שולחן ערוך אבן העזר קנב ב

האומרת לבעלה: גרשתני, והוא מכחישה, נתבאר סימן י"ז:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

האומרת לבעלה גרשתני כולי נ"ל כיון שהטעם שאינה מעיזה אם שניהם מודים בגירושין רק שהוא אומר שהיה פסול בגט והיא מכחישתו אינה נאמנת דבזה ודאי מעיזה כיון שגם הוא מרחיק עצמו ממנה וכן משמע ממ"ש בשם התו' בסמוך דהטעם משום דאם היה שם גט ה"ל קלא וכאן אין הוכחה זו דהא אפי' לדבריו היו שם גירושין אלא שנמצא שם פסול ואין שם קול ע"ז דודאי גם האי מלתא ה"ל קלא:

(דברי המגיה דבר זה אין לו ביאור ונראה פירושו דה"ק וכאן אין הוכחה ר"ל דאין כאן הוכחה זו שלא יהיה הוא נאמן במה שאומר גט פסול וממילא תהיה היא נאמנת זהו א"א לומר כן אלא דגם היא אינה נאמנת דהא אפי' לדבריו היו שם גט כמו שאמרה היא רק שהוא אומר שנמצא בו פסול וממילא גם כאן איתא לסברא זו דאם איתא דגרשה ה"ל קלא דודאי גם האי מלתא ה"ל קלא וא"כ אינו נאמן כלל במה שאומר שהיה שם גט כל עיקר וא"כ גם היא אינה נאמנת בעיקר הדבר שהיה שם גט כלל כיון שהוא מסייע לה שהיה שם גט וה"ל כאלו אמר גרשתיה והיא הודית לדבריו דאונס נאמנים וכיון דנפל היסוד דלא אמרי' דהוה שם גט כל עיקר ואינה נאמנת על עיקר הדבר שהיה שם גט כלל נתרועעה הבנין לומר חזקה דאינה מעיזה ובודאי לא הוה בפיסול עכד"ה) ותו דלא גרע דבר זה מאם היתה קטטה ביניהם דאמרי' דמעיזה:

(דברי המגיה. כתב ב"ש בסק"ג עוד כ' הרמב"ם שמא גירש בגט פסול לפ"ז אם קבלה קדושין מאחר או אם אמרה גרשתני לא מהני אא"כ היא אומר לא גרשתי אבל אם היא אומר גרשתי אע"ג היא התחילה לומר גרשתני לא מהני כי יש לחוש שמא בגט פסול גירש עכ"ל עמ"ש ע"ז בסי' י"ז ועוד י"ל א"כ גם בהיא אומרת גרשתני והוא שותק נמי נחוש שמא בגט פסול גירש דדוקא בשהוא מכחישה ואומר לא גרשתיך אז אין לחוש לגט פסול דא"כ היה אומר כן דהיה גט פסול כמ"ש הט"ז ס"ז סק"ח אבל כשהוא שותק לגמרי ניחוש שמא גט פסול היה דמה לי כשהוא הודה אח"כ שגירשה דחיישינן לגט פסול לפ"ד ה"ה נמי כששותק נמי לחוש לגט פסול דשתיקה כהודאה דמיא וכ"ת ה"נ הרי הטור והש"ע בסי' י"ז כתבו סתם א"א שקבלה קדושין בפני בעלה מקודשת דכאלו שאמרו גרשתני דמי דנאמנת משום חזקה דאינה מעיזה משמע אפי' כשהבעל שותק דאי דוק' כשמערער ואומר לא גרשתיך לא ה"ל לסתום אלא לפרש ועוד דהב"י כתב וז"ל כתב רבינו ירוחם אשת איש שקבלה קדושין מאחר בפני בעלה כו' מקודשת לו ומותרת לו כי מאחר שהיה בפני בעלה והוא לא ערער ה"ז כמו שאמרה נתגרשתי עכ"ל ויש לתמו' עליו למה כתב והוא לא ערער דמשמע שאם ערער אינה נאמנת והא ודאי ליתא דחזקה שאין אשה מעיזה בפני בעלה אפי' במערער עכ"ל ב"י הרי בהדיא דבזה מודה הב"י דבלא ערעור מהני חזקה דאינה מעיזה רק ע"ז פליג על ר"י דס"ל דגם במערער מהני ור"י ס"ל דבמערער לא מהני וכן דעת הט"ז שם שכתב על דברי ב"י והדבר פשוט כדבריו דאפילו במערער מהני חזקה כו' משמע פשיטא דבלא ערעור מהני אלא אפי' לערער מהני וכן הוא דעת הב"ח שכתב שם ונראה דס"ל להר"י דלא אמרו דבפניו נאמנת אלא כשבעלה שתק והלך ולא ערער אבל במערער ומכחישה אינה נאמנת לאוסרה עליו כו' עכ"ל ואע"ג דהט"ז השיג עליו שם לא השיג עליו אלא על מ"ש דבערער אינה נאמנת אבל במה שכתב דבלא ערער נאמנת בזה דעת כולם הר"י והטור והב"י והב"ח והט"ז שוים דנאמנת א"כ אם אית' לדברי הב"ש ניחוש לגט פסול גם בזה דאין חילוק כלל בין הוא שותק או הוא מודה דכל מה שאתה אומר בהוד' לדברי' כן תוכל בשותק הן שהוא מכוין לקלקל' או בגט פסול גירש נוכל לומר ג"כ ששותק כמו דהוד' והיא מעיז' הואיל והוא מהימנ' א"א לומר בשניהם כיון שהוא דיבר' תחל' ולא ידע' אם יודה או ישתוק או יערער אלא ודאי כמ"ש בסי' י"ז דאם הוה אמרה תחלה גרשתני נאמנת אף שהוא מודה לה אח"כ מטעם כיון דהיא התחילה תחלה ולא ידע' שיסייע לה הבעל חזק' דלא מעיז' בפניו ונגד חזקה ל"א וגט פסול כמ"ש שם ע"ש:

