שולחן ערוך אבן העזר קנח ג

נאמן עד אחד להעיד ליבמה שמת בעלה, ומתיבמת על פיו; או שמת יבמה, שתנשא לשוק; או לומר: מת בעליך ואחר כך מת בנך; ואפלו עבד או שפחה או אשה או כותי מסיח לפי תמו, או עד מפי עד, נאמן להעיד במיתת היבם כמו שנאמן במיתת הבעל, ודין עדות זו כדין אותו עדות לענין עדים המכחישים זה את זה במיתת היבם לכל דבר.

הגה: ויש אומרים דאין עד אחד נאמן לומר שמת יבמה, להתירה לעלמא:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(ב) וי"א דאין ע"א נאמן: הנה כל הפוסקים מקילין בזה לבד הרא"ש הוא המחמיר ועיין תשו' מהרי"ק ותשו' מהר"ם סי' ל"ו וק"ל ותשו' מהר"ם פדו' סי' פ"ד ותשו' ר"י לבית הלוי סי' י"ב כולם מסכימין בעת הדחק ועיגון יש להקל וכן עד מפי עד נאמן וכ"כ בד"מ וב"ח ומכ"ש כשיבא /כשיבם/ מומר אז הוי ס"ס דרוב פוסקים ס"ל ע"א נאמן גם לכמה פוסקי' כשיבא /כשיבם/ מומר אינם נזקקים לו וב"ח כתב אם ע"א מעיד שניתן לו בן והיבם לפנינו יש להחמיר דלא שייך עיגון דהא היבם לפנינו והביא ראי' מדלא כתב הטור בסי' קנ"ו דברי הרמב"ם דמיקל גם שניתן לו בן ואישתמטא דברי הטור שם שהביא דברי הרמב"ם גם קשה איך כתב להחמיר וליתן חליצ' הא יש לחוש שמא דברי העד אמת ואתה מצריך כרוז לכהונה וכשיש לה בן וע"א מעיד דמת הבן ואח"כ הבעל נאמן אף על פי שהוצי' אות' מחזקה מ"מ להכניסה לרשות היבם נאמן ע"א וכ"כ התוס' והרא"ש פ' האשה דף צ"ד ועיין תשו' מהר"י מינץ סימן י"ד שכתב אפשר בזה"ז שאין מייבמין אלא חולצ' היא בעצמ' נמי נאמנת שמת היבם ומכ"ש ע"א אף לדעת הרא"ש מיהו אין מוכרח ועיין בסי' י"ז מ"ש בחמש נשים שאינן מעידות אם נאמנין בזה"ז ועיין תשו' צ"צ סי' פ"ח ולהרא"ש מת בעלה ואח"כ מת בנה ג"כ ע"א אין נאמן:

באר היטב

עריכה

(ב) יבמה: הנה כל הפוסקים מקילין בזה לבד הרא"ש הוא המחמיר עיין מהרי"ק שורש קע"ו. ותשובת מהר"י הלוי סי' י"ב. וכנה"ג הביא כמה פוסקים דכולם מסכימים בעת הדחק ועיגון יש להקל וכן עד מפי עד נאמן וכ"כ בד"מ. ומכ"ש כשיבם מומר דאז הוי ספק ספיקא דלכ"ע יש להתיר כשהעד א' העיד שמת. ועיין תשובת מהר"י מינץ סי' י"ד שכתב אפשר בזמן הזה שאין מתייבמין אלא חולצת היא בעצמה נמי נאמנת שמת היבם ומכ"ש ע"א אף לדעת הרא"ש. ומיהו אין מוכרח עיין ב"ש ובתשובת צמח צדק סי' פ"ח. וכנה"ג בהגהת ב"י.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}