שולחן ערוך אבן העזר קמא א
שולחן ערוך אבן העזר · קמא · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
האשה יכולה לעשות שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה. במה דברים אמורים, שעשתה שליח אחר לקבל ממנו. אבל אם אמרה לשליח הבעל: יהיה גט זה פקדון אצלך, או שאמרה לו: הרי אתה שליח לקבלו לי, ויש אומרים אפילו לא אמרה לו רק: תתקבל (בית יוסף בשם הרמב"ן והרשב"א), הרי זו ספק מגורשת, עד שיגיע גט לידה, ומשיגיע לידה תתגרש ודאי.
- הגה: אמרה האשה לשלוחה לקבל הגט מיד בעלה, אין לקבלו מיד שלוחו. אבל אמרה: קבל גט מבעלי, יכול לקבלו מיד שלוחו (תשובת רשב"א אלף ר"נ).
ויש אומרים שאין האשה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה:
מפרשים
(א) ה"ז ספק מגורשת: להמגיד הספק היא אם יכול זה האיש להיות נעתק משליחות הולכה שמנהו הבעל לשליחות קבלת האשה כיון שעדיין לא נגמר שליחות הבעל משמע דס"ל הא דאמר שם הא לא חזרה השליחות אצל הבעל כלומר עדיין לא נגמר ולפרש"י הספק הוא כיון דאין שהות להשיב להבעל דעשה שליחתו, וא"ל למה כאן היא ספק מגורשת ובסי' קמ"ב סעיף י"ג אינו גט לגמרי משום כאן בתחילה היה שליחות הראוי לחזור לבעלה אבל שם לא היה כלל שליחות הראוי להשיב שליחתו:
(ב) ומשיגיע לידה וכו': כ"כ הרמב"ם ולא אמרי' כשאמרה לו שיהיה ש"ק שלה מיד חזר משליחות הבעל ואינו שליח הבעל:
(ג) מיד בעלה: וכן אם הוא צוה ליתן ליד אשתו יש קפידא ליתן דוק' לידה אלא אם אמר ליתן לאשתו אז יכולה לעשות שליח לשיטה זו:
(ד) וי"א שאין האשה יכולה וכו': בש"ס מבואר ב' טעמים טעם א' משום בזיון הבעל אם היא בעצמה אינה מקבלת הגט ואז יש חשש דאורייתא, ובתשו' רשב"א שהביא הב"י סס"ז מבואר ה"ה דאין הבעל עושה שליח ליתן ליד ש"ק של האשה משום בזיון דהאשה כשהוא בעצמו אינו רוצה ליתן ליד שלוחה ומ"ש הרב בהג"ה כשהיא אמרה לקבל מיד בעלה אין לקבלו מיד שלוחו צ"ל כשהיא אמרה לקבל מיד בעלה איכא קפידא אליבא דכ"ע אפי' למאן דלא חייש משום בזיון אבל אליבא דרב דחייש משום בזיון אפילו לא אמרה לקבל מיד בעלה אין לקבלו מיד שלוחו כ"כ בט"ז, טעם שני משום דדומה לחציר' הבאה אח"כ כלומר כאלו מניח בחצר של אחר והיא קנתה אותו החצר ולפ"ז ליכא אלא חשש דרבנן, גם נ"מ אם אין הבעל מקפיד אז להאי טעמא משום בזיון ליכא קפידא, ואם היא עשתה שלוחה בתחילה אז משום חצירה הבאה אח"כ ליכא ומשום בזיון איכא אף על גב דהיא עשתה שלוח' קודם לכן ואם היא היתה טרודה בעת שהביא לה גט ומחמת טרדה עשתה שליח לקבלה י"א בכה"ג ליכא משום בזיון דהבעל והר"ן כת' אף בכה"ג איכא משום בזיון דהבעל וכתב בתשוב' ריב"ש סי' נ"ה דהעיקר הוא דהאשה יכולה לעשות שליח לכן היכא דאיכ' שום חשש איסור אם ישלח ע"י שליח לידה עדיף טפי שתעשה היא ש"ק לקבל מיד שלוחו:
