באר היטב על אבן העזר קטו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אבן העזר קטו |

סעיף א[עריכה]

(א) משה וכו':    הכלל הוא דאינה יוצאת בלא כתובה אא"כ הכשילו בדבר איסור או כשהיא עוברת על חטא דבנים מתו באותו חטא. או אם עשתה דבר פריצות דאז יש לחוש שמא תזנה תחתיו אבל משום שאר איסור שעשתה אינה יוצאת בלא כתובה ע' תשו' הרא"ש כלל ל"ב סי' ג' עיין ב"ש.

(ב) בעלה וכו':    אבל אם היא בעצמה אכלה דבר איסור לא הפסידה כתובה. ואם הוא מאכיל אותה דבר איסור או נודר ואינו מקיים כופין אותו להוצי' וליתן גט והיינו כשבאתה בטענה בעינן חוטרא לידי כשהוא נודר ואינו מקיים הבנים מתו באותו חטא וכ"כ הרב לקמן סי' קנ"ד ס"א ואם היא נודרת ואינה מקיימת והיא עקרה ואין לה ולד מסופק בפסקי מהרא"י סימן ס"ח אם תצא בלא כתובה כיון דאין לה בנים ב"ש ע"ש.

(ג) האיסורי':    ודוק' כשמאכילתו דבר איסור אבל שאר איסור שאינו דבר אכילה כגון נגיעה בעת נדתה לא. ב"ש ע"ש ועיין ח"מ שנסתפק אם מכשלת אותו בשאר איסור שאינו דבר אכילה.

(ד) נדה:    עיין הר"ם מטראני ח"ב סי' מ"ז. וסי' ע"ז.

(ה) חכם וכו':    וה"ה אם היא מודה שהכשילו אע"ג דאין אדם משים עצמו רשע מ"מ להפסיד ממון אדם נאמן רשב"א ור"ן והמגיד ב"ש.

(ו) בעדים:    היינו לענין הפסד ממון כמו כאן. אבל לענין איסור נאמן העד הראשון ואותו פלוני ב"י ב"ש ועיין ח"מ ועיין בתשובת רמ"א סי' ס"ו ובש"ך י"ד סי' קפ"ה.

סעיף ג[עריכה]

(ז) עובר וכו':    כיון דהאי גברא לא בעי בני לכן לא הפסידה. וה"ה אם הוא עובר שאר עבירות שהעונש עליהם שבנים מתים ג"כ אין יוכל להוציאה אם היא עוברת על נדרים מטעם הנ"ל. ואם היא האכילו דבר איסור והוא אוכל ג"כ דבר איסור לא הפסידה. אבל אם היא האכילו דבר איסור או עוברת על דת משה בשאר דברים. והוא עובר על נדרים ושבועות הפסידה כתובתה ח"מ ב"ש. כתב בפסקי מהרא"י סי' ס"ח סימן הזה צריך דקדוק היטב להוציא אשה בלא כתובה מחמת שעוברת על נדרים דרבים מקילים בנדרים. ואם תשבע היא על איזה דבר שעשתה שאם תעשה עוד מחויבת היא לקבל גט ממנו ועברה על השבועה. השבועה חל ויוכל לגרשה בע"כ בזמן הזה ב"ש.

(ח) דתה:    היינו באונס אבל אם המירה ברצון נאסרה על בעלה והוי כזינת' בודאי ומפסדת כתובתה ואינה צריכה התראה ע"ל סי' ז' סי"א בהג"ה ועיין ח"מ ב"ש.

סעיף ד[עריכה]

(ט) בו:    עיין כנה"ג דף קכ"ט ע"ב ס"ו. ול"ד בשוק או בחצר אלא כל שרואין אותה עוברי דרך. עוברת על דת מיקרי כנה"ג בשם מ"ץ.

