שולחן ערוך אבן העזר קכט ד

אם עומד במקום אחד ושולח הגט למקום אחר, ובכל מקום מהם יש לו שם אחר, כותב שם מקום הנתינה, ויכתב שם מקום הכתיבה: "דמתקרי"; ואם כתב שם מקום הנתינה, וכולל שם מקום הכתיבה ב"וכל שום", כשר.

הגה: אבל אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר וכתב על שם מקום הנתינה "דמתקרי" או "כל שום", פסול (הב"י כתב שכן משמע מלשון הטור):

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(ו) שם מה"כ דמתקרי: אף על גב בסמוך כ' דכותבים וכל שום שני מקומות שאני וט"ז כתב היכא דידוע להכל דיש לו שם במקום אחר פורטי' לכ"ע ול"פ הפוסקים אלא היכא דא"י להכל דיש לו עוד שם אחר וכ"כ הטור בשם הרמ"ה דפורטים שם שניהם וטעמו משום דמסופק אם מ"כ עיקר כמ"ש בש"ס או מ"נ עיקר כמ"ש בתוספתא לכן פורטים שניהם והנה בדין זה קיצר המחבר ואכתוב בקיצור לשיטו' הרא"ש והר"ן והטו' אם יש לו שם במ"כ ושם במ"נ אם יודעים במ"כ דיש לו שם אחר במ"נ צריכה לכתוב שניהם ואם לא כתבו אלא א' אפי' כתבו שם מ"נ הגט פסול וכן מוכח בש"ס פ' השולח דתנא גירש את אשתו ביהוד' בשמו שביהודה היינו מ"נ כמ"ש בתוס' אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם הגליל עמו, ואם לא היו יודעים שיש לו עוד שם אחר כשר הגט אף על גב דיודע אחר זה דיש לו עוד שם אחר אבל לשיטות הסמ"ג והמ' יש לסוגי' פי' אחר והיינו אם אית ליה ב' שמות א' במ"כ ואם במ"נ אפי' אם לא יודעי' דיש לו שם אחר במקום אחר פסול הגט שמא יאמרו באותו מקום דאין זה אותו פלוני שגירש ומ"ש רב אשי אבל לא אתחזק בתרי שמי וכו' ה"פ שאין לו שם מיוחד בכל מקום ומקום אלא השם שיש לו במ"נ יש לו ג"כ במ"כ ובשני מקומות מכירים את שם שניהם אף על פי דיש לו שם אחר במקום אחר שאינו מ"כ ולא מ"נ כשר כיון שכתב אותו השם של מ"כ ומ"נ וזה הוא שיטות בעל התרומה:

(ז) דמתקרי או כל שום: הנה מה שפוסל אם כתב וכל שום היינו משום הרא"ש והסמ"ג והמ' ובעל התרומות ס"ל מ"נ עיקר אם כן דומה למ"ש בסעיף ב' מ"ה פוסל אף על גב הר"ן ורי"ו מכשירים וכן משמע ממגיד, אפילו לדעת הטור דמכשיר שם אם כתב שם הטפל וכתב וכל שום מ"מ פוסל כאן בשני מקומות אם כתב שם מ"כ וכל שום אבל מה שפוסל אם כתב דמתקרי על מ"נ קשה הא בסמוך כתב אם שני שמות כתובים בפירוש אין חילוק בין שכתב שם זה ראשון או שם זה אף על גב די"ל בשני מקומו' שאני מ"מ קשה מנ"ל חילוק זה, ואפשר דלמד דין זה משיט' ר"ת דקי"ל כוותי' דכל הסוגי' איירי שפורט כל השמות ותניא בברייתא אינה מגורשת עד שיגרש בשם יהודה ושם הגליל עמו היינו יהודה מ"נ וגליל מ"כ וצריך לפרוט שניהם ומ"מ אינה מגורש' עד