שולחן ערוך אורח חיים ח ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · ח · ח · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

טיטיכוין בהתעטפו, שציוונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בו כדי שנזכור כל מצוותיו לעשותם.

מפרשים

באר הגולה

(ט) יכוין בהתעטפו — רא"ש בסוף הלכות ציצית.



מגן אברהם

באר היטב

שערי תשובה

ביאור הגר"א

יכוין כו' — עיין סעיף יא, וכמו שכתוב בנדרים: עשה לשם פעלם כו', ולא יהא מאותן שנאמר עליהן: "ותהי יראתם" כו':

משנה ברורה

(יט) יכוין בהתעטפו – וזהו מלבד הכוונה שצריך לכוין בלבישה לקיים מצוַת ציצית. וכתב הב"ח שכן הדין בתפילין וסוכה: אף דבשאר מצוות יוצא אף שלא מכוין בה דבר, כי אם שעושה המצוה לשם ה' שציווה לעשותה, הנך שאני. דבציצית כתיב "למען תזכרו", ובתפילין – "למען תהיה תורת ה' בפיך", ובסוכה – "למען ידעו דורותיכם". ומכל מקום נראה דכל זה לכתחילה כדי לקיים המצווה בשלמותה; אבל בדיעבד, אף אם לא כיוון בכל אלו, רק לקיים המצוַת עשה, יצא. ואחר כך מצאתי בפרי מגדים בסימן כ"ה שכתב כן (וכן משמע בעולת תמיד ובביאור הגר"א, שאפילו בציצית אין הכוונה לעיכובא).

ביאור הלכה

כף החיים

(לא) סעיף ח: יכוין בהתעטפו וכו' — זה לשון הטור. וכתב בבית יוסף: ופשוט הוא, עד כאן. כלומר: זיל קרי בי רב הוא, דכתיב: "וראיתם אותו וזכרתם" וכו', וברייתא היא במנחות דף מג עמוד ב, תניא: "וראיתם אותו" וכו', שקולה מצוה זו כנגד כל המצות שבתורה. ופירש רש"י: שקולה מצוה זו – מדכתיב "את כל מצות ה'". ועוד, דציצית בגמטריא ת"ר, וה' קשרים וח' חוטים, הרי תרי"ג. וכן כתב רמב"ם סוף הלכות ציצית, שו"ג אות י"א.

(לב) שם: יכוין בהתעטפו וכו' — ואם לא כיון כך, משמע דלא קיים המצוה כתקנה. אליה רבה ס"ק ט'. וזה לשון החס"ל: ומי שאינו מכוין כך, עליו נאמר: "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה", ונמצא שאינו מקיים כוונת הבורא, שהרי פירש ואמר: "וראיתם אותו וזכרתם", וכתיב: "למען תזכרו", עד כאן לשונו.

כתב הב"ח וזה לשונו: מה שהכריח לרבינו להורות דבעי שיכוין בהתעטפו, וכן בהלכות תפילין ובהלכות סוכה, נראה דלפי שכתוב בפרשת ציצית: "למען תזכרו" וגו', ובתפילין: "והיה לך לאות" וגו' "כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים", ובסוכה: "למען ידעו דורותיכם" וגו', יורה כי עיקר המצוה וקיומה תלויה בכוונתה, שיכוין בשעת קיום המצוה; מה שאין כן שאר מצוות, דיוצא ידי חובתו אף על פי שלא יכוין בה דבר כי אם שעושה המצוות לשם ה' שצוה אותו לעשותם, עד כאן לשונו. והביאו אליה רבה שם, והלכה ברורה אות ב', וחיי עולם. ומה שכתב עו"ת, כתב עליו אליה רבה שם שיש לדחות דבריו בנקל.

(לג) שם: יכוין בהתעטפו וכו' — וזה לשון הרב הגאון בן איש חי נר"ו שם אות א': קודם שיברך ויתעטף יכוין לקיים מצות עשה ללבוש ציצית מצוייצת כהלכתו, שנאמר: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", והיא מצות עשה שהזמן גרמא. ועל ידי כוונת הכנה זו, אז יהיה כח בהכנתו בברכה לעלות מיין נוקבין ולהמשיך המוחין כמו שכתב רבינו הרש"ש בנהר שלום. ולכן טוב לומר בפיו קודם הברכה: לשם יחוד קודשא בריך הוא וכו' הריני מוכן ללבוש ציצית מצוייצת כהלכה כמו שצונו ה' אלהינו, "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו כו', וגם צריך לכוין בעת שמתעטף בו, שצונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. וכתבו האחרונים ז"ל: מי שאינו עושה כך, עליו נאמר: "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה", עד כאן לשונו. ומה שכתב: וכתבו האחרונים ז"ל וכו', כן כתב ביאורי הגר"א אות ש"ז. ונראה לי דטוב שיכניס כוונה זו, שצונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור וכו', בתוך הנוסח של "לשם יחוד", כדי שלא ישכח. והוא, שאחר שיאמר: "לשם יחוד" וכו' "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", יאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם כדי לעשות נחת רוח" וכו'. ועוד עיין לקמן אות סא.




▲ חזור לראש