עוד כתבתי שם באם הוא מודה שגרש' רק שהוא אומר שהיה גט פסול אפשר דחוששין כיון דבהודאות פיו תתרע החזקה דמעיזה ע"כ שם. והנה לפי מ"ש הט"ז סי' זה סק"ב אם שניהם מודים בגט רק שהוא אומר שהיה פסול והיא מכחישתו דאינה נאמנת דבזה ודאי מעיזה כיון שגם הוא מרחיק ממנה וכן לפי הטעם שני שכתב הט"ז לפי מה שפרשתי דבריו שם וכן לטעם שלישי שכתב הט"ז בזה משמע דמיירי כשהוא אומר תחלה שגרש' רק שהיה גט פסול בזה הוא דאמרינן דאינה נאמנת מכל הני טעמי אבל בהיא אומרת תחלה גרשתני אפשר לומר דנאמנת כיון שלא ידע' שהוא יוד' לדבריה אינה מעיזה ומה שהוא אומר אח"כ שהיה פסול אינה מועיל כלל דנחוש לדבריו דלא יהא כאלו הוא מכחישה לגמרי או הודה לגמרי אחר שאמרה היא תחלה שהיא נאמנת כמ"ש אבל מ"מ נ"ל דאינה נאמנת כשהוא אומר אח"כ בפי' שהוא גט פסול כמ"ש דטעמ' מה דהיא נאמנת הוא משום חזקה דאינה מעיזה וכיון שהוא אומר שהיה גט אלא שהיה פסול א"כ אמרי' שבאמת אינה מעיזה שהיה שם גט באמת אלא שהיה פסול והיא אינה יודעת מהפסול וא"ל כיון דדבריו לחוד אינו מועיל כלל אף אם אומר שהיה גט והיה פסול אמרינן אם אית' שהיה שם גט כלל ה"ל קלא דאפי' אם היה שם גט פסול ה"ל קלא כמ"ש הט"ז וא"כ דבריו ללא כלום נחשבים ואין כאן אלא דבריה ותהיה נאמנת ז"א כיון דע"כ תוכרח לומר מכח דבריה שהיה שם גט מטעם דאינה מעיזה א"כ לא מגרע גרע בדבריו שהוא מודה לדבריה שהיה שם גט דנימא השת' אם אית' ה"ל קלא דא"כ יקשה היאך העיזה שהוא יותר סברא טפי להעמי' עליו כמ"ש שם וא"כ גם הוא נאמן כדבריו מכח דבריה תחלה שהיה שם וכיון שהוא אומר שהיה פסול למה לא נחוש לדבריו שמא האמ' כך היא כיון שזה אינו סותר חזקתה דאינה מעיזה דאפשר שהיא לא ידעה מזה דבשלמא אם הוא מכחישה שלא היה שם גט כלל מהני חזקה דאינה מעיזה וכן במודה לדבריה מהני החזקה מכח שאמרה תחלה ולגט פסול לא חיישינן ג"כ כל זמן שלא אמר בפי' כן כמ"ש שם משא"כ אם אומר בפי' שהי' גט פסול עכד"ה):

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}