שמגרש בשם יהודה ושם גליל עמו היינו דמתקרי על שם הגליל ש"מ בשני מקומות פסול אם כתב על מ"נ דמתקרי אבל במקום א' לא מצינו בש"ס דפסול ומה דאמר שם ולא שרה וכו' יש לומר לכתחלה קאמר, וכתב ב"ח סוף סעיף ב' בשם הריב"ש סי' מ"ג אם כתב שניהם ועשה שם מ"כ עיקר ושם מ"נ טפל וכתב דמתקרי כשר אפילו לכתחילה אם מגרש במ"כ וה"פ ב"ח מכנה שם הטפל לשם מ"כ ושם העיקר לשם מ"נ אבל באמת הוא מגרש במקומו, ומ"ש אף לכתחלה כשר לא כתב הריב"ש כן אלא לשיטות שאר הפוסקים אבל לשיטות ר"ת הוכחתי לעיל דצריך לכתוב שם עיקר וע"ש טפל כותב דמתקרי ובזה נדחה מה שרוצה ב"ח לדייק מדברי הריב"ש בשני מקומות כשר בדיעבד ולא כהג"ה ש"ע ליתא כי לשיטות ר"ת י"ל בשני מקומות בדיעבד פסול ובחד מקום לכתחלה צריך לכתוב כמ"ש:

(ח) פסול: בטור כתב הולד ממזר וי"ג דרכים נוהגים בה והיינו ממזר מדרבנן הוא דאין זה שינוי גמור כ"כ הב"י ולא תקשה הא כבר כתב אפי' אם נכתב הגט וכתב וכל שום אין לגרש בו די"ל דקמ"ל כאן דפסול ממש הוא והנה באמת י"ל מ"ש תוס' והרא"ש פ' הזורק דהולד ממזר וי"ג דרכים נוהגים בה הא איירי שכתב שם א' מהני שתי שמות דיש לו ולא כת' וכל שום בזה ס"ל דהולד ממזר אלא הב"י מפרש דברי הטור דהולד ממזר אפי' אם כתב וכל שום והרמ"ה ס"ל בזה דהוא ספק גט, ומהרש"ל מכשיר אם כתב מ"נ וכל שום, ואם כתב על מ"נ דמתקרי נ"ל דכשר דאין ראי' מפורש לזה וב"ח ג"כ מכשיר בדיעבד וכן בלבוש דולג דין זה אם כתב על מ"נ דמתקרי:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ובכ"מ מהם יש לו שם אחר כותב שם מקום הנתינה ויכתוב שם מקום הכתיבה דמתקרי זה לשון רמב"ם הקשה מו"ח ז"ל כאן משמע דלא יכתוב וכל שום כו' לכתחלה אלא צריך לפרט השמות ולרעת ר"ת שזכרנו למעלה סעיף ב' ובסעיף א' כ' הש"ע דיכתוב וכל שום והיינו כדעת ה"ג ושאר פוסקים אלא ודאי דחזר הש"ע ממ"ש למעלה. עוד הקשה על סעיף א' דלא הצריך רק וכל שום ובסימן קכ"ח סעיף ג' כ' בשם העיר דאם יש לה ב' שמות יכתוב וכל שום מלבד זה יכתוב מתא דמתקרי פלונית ש"מ דלא סגי בו וכל שום והיינו כדעת ר"ת והניח זה בקושיא ובאמת שני קושיו' אלו הם בהעלם אחד שנתעלם ממנו לחלק כמקום שיש בירור לשני השמו' דהיינו דבמקום כתיבה יודעים משם מקום הנתינה מהו וכן להיפך לכ"ע כותבין בפי' דמתקרי אפילו לר"ת דהא תלמוד ערוך הוא פרק השולח דף ל"ה אחא בר הדיא דמתקריא איה מרא ואין בזה חילוק בין מקום א' לב' מקומו' אלא דאם אין ידוע לכל בבירור מהי השם השני במקום אחר אלא שזה ברור לכל שיש לו שם אחר שם לר"ת צריך לפרש ולדעת ה"ג וכן לרמב"ם די שיכתוב וכל שום מ"ה בסעיף א ששם א' הוא אינו מפורסם ביותר אין לכתוב עליו דמתקרי אלא יכתוב וכל שום משא"כ בסי' קכ"ח גבי עיר שברורים הם השני שמו' ומפורסמים לכל ודאי יכתוב בפירוש וגם כאן דכ' שיכתוב על שם השני דאתקרי הוא נמי ביודעים ומפורסמים שני השמו' והיינו לכתחלה וזה פשוט:

