שולחן ערוך אבן העזר קכז ה
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קכז · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
גט שלא נמסר ביום הכתיבה, אין תקנה להכשירו, אלא שישלחנו לה על ידי שליח.
- הגה: מיהו, נהגו להחמיר ולכתוב אחר (כן משמע מדברי הר"פ שהביא הארחות חיים). וסתם גט שיצא מיד אשה, אמרינן שנמסר ביום שנכתב, ואינה צריכה ראיה, אלא אם כן היה בו רעותא כגון שהיה מושלך (טור והתוספות והרא"ש):
מפרשים
(ז) אלא שישלחנה ע"י שליח: כבר כתבתי בסמוך להר"ן לא מהני תקנה זו, כתב הרמב"ם רפ"ב כותבים וחותמים לו הגט והוא מגרש בכל עת שירצה משמע דס"ל תירץ הראשון מ"ש הרא"ש דגט שלא נמסר ביום הכתיבה רשאי למסור מידו לידה כי עידי מסירה זוכרים יום המסירה כיון שלא נמסר ביום הכתיבה אף על גב להרמב"ם בדיעבד כשר הגט בלא ע"מ כמ"ש בסי' קל"ג מ"מ לכתחלה בעינן ע"מ אמרינן דיזכרו יום המסירה והא דפוסל כשנחתם בלילה אחר הכתיבה צ"ל משום דהחתימה היה בפסול אבל אם הכתיבה והחתימה היה בכשרות רשאי למסור מידו לידה ועל הטור קשה איך כתב דהרמב"ם ס"ל אם נתאחר הגט אחר החתימה אין לו תקנה דהא להדיא משמע מהרמב"ם להיפוך וכן הקשה בחדושי רש"ך:
(ח) מיהו נהגו להחמיר וכו': מ"ש כן בשם הג"ה סמ"ק יש לדחות דשם לא איירי כששולח ע"י שליח גם י"ל דאיירי לכתחלה מקפידים שינתן בו ביום אבל אם נתאחר י"ל דמודה דא"צ לכתוב גט אחר מיהו מהר"ן שכתבתי בסמוך נראה דאין תקנה לשלוח ע"י שליח:
(ט) שנמסר ביום שנכתב: ולא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי דלא מקדים אינש פורענות לנפשיה תוס' והרא"ש:
אין תקנ' להכשירו כו' בטור כתב אנת ואפ"ה כתב ופסק ר"י דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנ' להכשירו אלא ע"י שליח כו' ואינו נראה כן מדעת הרמב"ם שכתב הרי שאומר לב' לכתוב גט ולחתום וליתן לאשתו ונתאחר הדבר ימים או שנמצא הגט בטל והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא הזמן שאמר הבעל ולא אותו המקום והקשה ב"י דהרמב"ם לא מיירי אלא בלא נכתב עדיין הגט ואינו ענין לדברי ר"י דמיירי בנכתב הגט ולא נמסר ביום כתיבתו דכל היכא שלא נכתב עדיין לכ"ע אין כותבין יום המסירה כו' והרי הרא"ש דפסק כר"י וכתב בתשובה כלל מ' סימן י"ד בדברי רמב"ם שכותבין יום הנתינ' וע"כ שהטור טעה בזה ובכ"מ כתוב שהטור היה לו חסרון השגח' בזה ובדרישה הביא ר"ש בשם רש"ל וז"ל מהר"י קארו כתב שטעה המחבר ואני אומר שדעתו בזה שהרמב"ם כתב דינו בסתמא דאיירי אפילו בענין שלא ינתן הגט ביום הכתיבה אלא ישלח לה ויגיע לה אחר כמה ימים וא"כ מאחר