האשה יכולה לעשות שליח כולי בפ' התקבל אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ור' חנינא או' אשה עושה שליח כולי מ"ט דרב איבעית אימא משום בזיון דבעל פירש"י קסבר קלותי בעיני' שאינה מקבלה בעצמ' דאלו כי עבדה שליח לקבלו מיד הבעל אין כאן בזיון דהא ידע ולא קפיד עכ"ל ואב"א משום חצרה הבאה לאחר מכאן פירש"י לאחר שנתן לה הבעל גט בחצר של אחרים קנאתו דההוא לאו גיטה הוא דבעינן בידה או בחצרה דאתרבאי מידה וזה בשע' שנתן לא היה החצר שלה וגזרינן שלא ליקח שליח האשה מיד שליח בעל' דדמי להא שקדם הבעל ומסרו ליד השליח ואח"כ עשתה היא שליח לקבלו ואתו נמי למימר חצר הוה שליח הבעל וכשקנאתו היא נעשה החצר עצמו שלוחה מאי בינייהו דקדמה איהו ושווי' שליח מעיקרא קודם שמסר הבעל הגט ליד שלוחו דהשתא ל"ד לחצרה בא לאחר מכאן ולענין הלכה נחלקו הפוסקים דרמב"ם שהיא דיעה קמייתא פוסק כר"ח והי"א הוא דעת בעל התרומה פוסק כרב:
הרי זו ספק מגורשת הטעם דלא חזרה שליחות אצל הבעל פירש"י שליח שחזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו ניתוק משליחות הראשון עד שלא הי' לו שהות לחזור אצל שלוחו ולומר עשיתי שליחותך ושליחות שאינו ראוי לחזור ולהגיד אינה שליחות ודבר זה הוא ספק בגמרא אם הוא פוסל השליחות ע"כ אמרו דהוה ספק גט אלא דמ"ש כאן דמשהגיע הגט לידה תתגרש בודאי הוא לשון רמב"ם בפ"ו וכתב ה' המגיד דפשוט הוא ולי הוא תימה רבתי מה מועיל מה שמגיע לידה כיון שכבר נתבטל השליחות של שליח הבעל במה שניתק משליחותו בשעה שקיבל עליו להיות שליח האשה לקבל' דהא א"א לו להיות כפעם אחת שלוחו ושלוח' אלא ודאי דניתק משליחו' הבעל כמ"ש רש"י בהדיא וא"כ ממי תתגרש בהגעת הגט לידה אח"כ כיון שאינה מקבלת לא מיד הבעל ולא מיד שלוחו וזה דומה ממש למ"ש בסימן ק"מ סעיף ח' בעשאתו שליח להובאה ואמר שהוא שליח קבלה דאמרינן עקריה לשליחותי' לגמרי ולא מהני אפי' הגיע גט לידה ה"נ ממש הוה כן דלפי דעתו עקרי' לשליחות הבעל ונתבטל השליחות כמ"ש רש"י בהדיא דשליחות שאינו ראוי לחזור ולהגיד אינו שליחות דמשמע דשליחות הבעל בטל מחמת זה וכיון דכאן עבד השליח ועשה כן דהי' סבר שיכול לעשות עכ"פ עקרי' לשליחות בעל וכגון דאצריכא רב' ליישב הך מלתא ונראה ליישב דרמב"ם מפרש מ"ש בגמרא לא חזרה שליחות אצל הבעל היינו שלא ניתק השליחות של הבעל כלל דהוא לא קיבל דברי' וזה דלא כפירש"י שזכרנו אלא דקשה דהא איתא ספ"ק דכל שלא חזרה שליחות אצל בעל אפי' מטא לידה אינה מגורשת ע"ש דף כ"ד:
לקבל הגט מיד בעלה ברשב"א שמביא ב"י ס"ס זה מבואר הטעם דדלמא בהקפדה אמרה כן דוקא מידו של בעל' ועוד דכשתמצא לומר דהלכ' כרב ומשום בזיון דבעל דלמא אף כאן משום בזיון דיד' כאלו הבעל מבזה אות' שלא לתנו אלא ע"י שליח ולא ע"י עצמו עכ"ל משמע לפי הטעם שיש בזיון יש חשש אפי' לא אמר' מיד בעלי אלא מבעלי וכן מבואר בדבריו אח"כ שכתב אבל אם אמר' תתקבל לי גיטי לא הוי קפידא לכשתמצא לומר הלכה כר' חנינא או אפי' לרב ללישנא דגזירה משום חצרה דאחר כך עכ"ל ואם כן אין להג"ה זו של רמ"א מקום אלא לדיעה קמייתא כאן דפוסק כר"ח דהרשב"א הוא פוסק כותי' כמ"ש ב"י ר"ס זה ע"כ יש חילוק בין מידו של בעל לקבלו