אבל אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר אעתיק כאן תשובה אחת ששלחתי להגאון מוהר"ר יושיע ר"מ דק"ק קראקא ז"ל שאלה לאה ישבה עגונה ימים רבים שם ק"ק קראקא כמו עשר שנים כי הלך בעלה ממנה ולא רצה לחזור אליה עם היות כי כתבו אחריו כמה כתבים לא שת לבו עד שאירע שבא ליריד א' ממדינו' ליטא והיו שם קצת מאנשי מק"ק והכירוהו והביאוהו לב"ד ונתרצה ליתן גט והנה שמו היה שם הירש ועלה לס"ת בשם צבי ושם הסיב שמו נפתלי ונשתקע שם הירש וצבי ממנו לגמרי והגיד שם בפני האב"ד ע"פ שבועו' חמורו' שנשתנה שמו בחליו לנפתלי ושמח מאד ע"ז כיון ששם הירש שהיה לו כבר קורין לס"ת קצת אנשים נפתלי לכן השליך לשם צבי והירש לגמרי ונקרא נפתלי לגמרי והנה הב"ד דשם לא היו בקיאין בטוב גיטין ועשו מעשה שלא כדין ועשו עיקר לשם נפתלי שהוא שם מקום כתיבה ושם צבי והירש עשו טפל כי טעו בדין כיון שנשתנה מחמת חולי היה שם זה עיקר ותלוי הקולר בצואר העגונה כי הלך זה הבליעל מי יודע אם לרוב ימים ימצאוהו נשארה העגונה מבוכה כי מהרי"ק שורש צ"ח כתב בהדיא דאין חילוק בין שינה שמו או נשתנה מחמת חולי שם מקום הנתינה עיקר והביא ב"י דבריו בסי' קכ"ט:

תשובה בפ' השולח איתא במשנה ראשונה היו משנה שמו ושמה כו' התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שום וכתכ הרא"ש הא דתניא היה משנה שמו לא שהיה כותב שם אחר שאינו שלו אלא כדמפרש בגמ' שהיה לי ב' שמות א' ביהודה וא' בגליל שכן דרך בני אדם כשגולין ממקומן מחמת ממון שמשנין (מקומן) (צ"ל שמן) פן ירדפו אחריהם כו' ואם הוא מגרש בא' מהשמות קרוי שינוי שאם יגרש באותו שם שיש לו במקום שהוא עומד נקרא שינוי לבני אנשי מקום שהאשה עומדת בו כי יאמרו שאינה מגורשת כי אינם יודעים שיש לבעלה שם זה במקום אחר ואם יגרש בשם שיש לו במקום שהאשה עומדת נק' שינוי לבני אותו המקום שהוא עומד ואם תבא האשה להנשא באותו מקום יאמרו שאינה מגורשת לכך התקין ר"ג איש פלוני וכל שום שיש לו פי' שם הנק' במקום דנתינה שהוא עיקר להתיר האשה במקום שהיא עומדת וכן מוכח בגמ' דאמר עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו משמע דשם הנתינה עיקר ושם הכתיבה טפל ואח"כ כתב על מ"ש דאמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמי פי' שהוחזק באלו ב' שמות שידוע שיש לו ב' שמות אבל בני מקום זה אינם מכירים בשם שיש לו במקום