שולחן ערוך אבן העזר קכט ה
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קכט · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
מומר, אין לו לגרש בשם עכו"ם, אלא בשם ישראל. ואם כתב שם עכו"ם עיקר ושם ישראל בלשון "דמתקרי", כשר.
- הגה: ולכתחלה כותבין שם ישראל "וכל שום וחניכה דאית לה" (סמ"ג וסמ"ק וכל בו ות"ה סימן רל"ה). ואם כתב שם של עכו"ם, וכתבו: כל שום וחניכה דאית לה, פסול (ריב"ש סימן מ"ג וטור). היה לו שם כנוי כשהיה יהודי, כותבין לו שם ישראל המכנה פלוני וכל שום וחניכה דאית לה (סדר הגטין):
מפרשים
(ט) מומר וכו': אף על גב כשקידש אותה לא היה מומר מ"מ יכול לגרש אותה עכשיו כשהוא מומר וכן אם היה מקבל קידושי בתו ביהדותו יכול עכשיו לקבל את גיטה ועיין ב"י:
(י) אלא בשם ישראל: דהא שם ישראל עיקר ואף את"ל דאינו אלא שוה לשם גיות מ"מ כשר דהא כשמגרש במ"כ וכתב אפי' החניכה כשר אף על גב שם בדיעבד כשר ולא לכתחלה מ"מ כאן כותבים לכתחלה שם ישראל כדי שלא להזכיר של גיות והוי כדיעבד, לפ"ז אפי' בלא וכל שום כשר, וכל זה איירי דוקא אם לא נשתקע ממנו שם יהודית אבל אם נשתקע ממנו תו אין לדמות לחניכה ודומה למ"ש במ' ובהג"א מי שהוחלף שמו והוחזק בשם אחר כותבים שם בתרא, ולמ"ש הב"י לקמן מי שנשתנה שמו מחמת חולי ונשתקע שם הראשון צריך ב' גיטין י"ל דצריך כאן גם כן ב' גיטין מיהו כתבתי דעיקר הוא שם כדעת המ' והג"א אלא במהרי"ק שורש פ"ו כת' אפי' אם נשתקע ממנו שם יהודית כותבים שם יהודית, והב"י בספרו השיג עליו אלא שהשיג ג"כ עליו מ"ש בגר שנשתקע ממנו שם גיות ופסק כוותי' כמ"ש בסמוך בגר שכתב שם גיות כשר אפי' אם נשתקע ממנו שם גיות לפ"ז י"ל גם כאן פסק כוותי' ואפשר שלא חזר ממ"ש בספרו ב"י אלא בגר מכשיר בדיעבד אבל במומר פוסק לכתחל' אין לכתוב השם שנשתקע והט"ז כת' דל"ד להוחלף כי בהוחלף ידוע שמו אשר נקרא בו עכשיו ושם הראשון נשתקע א"כ יאמרו דאין זה המגרש אבל אם נשתקע שם יהודית אין לו שם אחר של יהודית ואין חשש בזה:
(יא) וכל שום וחניכה: אף על גב דבעלמא אין כותבין וכל שום משום בעלמא יש תקנה לפרוט כל השמות ואם לא כתב וכל שום כשר כמ"ש בסמוך ובן מומר כתב בט"ז דאין לכתוב וכל שום כדי שלא לבייש אותו:
(יב) פסול: בריב"ש מסיים וכת' במקום שמלכות מקפידי' שלא להזכיר שהוא יהודי כשר וכ"כ בלבוש, ואם אין המלכות מקפידים פסול בגט כתב הב"י הטעם משום שהזכיר שם של גיות לזה שחייב במצות והא דכשם בגר אם כתב שם של גיות משום בגר היה זה שמו קודם שהיה חייב במצות לפ"ז אם כתו' רק שם של גיות ג"כ פסול ולפי טעם זה אם כתב שם גיות עיקר ושם ישראל מתקרי פסול והמחבר פסק כאן דכשר צ"ל דחזר מטעם הנ"ל אלא הטעם הוא כמ"ש בד"מ דשם של גיות הוא שם טפל כמ"ש בתשו' ריב"ש סימן מ"ג א"כ עשה הטפל לעיקר וכלל העיקר בכל שום מ"ה פסול כמ"ש ריש סימן לפ"ז אם כתב רק שם של גיות כשר לדעת הב"י ורמ"א שם, ומומר שמגרש ויש שם עוד א' דשמו כשם מומר צריך לשלש ויכתו' שם אבי זקנו אף על גב דכותבים במומר וכל שום מ"מ צריך סי' אחר כ"כ בחדושי מ"ב וטעמו משום בכמה מקומות כותבים לכל המגרש וכל שום:
אלא בשם ישראל זה דעת ר"ת והרמ"ה דחלילה להזכיר שם דגיות בתור' משה וישראל וכתב ב"י בשם מהרי"ק אפי' נשתקע שם הישראל ממנו מגרש בשם דישראל וכתב ב"י ע"ז ותימה שהרי התוס' והרא"ש ורשב"א כתבו דטעמא דר"ת משום דשם דיהודי' לא גרע מחניכתו וחניכתה דכשר והתם משמע ודאי שאם אינם נכרין בחניכתן כלל פסול הוה ועוד שהביא (ראיה לדבריהם מדלא תנן) היה לו ב' שמות ביהודה וכו' אבל כשהוא מוחזק בב' שמות (במקום א' די באחד אפי') בחניכ' כו' משמע דוקא כשהוא מוחזק בב' שמות עסקי' עכ"ל (איזה תיבות נרקב בכאן מה שלא אוכל לעמוד עליהם ולפי הנראה אין נפקותא בהם כ"כ דאפשר שהיה כתוב ותמוה הוא בעיני) ולא ירדתי לסוף דעתו ואין כאן קושיא כל עיקר דשאני התם בחניכה (ודידוע לנו) שמו העיקר וכל שאין ידוע לנו חניכתו יש חשד להרואה זה המגרש שאין (קורין שמו) כשם החניכה הכתובה בגט משא"כ כאן במומר שנשתקע שם הישראל (ממנו) והכל יודעים שהשם עיקר שלו עכשיו הוא דגיות ואין לכותבו בגט ממילא (יודעים) דהשם ישראל הנזכר בגט הוא האמת ואין כאן דבר לסתור אותו פשיטא (דכשר) ואם באת לחוש שמא ישקר המומר במזיד לקלקל זה ודאי אינו דכיון שידענו (שזה) המומר בעלה של אשה זו ע"פ סימנים מובהקים שהוא אומר אע"פ שאין אנו מכירין אותו מ"מ אין חשש כאן כיון שכאן יודעים שזה שמו האמיתי כשהיה ישראל וגירש בו אין חשש כלל ודברי מהרי"ק הם ברורים בלי שום פקפוק והב"י עצמו חזר בו ופסק כאן בסעיף ו' כמהרי"ק:
(ו) מומר וכו': אע"ג כשקידש אותה לא היה מומר מ"מ יכול לגרש אותה עכשיו כשהוא מומר וכן אם היה מקבל קידושי בתו ביהדותו יוכל עכשיו לקבל את גיטה עיין ב"ש.
(ז) ישראל: דהא שם ישראל עיקר. ואפילו אם נשתקע ממנו שם יהדות כותבים שם יהדות. ול"ד למי שהוחלף שמו והוחזק בשם אחר. או מי שנשתנה שמו מחמת חולה ונשתקע שם הראשון דכותבים שם בתרא ולקצת פוסקים שני גיטין. דל"ד להוחלף כי בהוחלף ידוע שמו אשר נקרא בו עכשיו ושם הראשון נשתקע א"כ יאמרו דאין זה המגרש אבל אם נשתקע שם יהדות אין לו שם אחר של יהדות ואין חשש בזה כ"כ ט"ז ועיין ב"ש.
(ח) וחניכה: אע"ג דבעלמא אין כותבין וכל שום וכו' משום דבעלמא יש תקנה לפרוט כל השמות. ואם לא כתב וכל שום כשר עיין ב"ש.
(ט) פסול: בריב"ש מסיים במקום שהמלכות מקפידים שלא להזכיר שהוא יהודי כשר וכ"כ הלבוש. ומומר שמגרש ויש שם עוד אחד דשמו כשם מומר צריך לשלש ויכתוב שם אבי זקנו עיין ב"ש. וכתב באר שבע דף קי"א דאם המומר אינו רוצה ליתן גט אם לא שיכתוב שם גיות עיקר ושם ישראל דמתקרי חשיב דיעבד וכותבין שם הגיות עיקר. עוד כתב שם דבמקום עיגון כשר אם כתבו שם של גיות ולא כתבו שם של יהדות כלל ע"ש ועיין כנה"ג דף קנ"א ע"א.