באר היטב על אבן העזר קיד
סעיף א
[עריכה](א) ובמשקה: אבל לא בכסות כמ"ש סעיף י"ב. וגם אינו חייב ברפואתה כמ"ש ס"ו וע' בחושן משפט סימן ס' ס"ג דשם פסק דהמתחייב לזון חבירו צריך ליתן לו דמים אם לא שהתנה בפירוש לזונו על שלחנו ונראה דכאן סתמ' כאלו התנה דלא עדיפ' מאמה ח"מ. והב"ש סק"ב כ' אפי' בעלמא א"צ לשלם הדמים כשאין לו מזונו' ממקום אחר ע"ש. וצ"ע דמסתימת לשון המחבר ש"ע ח"מ סימן ס"ג משמע דצריך לשלם אפילו כשאין לו מזונות ממקום אחר ע"ש. וע' בטור חושן משפט סוף סימן ר"ז הביא תשוב' הרא"ש מי שחייב את עצמו ליתן פרנסה לחבירו לפ"כ. אם היה רגיל שמלאכתו היה נעשית ע"י שליח לקנות לו כל צרכו צריך להמציא לו שליח להנהיגו לפי כבודו הראוי לו כאשר הורגל מימי קדם. לכן אם הבת משרתת שלה חייב לתת לה מזונו' אע"ג שלא התנה ט"ז ב"ש. התנתה עמו לטפל בבנותיה בכל מילי לגדלן ולהשיאן כאלו הן בנותיו ולא פירש באיזה זמן שאז חייב להשיאן משיגיעו לפרקן ולתת להם כפי האומד שאומדין אותו ב"ד לגרוע מעישור נכסי ולא להוסיף ואי לא ידעי אומדן דעתיה יתן להם עישור נכסים. ואם משיא כולם כאחת יפריש לראשונה עישור נכסי ולשניה עישור נכסי ממה שנשאר לו אחר שהפריש עישור לראשונה וכן כולם וחולקות בשוה הר"ם מינץ סי' מ"ה.
(ב) ראשונים: דכיון דלא פירשו חזקה דדעתו על הראשונות. כ' ב"ח אם לא פסקה מנין השנים די בשנה אחת ע"ש והחלקת מחוקק חולק עליו ע"ש ועין בחושן משפט סימן ס' ס"ג בהג"ה ובסמ"ע שם ס"ק ט"ז.
(ג) היוקר: דוקא יוקר דשכיח אבל יקרות דאינו שכיח הוי כאונס דלא שכיח ולא קבל עליו ט"ז ב"ש.
(ד) הזול: היינו אם אינו רוצה לזונה על שלחנו משלם לה דמים כזמן הזול. אבל אם רוצה י"ל לה אני מוכן עדיין ליתן לך מזונות על שלחני ח"מ ב"ש ועיין בהר"ש יונה סי' ל"ד.
סעיף ג
[עריכה](ה) כלום: דא"י לחוב אותה. מכאן יש ללמוד אם האב עשה חיתון עם בתו ואח"כ נתרצו האב והחתן לבטל החיתון דאין להאב רשות לבטל החיתון בלי רצון בתו. ואם בתו ברשותו כגון שהיא קטנה או נערה יוכל לבטל החיתון בלא רצונה ט"ז ב"ש. ועיין בתשובת הרשב"א סי' תתע"ג והבי' בהג"ה בחושן משפט סוף סימן של"ג לענין מלמד אצל בה"ב ע"ש.
סעיף ד
[עריכה](ו) מת הבעל: ל"ד מת אלא אפי' בחייו מוציאין ממנו כשעשה קנין וכן אם יש כאן בני חורין גובין מן היורשים אפי' בלא קנין דהא מלוה ע"פ כשהוא תוך זמן גובין מן היורשים וכאן תוך זמן הוא דהא מת תוך ה' שנים ה"ה פכ"ה מה"א.