אחר הלכך צריך לכתוב שנים דלא ליתי לידי קילקול בין במקום כתיבה בין (במקום) נתינה כדפי' לעיל אבל אי לא אתחזק בתרי שמי שאינן יודעים במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום נתינה וגם במקום הנתינה אינם יודעים שיש לו שם אחר במקום כתיבה א"צ לכתוב וכל שום כו' ואפילו אם ידוע לנו אח"כ שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר שאין לנו אלא השם שהחזיק עצמו בו עכ"ל ול זה כתב גם הטור אלא שהוסיף בריש' בהוחזק ואם לא כתב כן פסול וסיפ' בלא הוחזק סיים א"צ לכתוב אלא שם הכתיבה. והנה מימים רבים בלמדי דברים אלו באשר"י לא הבנתים דלמה יהיה כשר בסיפא כשכותב שם של מקום כתיבה והלא במקום הנתינה אינם יודעים משם זה כלל ואין לך לעז גדול מזה דודאי גרע טפי מהוחזק ולא נכתב אלא שם א' והנה הב"י סימן קכ"ט כ' בזה דמ"ש הרא"ש דגם במקום הנתינה אין יודעים נ"ל דלרבות' נקטי' שאע"פ שבמקום הנתינה אין מוחזק אלא בשם שהם בקיאים בו וכשר וכ"ש היכ' שבמקום הנתינה יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה דליכ' למיחש לקלקול' כ"כ עכ"ל ותימה לי כיון שיש קלקול באין יודעים מקום הנתינה משם של מקום הכתיבה למה יהיה כשר והלא הב"י עצמו הקשה אח"כ על תשובת הרא"ש על מה שהתיר באחזיק במקום הנתינה ולא בכתיבה דאמאי יהיה כשר דאתי לקלקולי במקום כתיבה לומר לא זהו שגירש וצ"ע עכ"ל ק"ו שיש להקשות כן כאן על מה שמתיר באין יודעים במקום נתינה משם של כתיבה דיש קלקול במקום נתינה ולמו"ח ז"ל ראיתי שפי' באריכות דברי הרא"ש והטור וסוף דבריו דמיירי דלא הוחזק כלל לא במקום כתיבה ולא במקום נתינה שיש לו שם אחר אלא זה השם שהוחזק במקום הכתיבה הוחזק בו ג"כ במקום נתינה וע"ז אמר דא"צ לכתוב וכל שום כדי לחוש שמא יש לו שם אחר שאינו לא כתיבה ולא נתינה דלא חיישי' לזה שאפילו אם יודע אח"כ שיש לו שם במקום אחר הגט כשר עכ"ל ולישנ' לא משמע כן דהא אמר אין יודעים במקום כתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה משמע שיש באמת שם אחר אלא שאין יודעים מזה השם ותו דהא סיפ' ג"כ מיירי מיש לו ב' שמות בב' מקומות כמו בריש' אלא דבריש' השני מקומות הוחזקו ובסיפ' לא הוחזקו אבל לענין חלוקי שמו' ודאי ישנה בריש' ובסיפ' והנלע"ד דלק"מ דהרא"ש והתו' הוקשו להם מ"ש במשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה דאם הוא כפשוטו אטו ברשיעי עסקי' אלא דה"פ שיש לו ב' שמות וזהו מפורס' לכל שיש לו ב' שמות אלא שבני אדם מקום כתיבה אין יודעים מה הוא השם של נתינה וכן להיפך ובזה לא היו הראשונים מקפידים ע"ז דכיון שמגרש באמת במקום נתינה בשם שיש לו