(י) פרוע:    הכלל הוא בר"ה וראשה פרוע לגמרי הוי דת משה. ואם ראשה מכוסה בקלתה או בשאר דבר אלא דאינה מכוסה כדרך הנשים אז הוי דת יהודית. ובחצר שאין רבים בוקעים לפרש"י ותוס' ליכא איסור אפי' פרוע לגמרי. אבל הסמ"ג הביא הירושלמי אפי' בחצר יש איסור אם ראשה פרוע לגמרי. וכ' ב"ש לענין כתובה קי"ל כסוגי' שלנו. אבל לענין איסור קי"ל כירושלמי. ומחצ' לחצר דרך מבוי ופרוע לגמרי הוי דת יהודית וקלתה מותרת עב"ש וע"ל סי' כ"א מש"ש. הנשים היוצאת בכיסוי שערות שלהם ובמקום קליעת שער נושאות שערות חוברות שקורין קרינאל"ו בלע"ז אין בזה משום יוצאת וראשה פרוע ל"ש שערות דידה ול"ש שערות דחברתה אעפ"י שקשור הוא לה כדי שתראה בעלת בשר אין בכך כלום ש"ג פרק במה אשה.

(יא) בכך:    ח"מ וב"ש תמהו. אי בלא התרו בה אפי' ברגילה אינה מפסדת כתובתה ואם התרו בה ועברה על ההתראה אפילו בפעם א' מפסדת הכתובה ע"ש.

(יב) הבחורים:    ל"ד משחקת אלא אפי' אם היא מדברת שיחה יתירה בלי שחוק הוי משחקת כי שיחה יתירה מביא לידי שחוק ב"ח ח"מ ב"ש.

(יג) רם:    ורש"י שם פי' בע"א.

(יד) בעלה:    הוא דעת הרמב"ם. ולרש"י ותוס' אפי' בפני בן בעלה ולהג"מ אפילו אם היא מקללת זקנו של בעל בפני בעל הוי מקללת ב"ש. ודוק' על מגן אבל אם מכה לה או מצערה הרבה אין אדם נתפס על צערו ואינה מפסדת כתובתה מהר"א סי' נ"ג.

(טו) תחלה וכו':    וא"צ להתרות בשעת מעשה. וצ"ל לה בשעת התראה שאם תעשה עוד תפסיד כתובתה הרא"ש ומרדכי ח"מ. והש"ג כתב דא"צ להתרות אותה שתפסיד הכתובה אלא מתרה בה סתם שאל תעשה עוד. וכן דעת ב"ש. וכנה"ג דף קכט ע"א סי' י"ב ועי' בד"מ.

(טז) אותה אח"כ וכו':    כ"כ הרמב"ם בפכ"ד מה"א. ומסיים שם אם לא הוצי' אותה אין לה כתובה כי היכא שתהיה קלה בעיניו להוציאה. וכתב החלקת מחוקק אם היא נוהגת אח"כ כבנות כשרים חייב לכתוב לה כתובה על מנה.

(יז) שיוציאנה:    אפי' אין עדים בדבר אלא כיון שהוא יודע שהיא עוברת על דת מצוה להוציאה הר"ם מטראני ח"ג סי' קכ"ו.

סעיף ה[עריכה]

(יח) עיקר וכו':    הכלל הוא כל אלו מעשים גורמים מחמת מעשיה שעשתה אחר הנשואין מש"ה אין להם אפי' ת"כ ועיין בסי' שאח"ז. וכתבו בדרישה וב"ח בשם מהר"ם אשת איש שיצאה חוץ לדת לא הפסידה מה שיש בעין ממה שהכניסה לו ומחזיר לה מה שהוא בעין כי לא קנסו אותה להפסיד מה שהוא בעין ועיין בב"ח סי' רפ"ג. והוספת שליש מה שמוסיפים על הנדוני' מחמת שיוכל להשתכר במעות הנדוני' הוי כנדוני' ב"ש ע"ש.

(יט) ממנו:    אפי' הנדוני' אם אינה בעין אבדה מהרח"ש סי' ל"ז. וכ"כ כנה"ג בשם רוב פוסקים עיין דף קכ"ט ע"א סי"ד.

(כ) שזינתה:    אפי' זינתה בעודה פנויה ונודע לבעל אח"כ. מהרי"ט חא"ה סי' ט"ו.