שיהיה בע"כ מוקדם וצריכין אנו למסמך אעידי מסירה ולומר דקלא אית לה א"כ מוטב שיהיה לה לכתוב משעת מסירה ממה שנכתב זמן הכתיבה שאין מכווין לה זמן אמיתי לא המסירה ולא הכתיבה שהן עקרי הגט אלא ודאי ס"ל להרמב"ם דדוקא גבי גיטין הבאים ממדינת הים שא"א בע"א הכשיר בהקדמה ולא בענין אחר ואין הטעם תלוי בשליחות ומשום קלא עכ"ל ובעל פריש' עצמו ס"ל שאין הרמב"ם סובר כר"י שמכשיר ע"י שליח אע"ג שלא נמסר ביום הכתיבה שהרי כתב סתם הרי שאמר לשנים כו' ולתנו לאשתו דהיינו ע"י שליח ונתאחר הדבר ימים כו' משמע אפי' נכתב ונחתם מיד ונתאחר הדבר מלתנו עד ימים או שנים וע"ז כתב והוצרכו לכתוב גט אחר כו' וקאי אנמצא גט בטל ועל נתאחר הדבר משמע דפשיטא ליה דפסול אם לא נמסר ביום הכתיבה שהרי כתב והוצרכו לכתוב גט אחר דדוקא גיטין הבאים ממ"ה מכשירין ע"י שליח דאותן יש להם קול ומ"ש אח"כ נתאחר עד ניסן ר"ל לכתוב גט אחר עד ניסן וקאי אשני דברים הנ"ל גם מו"ח ז"ל פי' כן דהרמב"ם מיירי אם נכתב גט כשר בו ביום וכיון שנתעכב צריך גט אחר ולא נתיישב כלל דמנא ליה להטור לפרש בדברי הרמב"ם דכבר נכתב ביום (הסיובה) (צ"ל האמירה) אלא שנתאחר בגט שני וזה לא נזכר ולא נרמז ברמב"ם ומכח זה עשה פלוגתא בינו לר"י ולא נפרש כפשוטן של דברים דנתאחר מלכתוב ולא כתב עדיין כלל ודברי הרמב"ם מוכחים הם שכתב תחלה שאמר כתבו וחתמו ותנו ולא זכר הכתיבה שכתבוה אלא אדרבה שלא כתבוהו ונתאחר הדבר ר"ל הכתיבה או שנכתב בו ביום אלא שנמצא בטל והוצרכו בזה לכתוב כשר וזה קאי אחלוקה השני' דאלו על הראשונים ותתפרש שכבר נכתב לא שייך לומר גט אחר כשר דהרי לא היה פסול אלא שנתאחר בזמן ואם נתכוין לומר שהשני כשר מצד שאינו מוקדם האיך יפול ע"ז שלא יכתוב זמן הכתיבה שהרי עיקר ההכשר לפ"ז הוא מה שלא יזכור זמן הכתיבה ותו דא"כ דגם בחלוקה הא' מיירי שכותב גט שני למה זכר כלל החלוקה הב' כלל ללא צורך. ואני אשתומם בשעה חדא ע"ז שעלה על דעת הב"י ובכסף משנה להשוות לרבינו הטור כטועה בדבר פשוט ואלו הגאוני' דחקו עצמם לתרץ ואיך נעלם מעיניהם של רבותינו פשטן של דברים שהם סברו שהטור כתב שהרמב"ם חולק על ר"י ופוסל ע"י שליח ולא כן דרכו של רבינו כלל אלא דזה הוא המחלוקת ביניהם דר"י ס"ל שאין תקנה לגט שלא נכתב ביום המסירה אלא ע"י שליח דוקא אבל הרמב"ם לא ס"ל כן אלא אפי' בלא שליח יש היתר דהיינו מדכ' ב' חלוקו' הא' שלא נכתב עדיין כלל והשני שהוצרכו לכתוב אחר מחמת שנמצא בטל משמע אלו נכתב בו ביום בהכשר ונתעכב בנתינתו א"צ לכתוב אחר ויתנו את זה ואין כאן כלל (חסד מכאן עד סי' קכ"ט ומעט מזעיר מסימן קכ"ט ועד כאן חסר):