במקום כתיבה והוא עפ"י עדים שמגלים דבר זה לב"ד א"כ גט גמור הוא מדינ' אלא שיש חשש לעז בפני אנשים שאינם יודעים ולא היו חוששי' ללעז עד שבא ר"ג והתקין לבטל הלעז וכ"כ הר"ן בהדי' במשנה דלא הי' אלא חשש לעז נמצ' דאחר התקנה היה דבר לדין ממש שכל המבטל אותה לא יהא הגט כשר כלל ומ"ה אנו אומרים שלא ביקש לעשות תקנה אלא במקום שיש חשש ריעות' בפנינו כגון שהוחזק בב' שמו' משא"כ בלא הוחזקו כיון דאין אנו יודעים זה מזה לא ביקש לתקן ע"ז ע"כ מעליותא היא בזה בחסרון ידיעה של השמו' ולא מבעיא דצריך להיו' חסרון ידיעה במקום כתיבה דאל"כ היאך יכתבו בלא אותו השם והלא יגיע ודאי לשם ומה יעשה שם בשם אחר שיש לו שם במקומ' אלא אפי' חוסר ידיעה של מקום נתינה בעינן דאלו היו להם ידיע' ומוחזק שם לבני עירו שיש לו שם במקום כתיבה ודאי הגט פסול שם דחלה ע"ז תקנת ר"ג אף שכבר נכתב כהלכה מ"מ ה"ל נכת' בפסול כיון שנודע הפרסו' ועדיין לא ניתן הגט שלא כהלכה כיון שבא לידי חיוב תקנת ר"ג מאחר שמוחז' ומפורס' שיש לו שם אחר ע"כ פסול אם לא נכתב וכל שום ולמעלתך ראיתי לפרש דמשו' לעז לחוד לא חשש לפסול אלא משום תרתי לריעו' דהיינו בהוחזקו איכא חדא משום לעז שנית כיון שיש לו ב' שמות וכות' א' הנה נעלם מעיני כ"ת מ"ש הר"ן במשנה דשינוי השם הוא משום לעז וא"כ לאחדי' הם בידך ובמ"ש ניחא דכזה אין שייכים תקנת ר"ג חוזר הדבר לכמו שהיה דלא הקפידו על לעז כיון שיש חסרון ידיע' בשני המקומו' בכה"ג לא תיקן כלל. ועכ"ז ניחא מ"ש ב"י תשובת הרא"ש וז"ל אבל לא אתחזק בתרי שמי שאין יודעים במקום נתינה שיש לו שם במקום כתיבה א"צ לכתו' וכל שום והקשה ב"י דהא אדרבה עדיפא טפי אם הוחזק בב' שמו' במקום נתינה ותו דמשמע שאעפ"י שבמקום הכתיבה נקרא בשם אחר מאחר שבמקו' הנתינה אין יודעים מזה כותב שם מקום נתינה ובלא וכל שום וזה תימא דאתי לקלקלה במקום הכתיבה עכ"ל ולפי מה שפרשנו לק"מ דודאי חסרון ידיע' עדיפא כאן וצריך שלא יהא ידיעה לא בכתיבה ולא בנתינה זה ונקט חסרון ידיעה של נתינה לרבותא דאפילו זה בעינן וכ"ש חסרון ידיע' של כתיבה וכמו שזכרנו בסמוך ולפירושנו דלא חלה תקנת ר"ג אלא ביש היכר ופרסום במקום א' במה שיש לו עוד שם במקום א' אבל בחסרון ידיעה בשניהם מותר וקרוי לא איחזק ואעפ"י שיש לעז במקום הנתינה לא פסלינן בשביל זה אלא נבאר הדבר כמו שהיה קודם תקנת ר"ג נמצא בנדון דידן יש היתר ליתן גט זה דאי בעית למפסל מצד מקום הכתיבה אין לך לפסול דהם היו סבורים דגם במקום הנתינה יודעים שנשתנה שמו מחמת חליו וא"כ שם נפתלי עיקר ושפיר כתבו נפתלי דמתקרי צבי המכונ' הירש ולא הי' להם לעשות בענין אחר ממילא לא חלו עליהם