סעיף ו[עריכה]

(כא) רגלים לדבר:    עיין ב"ש. אם אלמנה נשאת לכהן ואחר הנשואין נתברר שזנתה קודם הנישואין ואמרה שזנתה מבעל אחותה א"כ נעשית זונה ואסורה לבעלה שהוא כהן עיין תשו' צמח צדק סי' פ"ב אם היא נאמנת. ואם זנתה וא"י עם מי ע"ל סי' ו'. ואם ע"א אומר שזינתה והיא שותקת הוי כהודאה וחייב לגרשה מהרש"ל ועיין דרישה סי' קע"ח. ואם ע"א אומר שזנתה ואומר שבעלה יודע שזנתה ובעל שותק והעד מהימן ליה כתרי כתב מהרש"ל דחייב לגרשה לצאת ידי שמים וע"פ הדין אינו חייב לגרשה. ואם אינו שותק ואמר לעד מנין לך זאת אז אינו חייב להוצי' אפי' מדיני שמים אפי' אם מאמין לו אח"כ אלא משום לזות שפתים יגרש אותה וכן אם אומר שזנתה ואין הבעל יודע אז אפי' אם שתק הוי כאלו לא שתק דאין שתיקה ראיה אלא כשהוא יודע אם זנתה. ואם ידוע שנתייחדה עם א' ואמרה דזנתה נראה דנאמנת ע"ל סימן קע"ח ועיין כנה"ג וב"ש.

(כב) לדבריה:    כתב החלקת מחוקק דלאחר זמן אין מועיל אמתלא ע"ש.

(כג) להוציא':    ואם ע"א מעיד על כיעור אין חייב לגרשה אפי' אם הוא נאמן בעיניו כתרי מהר"ם מלובלין סי' פ'.

(כד) ישראל:    אפי' אם היה סוף ביאה ברצון מותרת לבעלה כיון בתחלה היה באונס הוי כאלו הסוף נמי באונס דאמרי' יצרא תקפי' ש"ס.

(כה) כהן:    אע"ג דאסורה לבעל י"ל נסתחפה שדהו ומזלו גורם דהוא כהן.

(כו) דיבוריה:    ואם בא עוד ומעיד כן. מצטרפים עדותם של זה וזה והוי שני עדים ואפילו אם השני אומר דזינתה עם הראשון לא נפסל הראשון מחמת עדות של השני כי לא נפסל ע"פ ע"א ח"מ ב"ש.

(כז) עם א' וכו':    היינו דאיכ' רגלים לדבר אז אמרי' מה שהודית לפני ע"א הוי כאלו ראתה דזנתה אלא דיכולה להכחיש את ע"א. ומצטרפין את הנחשד והוי כאלו היה ב' עדים ח"מ ב"ש.

(כח) להחזירה:    היינו בעומדת בדבריה לאחר שגירשה אבל אם חזרה מדבריה הראשונים ואומרת טהורה הייתי ונתנה אמתל' לדבריה הראשונים אז מותר להחזירה ד"מ ח"מ ב"ש.

סעיף ז[עריכה]

(כט) שזינתה:    עיין דינים אלו בתשו' הרשב"א סימן אל"ף רל"ז רמ"ז ר"נ. ועיין כנה"ג.

(ל) בעצמו:    דאז הוי טענות ודאי אבל אם לא ראה בעצמו וא' מקרוביו אמר לו שזנתה א"י להשביעה עיין בחושן משפט סימן ע"ה סעיף כ"ג דפסק רמ"א שם דיוכל להשביעה ע"פ אחר ע"ש ועיין בפרישה. והמגיד חולק וס"ל אפי' אם ראה בעצמו שזנתה א"י להשביעה עיין ב"ש.

(לא) דברים:    דוק' גברא דגייס בי' ומצוי אצלו אבל אם מאמין לו מחמת שהוא מוחזק בחסידות ולא קים ליה בגוויה לא. מהרי"ק.

סעיף ח[עריכה]

(לב) כתובה:    כיון דהיא גרמה לאסור עליו. ומשמע אפילו הנדוני' ונ"מ הפסידה כל דבר שאין בעין כמ"ש לעיל סעיף ה' וכ"כ כנה"ג.

סעיף י[עריכה]

(לג) דת היא:    אפי' אם הוא ג"כ נודר ואינו מקיים דמטעם נדר ושבועה לא הפסידה כתובתה אבל מ"מ היא בכלל מדברת עם כל אדם כיון שבעלה מקפיד על כך והשביעה ח"מ. והב"ש כתב עליו ואין דבריו מוכרחים.