מבעלי אבל להי"א דכתב הש"ע אחר כך אפי' אמרה מבעלי יש איסור. ומזה יש ללמוד דאם עשתה שליח קבלה ובעלה זרק לתוך חצרו של שליח דיש כאן חשש פסול למאן דפסק כרב דלטעמא דבזיון דבעל בגמרא במה שהיא אין עצמה מקבלת מיד שלוחו וכן בזיון דאשה אם הוא ניתן ע"י שלוחו לדעת רשב"א ה"נ יש בזיון דהאשה במה שאינו נותן ליד השליח עצמו שתאמר קלותי בעיניו שלא רוצה לתת ליד שלוחי בעצמו דמה לי שנותן ליד שליח והשליח יתנו לשלוח' דהוה בזיון כיון שאינו נותן בעצמו ה"נ במה שהוא נותן לחצר השליח ולא לשליח עצמו אע"ג דחצר' כידה היינו ריבוי דונתן אבל בלא רבוי ה"א שחצר לאו כידה ואשה זו אפשר דלא גמיר' האי מלתא והיא מקפדת על בזיונ' ואפי' ידעה מ"מ יש בזיון וגם למ"ד משום חצרה דאח"כ דפירש"י שהרוא' טעה לומר דחצר הוה שלו ונפיק מיני' חורב' ה"נ נפיק מיני' חורב' דהרואה שהבעל נותן לחצר השליח סבור שחצר משום שליחות הוא יטעה לומר ששליח קבלה עושה שליח שני וזה ודאי אסור כמ"ש סי' קמ"א וא"כ אסור לרב בדבר זו ואפי' לר' חנינא יש איסור אם אמרה לשליח קבל לי גיטי מיד בעלי והוא לא קבלו בידו אלא לחצרו ויש כאן הקפדה לדעת הרשב"א ומכל זה אין לתמוה על הטור שכתב בר"ס ק"מ דמסתבר' שדין חצר של שליח הוי כידו ומהני דאיהו אזל לטעמי' שפוסק כאן כר' חנינא וכ"ת הא אפי' לר"ח יש קפידא באומרת מיד בעלי אפשר דהטור לא ס"ל שיש בזה הלשון הקפד' והוה כאומרת מבעלי אלא דלמאי דמביא כאן י"א דפוסקי' כרב ואפילו לר"ח יש קפידא עכ"פ באומרת מיד בעלי יש חשש איסור בזה דהיינו בחצרו של שליח קבלה שלה וא"כ אינו מתוקן מ"ש הרב ב"י בר"ס ק"מ דלא ידע שום ספק דנימא דלא הוה חצר השליח כידו ופסק כן לקולא בש"ע שם ואתה הראת לדעת שיש לנו חשש חומרא בזה כנלע"ד (דברי המגי' כתב ב"ש בסי' ק"מ סק"ב הט"ז כתב אליבא דרב דאמר אין האשה יכולה כו' אז אל יזרוק לחצר השליח דאיכא בזיון דאשה שלא נתן ליד השליח אף על גב שהחצר משום יד היא מ"מ האשה לא תדע את זאת ודבריו אינן מוכרחים עכ"ל ולא ידעתי שום טעם בדבר על מה החליט דברי הט"ז לאין מוכרחים רק מתוך כתיבת לשונו שכתב אע"ג דהחצר משום יד הוא כו' ולא העתיק דברי הט"ז ככתבן וכלשונן שכתב אע"ג דחצרה כידה כולי משמע שלמד בדברי הט"ז מ"ש הט"ז אשה זו אפשר דלא גמירא האי מלתא כו' פידושו דהאשה לא תדע דהחצר משום ידה אתרבי רק שתהי' סבורה דמשו' שליחות אתרבי ומשום הכי כתב אע"ג דהחצר משום יד הוא מ"מ האשה לא תדע זאת ולא כתב אע"ג דחצרה כידה מ"מ האשה לא תדע זאת משום דר"ל דהאשה לא תדע שהוא אתרבי משום ידה אלא תהי' סבורה דמשום שליחות אתרבי ומכח זה כתב דאין מוכרחים דבריו דיש להקשות ע"ז טובא חדא דאפי' אם תסבור האשה דמשום שליחות אתרבי ליכא בזיון דבשלמא כשהבעל נותן לשלוחו והשליח נותן לשלוחה איכא בזיון דאשה שתאמר קלותי בעיניו שלא רצה לתת ליד שלוחי בעצמו משא"כ כשהבעל נותן לחצר השליח והחצר הוי שליח שלוח' אין כאן בזיונה שתאמר קלותי בעיניו דאם הוא נותן לשליח שלוח' ואינה קלה בעיניו כ"ש