תקנ' ר"ג ומצד מקום הנתינה אין חשש דהא לא היה ידוע ומפורסם שיש לו שם אחר במקום הכתיבה ולא חלו תקנת ר"ג בזה כמו בראשונה אע"פ שיש חשש לעז אלא דקשה א"כ אמאי פסל מהרי"ק בנשתנה שמו מחמת חליו כל שלא כתב שם הנתינה ויש לנו לחפש בזכות העגונה ולומר דלא קי"ל כמהרי"ק כיון דכתב ב"י דרבינו ירוחם והר"ן ס"ל דבדעבד שרי אם עושה מקום כתיבה עיקר וממ"ש הטור ואם לא כתב כן פסול אין ראיה דמאן לימא דקאי על עשיי' עיקר ממקום הכתיבה כמו שדקדק הב"י דלמא לא קאי רק על עיקרא דמילתא דהיינו שצריך לכתוב עכ"פ שם א' עם וכל שום וע"ז סיים דאם לא כ' כן דפסול אפי' דעבד לאפוקי מרישא במקום דכשר בדעב' וזהו עיקר הכוונה של הטור בזה להורות ההפרש בזה אלא אגב אורחא קמ"ל נמי דיעשה עיקר ממקום הנתינה אבל לא לעכב וכן משמע מדברי התו' פ' השולח דף ל"ד ע"ב שכתבו דצריך לכתוב שם א' וכל שום ביש לו ב' שמו' בב' מקומו' ואח"כ כתבו דמקום הנתינה עיקר ואח"כ כתבו וז"ל השתא בראשונה הי' משנ' שמו כו' קורא שינוי מה שאינו כותב אלא שם א' מב' המקומו' כו' ולא כתכו לפסול שינוי אם כותב שניהם אלא שעושה מקום הכתיבה עיקר משמע דבזה שעושה עיקר לכתיבה אינו פוסל בדעבד ולא הוי בכלל שינוי במתני' מטעם דבתוספתא אמרי' באמת צריך לעשות מקום כתיבה עיקר אלא דלכתחלה עבדינן כברייתא דידן וכ"ב בדרישה ומו"ח ז"ל בשם רש"ל דלא קאי הטור על אם עשה כתיבה עיקר ומו"ח ז"ל מסיק דגם הטור מודה בכותב שני השמות כפי' ועושה מקום הכתיבה עיקר דהיינו שכותב אני פלוני שם במקום הכתיבה דמתקרי שם פלוני דהוא של מקום נתינה וכ' שכן משמע מריב"ש סי' מ"ג דלא כהגהה ש"ע וכ"ש לפי מה שפרשנו לעיל דברי הרא"ש והטור דיהיה היתר בזה ועוד אמרתי אני עם לבי דאף רמ"א בהגהת ש"ע מודה בנדון דידן להתיר דמ"ש מעלתך שהב"ד שסדרו הגט הם ב"ד טועין שחילקו בין שינוי שמשנה מעצמו לשינוי מחמת חולי דלא כמהרי"ק לע"ד נראה דיפה כיון המסדר דק"ל טובא הפסק מהרי"ק בנשתנה שמו מחמ' חולי במקו' אחר דצריך לכתוב שם הנתינ' עיקר דהיינו דמתקרי על אותו שם של חולי דע"כ לא אמרי' שם נתינה עיקר אלא באופן שנזכר בגמ' עד שיגרש אשתו שבגליל בשם שבגליל ושם דיהודה עמו והיינו שבגליל הוא מקום עצם שלו יוחנן ואין לשום אחד מאלו שום מעלה על חברו כיון שזה שמו המובהק במקום זה וזה במקום זה ע"כ אמרו דנתינה עיקר משא"כ בנדון שנשתנה מחמת חולי אזיל ליה שם הראשון לגמרי וזה שמו אשר יהיה לו בכל העולם ולעיקר כי הטעם בשינוי השם של חולי נעקר שם הראשון כי הורע מזלו בו דוגמא לדבר לא יקרא שמך אברם יהיה שמך אברהם ודרשו צא מאצטגנינו' שלך ה"נ זה האיש שנשתנה שמו מחמת חולי ואם היה