שולחן ערוך אבן העזר קיד ו
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קיד · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
נתגרשה בתוך הזמן שקבל לזון את הבת, נותן לה במקום שתהיה אמה מזונות משלם כמי שזן את אשתו על ידי שליש, ואינו חיב לתן לה לפי כבודו ולא לפי כבודה.
- ויש חולקים וסוברים דצריך לתת לה כאחד מבני ביתו (טור בשם הרא"ש), וכן נראה לי.
ואם מאכילה על שלחנו, נזונית עמו כאחד מאוכלי שלחנו. ובין כך ובין כך אינו חיב ברפואתה:
מפרשים
(ח) ויש חולקים וסוברים וכו': כלו' דשאני אשתו או בת אשתו שאוכלים בתנאי ב"ד על כן די להם שנותן להם דבר המספיק אבל מי שקיבל לזון בת אשתו דאי לאו דעבדה ליה ניח נפש לא כתב לה הוי כאלו נתנה לו מעו' ומסתמא דעתה שיפרנסה כאחד מבני ביתו כ"כ בד"מ באמת אין דברים אלו מוכרחים דלמה תהי' כח הבת יותר מהאם וגם היא בחייו אוכלת למ"ד מן התור' או תחת מעשה ידיה ואפ"ה אם משרה אותה ע"י שליש יש קצבה למזונו' ובב"ח כת' דגם הרא"ש מיירי דוקא בניזוני' על שלחנו וכן משמע פשט לשונו:
(יא) במקום שתהיה אמה: והא דלא אמרי' אומדנ' שלא היה כוונתו ליתן לבתה מזונות אלא כל זמן שאמה אצלו כמה שאמרי' אומדנ' בנדונית חתנים כמ"ש בסי' נ"ג דאמרי' אומדנ' דלא היה כוונתו ליתן נדוני' אא"כ שתהנה בתו שאני התם דאומדנ' הוא שחיוב שלו היה דוק' ליתן לבתו ובתו מתה א"כ הוא פטור אבל אם זה שהוא מחייב את עצמו בעולם אין אומרים אומדנ' לפטור אותו כי מה שהוא מתחייב את עצמו צריך לקיים לא אמרי' אומדנ' כמ"ש בסי' צ' בשם מהרי"ו ובט"ז בת"ה מחלק בע"א ושם פסק מי שמתחייב את עצמו ליתן מזונות לבנו ולכלתו עד זמן פלוני ומת בנו תוך הזמן חייב ליתן מזונות לכלתו עד כלות הזמן כמה שחייב כאן ליתן מזונות לבת אשתו, ואם אמה צריכה לזוז ממקומה מחמת איזה סיבה מסופק בתשו' רש"ך ח"א סי' קע"ז אם נותן לבתה מזונות במקום אמה:
(יב) מזונות משלם: דהא לא היה התנאי שתהיה על שלחנו מ"ה צריך ליתן לה מזונות משלם ולא כפי ברכת הבית אא"כ כתב לה את יתבי בביתי אז נותן לה לפי ברכת הבית וע' בד"מ:
(יג) ויש חולקים: הב"י פי' דברי הרמ"ה שהבי' הרא"ש והטור דכתב דאינו חייב ליתן לה לפ"כ אלא כזן ע"י שליש איירי כשאינה סמוכה על שלחנו אבל כשהיא סמוכה ע"ש ל"פ הרמ"ה וס"ל ג"כ כהרא"ש דחייב ליתן מזונות כאחד מב"ב ובד"מ כתב דהרא"ש ס"ל אפילו אם היא אינה סמוכה ע"ש צריך ליתן לה מזונות כאחד מב"ב משום דהוי כאלו היא נתנה לו דמי המזונות הואיל החיוב היה בעת הנישואין והיא נשאת לו בשביל חיוב זה ובח"מ הקשה על דברי הר"מ למה יפה כח בתה מכחה כשמשרה ע"י השליש דיש קצבה למזונות וא"י מה ק"ל דהא כשמשרה עמה /אמה/ ע"י שליש חייב ליתן לה מזונות לפי עשרו וכאן לדברי הרמ"ה אפילו אם הוא עושר נותן לה מזונות כאלו היה עני והיה משרה עמה /אמה/ ע"י שליש ולהרא"ש אפילו אם היא אינה ע"ש חייב ליתן לה מזונות לפ"כ:
מזונות משלם ולא לפי ברכת בית ול"ד למזונות האלמנה דאמרינן בסימן צ"ד ס"ו דנותן לה לפי ברכת הבית שאני התם שלא התנה לזונה אלא בביתו שכך כתב לה את תהא יתבת בביתי כו':
ויש חולקים כו' בטור ז"ל כתב הרמ"ה שאלו המזונות שנותן לה אינו ונתן לה אלא כזן את אשתו ע"י שליש כו' ואפילו בעשיר נותן בפחות שבמזונות שלא אמרו שנותן לפי כבודה אלא באשתו שאוכלת בתנאי ב"ד אבל בבת אשתו שהוא חייב את עצמו דיד בעל השטר על התחתונה וכתב א"א ולא נהירא דמי שנותן מעות לבלע הבית כדי לפרנסו בסתמא דעתו שיתפרנס כאחד מבני ביתו כו' וכתב ב"י איני יודע למה כתב הרא"ש ולא נהירא דהרמ"ה לא איירי במאכילה על שלחנו אלא בסמפיק לה מזונות ודברים נכונים הם וכבר נתבאר בסי' קי"ב לגבי מזונות בתו שאין פוסקין לה אלא דבר המספיק לה בלבד כו' ומיהו באוכל' על שלחנו דברי הרא"ש דברי טעם הם עכ"ל ונ"ל דודאי במאכילה יש כאן מחלוקת והיינו בדרך זה על שלחנו כ"ע ס"ל דיתן לה כא' מבני ביתו ואם אירע שאינה אוכלת על שלחנו כ"ע ס"ל דנותן לה בפחות שבמזונות כי פליגי הרמ"ה והרא"ש בפוסק מזון לבת אשתו דהרמ"ה ס"ל דלא נתכוין בזה דוקא שתאכל על שלחנו ע"כ הוה הדין כמשרה אשתו ע"י שליש והרא"ש ס"ל דמסתמא דעתו שתהיה כאחד מאוכל על שלחנו ליתן לה כן ומ"ש בסימן קי"ב גבי מזונות בתו שאין נותנין לה אלא דבר המספיק לא דמי לכאן דשם מיירי אחר מות האב דשם ודאי לא נתכוין כאחד מאוכלי שלחנו שהרי כבר מת ע"כ נתכוין שיהיה לה דבר המספיק לחוד ובבת אשתו פליגי דוקא הרמ"ה והרא"ש כמו שזכרנו ובמשרה אשתו ע"י שליש ודאי לא שייך שם שכוונתו היתה תחלה כן אלא שאם אירע כן ע"י גלגול שביניהם ונלע"ד דבבת אשתו דקאמר הרא"ש שנתכוין שתהיה כאוכלי שלחנו וכן יקום היינו דוקא אחר מות אמה אבל בנתגרשה ודאי לא נתכוין שתהיה אמה מגורשת והבת שלה תהיה מאוכלי שלחנו אלא תהיה אצל אמה ויתן לה דבר המספיק לה לחוד בזה כ"ע לא פליגי והך ויש חולקים שכתב רמ"א על נתגרשה לא נראה לע"ד אלא דכ"ע סל דלא נתכוין שתהיה מאוכלי שלחנו גם מ"ש הש"ע אחר כך ואם מאכילה על שלחנו כו' א"צ בזה לומר שהיא דעת הרא"ש כמשמעות הש"י אלא גם הרמ"ה ס"ל כן באם מאכילה על שלחנו דודאי נותן לה כאחד מהם דלא פליגי אלא אם נאמה שכוונתו היתה שתהיה מאוכלי שלחנו או לא כנלע"ד:
(ט) משלם: ולא כפי ברכת הבית אא"כ כתב לה את יתבי בביתי אז נותן לה לפי ברכת הבית עיין ד"מ. ואם נתחייב לזון את בן אשתו גדול משש שנים יוכל לומר לו או יבוא אצלי או אתן לך לפי ברכת הבית. וכן אם מתה האם אחר גירושיה ולא רצתה הבת לשבת עם בעל אמה לא יתן לה מזונות משלם אלא לפי ברכת הבית. וכן אפי' אם אמה קיימת אחר גירושיה והבת אינה רצתה לשבת עם אמה ורצתה לצאת מעם אמה אינו נותן לה מזונות משלם אלא לפי ברכת הבית מהר"ם מטראני ח"ב סי' מ"ה ועיין כנה"ג סי' זה. ואם אמה צריכה לזוז ממקומה מחמת איזה סבה. מסופק בתשו' הרש"ך ח"א סי' קפ"ז אם נותן לבתה מזונות במקום אמה.