שלוח' עצמו ועוד דא"כ דחייש כן בשלוחה גם בנותן לתוך חצרה נחוש כן ולא תהי' מגורשת משום בזיונ' שתאמר קלותי בעיניו לתת לידה ונותן לחצרה שהוא שלוח' לפי דעתה ועוד רבי' כאלה אין להאריך בהם דפי' הט"ז אינו כן הוא אלא פי' הט"ז הוא פשוט דהאש' לא תדע כלל לא משום ידה ולא משום שליחות רק שתדע בנותן לתוך חצר' היא מגורשת יהי' מטעם שיהי' שגזרת הכתוב כן הוא דהוי גט אפי' אינו נותן לידה רק לחצרה ואם כן כשיתן לחצר השליח תאמר קלותי בעיניו שלא רצה ליתן בעצמו לשלוחה ונותן לחצרו שהוא חשוב לו יותר משלוח' דמה לי נותן לשלוחו ושלוחי לשלוח' דחיישי' כן או שנותן לחצרו ומחצרו בא לשלוח' כיון שאינו נותן בעצמו ליד שליחה נמי חיישי' כן והיא לא תדע דחצר' כידה והוה כנותן בעצמו ממש ליד שלוח' במה שנותן לחצרה וע"ז כ' הט"ז כיון דמרבוי דונתן נפקא דחצר כידו ובלא"ה לא הוה ידעינן זה א"כ גם האש' כיון דלא גמיר' האי מלתא לא תדע דחצר' כידה ותאמר קלותי כו' דדוקא כשהוא נותן בעצמו לחציר' ל"ש קלותי כיון שהיא בלתי ידיעתה תאמר שהוא נותן בא' מהדרכים שמועיל נתינת הגט משא"כ כשהיא עשתה שליח והבעל אינו נותן לידו הוי כאלו אין זה לפי כבודו לתת לו וע"ז כ' הט"ז אפי' ידעה מ"מ יש בזיון ר"ל אפי' ידעה דמרבוי ונתן הוי חצר ביד מ"מ יש בזיון דכיון דבלא רבוי לא הוי ידעינן תאמר דחצרה חשוב לו יותר משלוח' ועוד משמע מדברי הב"ש שכתב הט"ז כ' אליבא דרב דאמר אין האשה יכולה כו' משום בזיון דהבעל משמע מדבריו דלטעם משום חצרה הבאה לאחר מכאן מותר לתת לחצר השליח אבל הט"ז כ' בהדיא דגם לטעם זה יש חשש שמא יטעה לומר דחצר משום שליחות הוא כמו שפירש"י לענין משום חצרה הבאה לאחר מכאן דהרוא' יאמר דחצר הוה שליח ה"נ יאמר דחצר הוה שליח ויטע' לומר דשליח עושה שליח שני ודברי' של טעם הם דהרא"ש בפ"ק דב"מ כ' והלכתא קטנה יש לה חצר ויש לה ד"א קטן אין לו חצר ואין לו ד' אמות דחצר דאיתתא משום ידה אתרבי כו' אבל חצר דגברא משום שליחות אתרבי כו' וכן משמע בגמ' שם דף י"א דקאמר והכא בקטן קמפלגי כו' ופירש"י דלא אשכחן דרבי בי' קרא הרי בהדיא דחצר דגבר' משום שליחות רק שתרצה לומר הואיל וגברא מכחה דאיתת' קאתי הוח ממש כידה ומ"ה גם חצרו כידו מחמתה ע"ז כ' הט"ז בסי' ק"מ סק"א סבר' בכוונה דלא היה ממש כידה כיון דלענין שוי שליח לא מצי משוי כמו היא בעצמ' ה"ה נמי לענין לא הוי כידה ממש ואפי' לר' חנינא כתב הט"ז שיש איסור ע"ש עכד"ה):
(א) מגורשת: א"ל למה כאן היא ספק מגורשת ובסי' קמ"ב סעיף י"ג אינו גט כלל משום דכאן בתחלה היה שליחות הראוי לחזור לבעלה. אבל שם לא היה כלל שליחות הראוי להשיב שליחתו ב"ש.
(ב) מיד בעלה: וכן אם הוא צוה ליתן ליד אשתו יש קפידא ליתן דוקא לידה אלא אם אמר ליתן לאשתו אז יכולה לעשות שליח לשיטה זו ב"ש.
(ג) יכולה וכו': ובתשובת הריב"ש סי' נ"ה כתב דהעיקר הוא דהאשה יכולה לעשות שליח לכן היכא דאיכא שום חשש איסור אם ישלח ע"י שליח לידה עדיף טפי שתעשה היא שליח קבלה לקבל מיד שלותו ועיין ב"ש.