בא למקום הנתינה היו קורין אותו לס"ת ג"כ בשם החדש תחלה וא"כ למה נזיל במקום הכתיבה בתר שם הנתינה שהוא נתבטל כבר ותו דהאיך יכתבו שקר בגט במקום הכתיבה בשלמא בשינוי שמות בלאו הכי אין כאן שקר שהכל יודעין שיש לו עכ"פ שם אחד אלא שאין יודעין מהו נמצא יאמרו הכל בודאי זהו השם השני אשר נעלם ממנו משא"כ בשנוי דחולה שיהיה ק' לאנשי מקום כתיבה דזה השם שנתחדש מחמת חולי הוא עיקר ולמה יקדים לכתוב שם השני שאינו עיקר ומ"ש מהרי"ק ראיה לדבריו כי היכא דיש לעז בעושה כתיבה עיקר עד שיאמרו אין זה שם בעלה ויותר יש לחוש ללעז מקום הנתינה ממה שיש למקום הכתיבה ה"נ איכא למיחש שמא יאמרו אין זה בעלה שנתגרשה מאחר שאין מכירין בשם השינוי שהוקבע מחמת חולי תמהתי על גברא רבה דכוותיה מה חשב בזה דאלא מאי אם תכתוב על שם דמתקרי והם לא ידעו המקום כתיבה יהיה לעז טפי דהא לא מתקרי כאן בשם החדש מעולם אלא דצריכין לומר שנולד שם חדש במקום הכתיבה א"כ טפי מסתבר להקדים שם החדש והם יאמרו דהיה חולה במקום אחר ונשתנה שמו ע"כ הקדימו שם החדש כראוי ואין כאן לעז. ומ"ש עוד ראיה ממה שמצינו שלפעמים כותבין שם הטפל לעיקר ועל העיקר כותבין דמתקרי אין מזה דמיון לשינוי של חולה שיודעין הכל ששם זה עיקר והשני נעקר ממעלתו שהיה לו תחלה ומ"ש עוד מדלא חילקו הפוסקים בין שינוי הבא מחמת עצמו או מחמת חולי ש"מ דרך אחד לאו ראיה דסמכו בזה על הסבר' דבזה ודאי הראשון נעשה טפל וע"מ כן שינוי לו השם כ"ז הוא ברור בעיני שיפה כיון המסדר זה הגט וראיה עוד מדברי רמ"א כאן שלא העתיק כאן דין זה דמחמת חולי הוה דינו כמו שינוי אחר דהא מהרי"ק נתחכם לעשות חידוש מזה וחיבר תשובה ע"ז ולמה השמיט כאן ולא כתב דדינא הכי אף בנשתנה מחמת חולי אלא ודאי דלא ס"ל כוותיה ולא כתב כאן אלא בשנוי סתם דפסול אם יעשה עיקר מן שם הכתיבה והיינו לפי הבנת הב"י בטור שקאי לפסול בעושה עיקר ממקום הכתיבה אבל כבר כתבנו דאפשר לפרש בדרך אחד טפי עדיף ואם יש אדם שירצה לחוש להחמיר כדעת מהרי"ק אמינא ליה חומרא זו קולא הוא דטפי יש חשש לכתוב שם הראשון תחלה מכל הנ"ל נראה ברור שגט זה ינתן להאשה בלי שום פקפוק דהמורה הורה כשורה וממנו לא נהיה סרה ורוח ה' עלינו יערה והרוצה לצאת ידי הגאון מהרי"ק יכתוב ב' גיטין א' דמתקרי על מקום הכתיבה והב' להיפך דמתקרי על מקום הנתינה ויתנום בזה אחר זה כדלקמן ועי' בסעיף י"ח מ"ש:

באר היטב

עריכה

(ה) פסול: עיין ב"ש. ומהרש"ל מכשיר אם כתב על מקום נתינה וכל שום. ואם כתב על מקום נתינה דמתקרי נ"ל דכשר. וב"ח ג"כ מכשיר בדיענד וכן הלבוש דולג דין זה ע"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}