סעיף ה
[עריכה](ז) יורשים וכו': ה"מ במתחייב לזונה ה' שנים אבל אם קבל על עצמו סך מעות לצורך מזונותיה יורשיה יורשין אותה הרשב"א סימן תתק"ע והובא בחושן משפט סימן ס' סעיף ד' בהג"ה ועיין שם בש"ך ס"ק י"ז שהעלה ג"כ בקצב לה סך חייב לשלם ליורשיה אלא שפטור מבעלה ע"ש. והב"ש הביא בשם ט"ז דלמד מכאן מי שהבטיח לחבירו ליתן לו מתנה ונתן לו ת"כ ומת א"צ ליתן ליורשיו ע"ש וצ"ע. א' שפסק לבנו ולכלתו ליתן להם מזונות זמן מה ובתוך הזמן מת הבן. אי מחויב ליתן מזונות לכלתו עד תשלום הזמן שנקבע או לא. דעח הט"ז בחושן משפט סימן ס' שצריך ליתן לה מזונות עד זמן שקבע ובתשובת שבות יעקב ח"ב שאלה קמ"ב חולק עליו ופסק דאין לה מזונות כשמת הבן ע"ש.
(ח) כנשאת: עיין ב"ש שכתב ומזה ראיה נמי למ"ש ר"ס כל שיש לה מזונות ממקום אחר י"ל תן לי דמי מזונות עכ"ל ודבריו מגומגמין עיין ודו"ק.
סעיף ו
[עריכה](ט) משלם: ולא כפי ברכת הבית אא"כ כתב לה את יתבי בביתי אז נותן לה לפי ברכת הבית עיין ד"מ. ואם נתחייב לזון את בן אשתו גדול משש שנים יוכל לומר לו או יבוא אצלי או אתן לך לפי ברכת הבית. וכן אם מתה האם אחר גירושיה ולא רצתה הבת לשבת עם בעל אמה לא יתן לה מזונות משלם אלא לפי ברכת הבית. וכן אפי' אם אמה קיימת אחר גירושיה והבת אינה רצתה לשבת עם אמה ורצתה לצאת מעם אמה אינו נותן לה מזונות משלם אלא לפי ברכת הבית מהר"ם מטראני ח"ב סי' מ"ה ועיין כנה"ג סי' זה. ואם אמה צריכה לזוז ממקומה מחמת איזה סבה. מסופק בתשו' הרש"ך ח"א סי' קפ"ז אם נותן לבתה מזונות במקום אמה.
סעיף ח
[עריכה](י) מזונות: והדבר תלוי בה ומסתמ' תבחר שתיזון אצל אמה. ומ"מ אם תאמר להשני את ידעת כי יש לי מזונות מן הראשון ותן לי דמים רשות בידה ח"מ. ואם תאמר ששניהם יתנו לה דמים אין הרשות בידה ב"ש. מי שנשא אשה ונתחייב להשי' את בתה מפני שלא היה על מה לסמוך ואח"כ מת אע"פ שאמה תגבה כתובתה ויוכל להשיא' אפ"ה חייבים היורשים להשיאה הר"ם מטראני ח"א סי' קס"א. וכ' כנה"ג עליו וה"ה אם העשיר' הבת שחייב הוא או יורשיו להשיאה ע"ש וע' בהרשד"ם קי"ד סי' רי"ט.
סעיף יא
[עריכה](יא) ונשאה: ואפי' עשו קנוניא האם עם הבעל להתגרש כדי להפקיע זכות הבת נפטר ממזונות הרדב"ז ח"א סי' רנ"ד ע"ש שכתב ע"ש דאין חילוק בין שאמר כל זמן שאת עמי לכשאומר כל זמן שאני נשוי עמה ע"ש ועיין ב"ש.
סעיף יב
[עריכה](יב) פלוני וכו': זהו תשובת הרשב"א סי' תתק"ע שהבאתי לעיל ס"ק ז' ומבואר שם אם מחייב א"ע לזון אותה איזה זמן ומתה תוך הזמן א"צ לשלם המזונות להבא. אבל זה היה מתחייב א"ע ליתן לה איזה סך ולא קצב זמן של מזונות אלא קצב זמן פרעון והיה יכולים להוצי' זה הסך אף ביום א' לכן חייב לשלם אעפ"י שלא הגיע עדיין הז"פ עיין ח"מ ב"ש ובש"ך ח"מ סימן ס' ס"ק י"ז.