שולחן ערוך אבן העזר קז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אבן העזר · קז · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

הכותב כל נכסיו לאשתו, בין בריא בין שכיב מרע, אף על פי שקנו מידו, לא עשאה אלא אפוטרופא על יורשיו, בין שהיו יורשיו בניו ממנה או מאשה אחרת או אחיו או שאר יורשין. ואם שיר כל שהוא, בין קרקע בין מטלטלין, קנתה כל מה שכתב לה. בין כך ובין כך לא אבדה כתבתה (טור):

מפרשים

חלקת מחוקק

(א) אף על פי שקנו מידו:    בש"מ דדבריו ככתובים דמי ניחא דנקט אף על פי כלו' דל"ת דהקנין הוי כמו יפוי כח להורות דלמתנה גמורה נתכוין וכגון דכתב בלשון יפוי כח דאל"כ מתנת ש"מ שכתוב בה קנין מגרע גרעה אבל בבריא לא יצדק לשון אף על פי דבלאו קנין פשיטא דלא קני ועיין בח"ה סי' רמ"ו סעיף ד' וסעיף ז' די"א דבקנין לא שייך לו' לא עשאו אלא אפוטרופוס דאין קנין לאפוטרפוסות:


(ב) לא עשאה אלא אפטרופא ליורשיו:    אם יש יורשים קטנים או שאין יורשים כאן ניחא דמינה אותה לאפוטרופוס אבל אם היורשים גדולים יכולין לו' אין אנו צריכין לאפוטרופוס כמבואר בחושן משפט סי' ר"צ סעיף כ"ו בהג"ה ואפשר דמ"מ כל זמן שלא חלקו צריכין לקבל אותה לאפוטרופוס ודוחק לומר דאם הרשות בידם לחלוק הרשות ג"כ בידם שלא לקבל אותה לאפוטרופא:


(ג) או שאר יורשין:    זה הוא לשון הרמב"ם וכ"כ נ"י בשם הריטב"א דין אשה אצל שאר יורשין כדין אשה אצל האחין אבל הרא"ש כתב בתשובה הובאה כאן בטור דאם היורשים הם בני אחי הבעל או רחוקים יותר אז הוי מתנה דאינו חושש באלו שיכבדוה:


(ד) בין כך ובין כך לא אבדה כתובת':    עיין בסמוך סעי' ד' די"א והוא דעת הרא"ש דכל שכתב לשון כל נכסיי אף ששייר הרבה אבדה כתובת' ולא אמרי' דלא אבדה כתובת' אלא בכתב לה סך מסויים או שני שלישי נכסיו דאז לא אבדה כתובתה מאחר שלא כתב לה לשון כל:

בית שמואל

(א) בין בריא:    בש"ס לא אפשט הבעי' בבריא שכתב כל הנכסים לאשתו אם כוונתו היה לעשות אותה לאפטרופוס כיון שהוא בחייו ונ"מ אם תפיסה מהני כמ"ש בחושן המשפט בכמה מקומות מיהו י"ל קודם שנותנים לה אומרים לה דאין תפיסתה תפיסה ואין נותנים לה אלא לשם אפטרופוס וע' בחושן המשפט סוף סימן רמ"ג:


(ב) אף על פי שקנו מידו:    ע' בחושן המשפט סי' רמ"ו שם הביא פלוגת' בזה אם אמרי' בכה"ג דעשאו לאפוטרופוס:


(ג) לא עשאה אלא לאפוטרופוס:    זהו הלכת' בלא טעמ' שאנו מניחים השטר והולכים אחר אומד דעתינו וע' בחושן המשפט סי' ר"צ אם היורשים גדולים הם יכולים לומר אין אנו צריכים אפוטרופוס, וכתב בח"מ על כל פנים קודם החלוקה צריכים לקבל אותה לאפוטרופוס:


(ד) או שאר יורשים:    כן כתב הרמב"ם והנ"י אבל הרא"ש חולק ע"ז:


(ה) בין כך ובין כך לא אבדה כתובתה:    דממ"נ אם שייר תו לא אמרי' דאבדה הכתובה לדיעה קמיית' בסעיף ג' ואם לא שייר אז לא הוי מתנה ולדעת יש מי שאומר בסמוך היינו דעת הרא"ש אז אם שייר כ"ש ונתן לה בלשון כל נכסיו הוי מתנה גמורה לענין אפוטרופוס דהוא הלכת' בלא טעמ' ולענין אומדנ' דמחלה הכתובה אמרי' עכ"פ חלק לה כבוד ונתן לה כל נכסיו מסתמא מחלה הכתובה:


באר היטב

(א) ש"מ:    זהו בעיא דלא איפשטא בברי. ונ"מ אם תפיסה מהני כמ"ש בסי' שלפני זה. ועיין בש"ך ח"מ סוף סימן רמ"ג ס"ק י"ד.


(ב) מידו:    עיין בחושן משפט סי' רמ"ו דשם הביא פלוגת' בזה.


(ג) אלא לאפטרופס:    היינו אם יורשים קטנים אבל אם היורשים גדולים יכולין לומר אין אנו צריכין לאפטרופס כמבואר בחושן משפט סי' ר"נ סעיף כ"ו בהג"ה. וכתב בח"מ דקודם החלוקה צריכים לקבל אותה לאפטרופס.


(ד) יורשין:    כן כתב הרמב"ם ונ"י. אבל הרא"ש חולק ע"ז. ועיין בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קי"ט.







▲ חזור לראש