ביאור הגר"א על אורח חיים ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ט |


סעיף א[עריכה]

ויש אומרים כו' — דרחבא ורב יהודה ורבא פליגי עליה דרב נחמן, ורבא בתראה הוא. ואי משום תנא דר"י, הא אמר אביי, האי תנא מפיק כו', ורבנן גם כן פליגי עליה, כמו שכתוב בפרק קמא דיבמות ה א. וסברא הראשונה סבירא להו, כיון דבשבת כו-כז שקיל וטרי אמוראי אליבא דתנא דר"י, ורב נחמן בר יצחק אמר לאתויי ציצית, הלכה כוותיה.

סעיף ב[עריכה]

חוץ כו' — עיין תוס' דכתובות מ א ד"ה כגון כו', ועיין תוס' יבמות ה א ד"ה דאפילו כו' ממה שכתוב במנחות מ א כיון דאפשר כו', ועיין תוס' שם ד"ה כיון כו'.

בזמן הזה כו' — עיין מדרש רבה פרשת שלח: ועכשיו אין לנו אלא לבן כו'.

ויש אומרים כו' — וכן כתב הרא"ש בשם בעל העיטור, דקיימא לן כרבי יוחנן בן נורי שם לח ב: אין לו תכלת מטיל לבן, רוצה לומר צמר צבוע לבן דווקא. והא דקאמר שם לט ב: או צמר או פשתים, ר"נ הוא דסבירא ליה הכי, כיון דמדרבנן הוא; אבל לדידן דקיימא לן דאורייתא, פשתן לא פטר כלל, עיין שם. והסמ"ק כתב וזה לשונו: וכלאים בציצית לגמרי אסור לדידן שאין לנו תכלת, וטלית של פשתן פטור אפילו במינו, וצמר ופשתים פוטרים בין במינם בין שלא במינם, ושאר מינים במינם פוטרים ושלא במינם אינן פוטרים, בזה יש שני פירושים וצריך עיון במסכת מנחות. מיהו נכון שלא לעשות שום ציצית מפשתן ואפילו בטלית של משי. וזה לשון המרדכי סימן תתק"נ: ויהי אדם נזהר שלא יעשה שום ציצית מפשתן, ובטלית של משי יעשה ציצית של משי. וגרסינן בפרק התכלת: צמר ופשתים פוטרים בין במינם כו', בזה יש שני פירושים, ועיין שם בתוס', ורוצה לומר כמו שכתוב בהגהות מיימוני פרק ג הלכה ה, הנה מורי רבינו שיחיה אית ליה הא דאמרינן צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן, היינו דוקא יחדיו, ולפיכך נהגו לעשות לטליתות של משי ציצית של משי. אבל על הצביעה כו', רוצה לומר דזהו שכתב במנחות מא ב: טלית אין פוטר בה אלא מינה, וכמו שכתבו בתוס' שם ד"ה אין כו', ותימא כו'. ועוד נראה כו'. ומה שכתבו שם: ומה דפירש בשיראים לאו דוקא כו' – ליתא לפי זה, דדווקא יחדיו, וכאן לא מיירי בזה, וגליון הוא. וזהו שכתוב במרדכי ועיין שם בתוס' אלא דאמרינן שם לט ב אימא או צמר כו', וזהו שכתוב הסמ"ק וצריך עיון במסכת מנחות. אבל כבר כתב הרא"ש בשם בעל העיטור דלר"נ דסבירא ליה מדרבנן משני הכי, אבל לדידן דקיימא לן דאורייתא כמו שכתוב בסעיף א בהג"ה מוקמינן כדקאמר מעיקרא, וכמו שכתבנו לעיל. וזהו שכתב דאין לעשות שום ציצית מפשתן ואפילו כו', דבטלית של פשתן אין לעשות כלל, ובשל צמר אסור משום כלאים, וכן בשאר מינים, דאי אפשר לעשות אלא שניהם יחד ולדידן אסור, הוא הדין דאין לעשות של צמר אלא בשל צמר, ולא נקט פשתים אלא משום דאין לו מקום בשום טלית.

סעיף ד[עריכה]

יש להסתפק כו' — עיין מגן אברהם.

סעיף ה[עריכה]

יש אומרים כו' — מא ב וכפירוש רש"י שם ד"ה מיתיבי, וכן כתב הרמב"ם.

והאשכנזים כו' — כמו שכתוב לח ב: מידי ציבעא כו'. וראב"ד מתרץ בהשגות דלא פריך אלא לענין הקדמה, ועיין תוס' שם ד"ה מידי כו' ושם מא ב ד"ה אין כו'.

סעיף ו[עריכה]

יש אומרים כו' — כפירוש תוס' מ א ד"ה סדין, דלהכי קאמר פוטרין, דאפילו ממינו פטור; ולהכי קאמר סדין, ולא קאמר כלאים בציצית. ובספרי: "כסותך", פרט לסדין. וזהו שאמר מלאכא לרב קטינא: סדינא כו', וזהו שכתוב בשבת כה ב: והיו תלמידיו כו', ועיין תוס' שם וכן עיקר.

ואף על פי כו' — שהרבה פוסקים חולקין וסבירא להו כפירוש רש"י בתכלת דווקא.

ועושה כו' — כשיטתו בסעיף א.

ומיהו כו' — ואין לחוש בכהאי גוונא לסברת "ויש אומרים" דסעיף ב.