בית שמואל על אבן העזר קז
סעיף א
[עריכה](א) בין בריא: בש"ס לא אפשט הבעי' בבריא שכתב כל הנכסים לאשתו אם כוונתו היה לעשות אותה לאפטרופוס כיון שהוא בחייו ונ"מ אם תפיסה מהני כמ"ש בחושן המשפט בכמה מקומות מיהו י"ל קודם שנותנים לה אומרים לה דאין תפיסתה תפיסה ואין נותנים לה אלא לשם אפטרופוס וע' בחושן המשפט סוף סימן רמ"ג:
(ב) אף על פי שקנו מידו: ע' בחושן המשפט סי' רמ"ו שם הביא פלוגת' בזה אם אמרי' בכה"ג דעשאו לאפוטרופוס:
(ג) לא עשאה אלא לאפוטרופוס: זהו הלכת' בלא טעמ' שאנו מניחים השטר והולכים אחר אומד דעתינו וע' בחושן המשפט סי' ר"צ אם היורשים גדולים הם יכולים לומר אין אנו צריכים אפוטרופוס, וכתב בח"מ על כל פנים קודם החלוקה צריכים לקבל אותה לאפוטרופוס:
(ד) או שאר יורשים: כן כתב הרמב"ם והנ"י אבל הרא"ש חולק ע"ז:
(ה) בין כך ובין כך לא אבדה כתובתה: דממ"נ אם שייר תו לא אמרי' דאבדה הכתובה לדיעה קמיית' בסעיף ג' ואם לא שייר אז לא הוי מתנה ולדעת יש מי שאומר בסמוך היינו דעת הרא"ש אז אם שייר כ"ש ונתן לה בלשון כל נכסיו הוי מתנה גמורה לענין אפוטרופוס דהוא הלכת' בלא טעמ' ולענין אומדנ' דמחלה הכתובה אמרי' עכ"פ חלק לה כבוד ונתן לה כל נכסיו מסתמא מחלה הכתובה:
סעיף ג
[עריכה](ו) כתובתה: ותקרע ל"ד תקרע שהרי אם קונה נכסים אחר כך גובה הכתובה מהם כמ"ש בסמוך:
(ז) שטר חוב עליו מוקדם: אבל אם הש"ח ביום א' עם המתנה אז עדיף זכותה מחמת המתנה דאלו מחמת הכתובה היא נדחית כמ"ש בסי' ק"ב אבל מחמת המתנה הוי כמכר ולא נדחה:
(ח) שאומדן דעת הוא וכו': גם בזה נראה הנדוניא לא הפסידה כמו כששתקה כ"ה שנים דקי"ל ג"כ דמחלה הכתובה ולא הנדוניא ואומדנא זו אמרי' אפילו באשה גרושה כמ"ש בש"ס:
סעיף ד
[עריכה](ט) או שני שלישי': כתב בח"מ ה"ה אם פורט סך גדול יותר ממה שיש לו מ"מ כיון שאינו אומר בלשון כל נכסי לא מחלה הכתובה:
סעיף ו
[עריכה](י) לא קנתה שום א': וכן ס"ל רוב הפוסקים אלא ה"ג ס"ל הואיל אפוטרופוס הלכתא בלא טעמא לא אמרינן אלא מה שמפורש בש"ס:
(יא) אבל אם כתב חצי נכסי לאשתי פלונית: אז ע"כ כוונתו להקדים הראשונה מדלא כלל שתיהן יחדיו ואם כתב ב' שלישים לראשונה שליש א' לשניה קי"ל אם אמר כן לבנו ואחר בנו לא קנה כמ"ש בחושן המשפט סי' רמ"ו מיהו כאן ע"כ לאו לאפוטרופוס נתכון דאין סברא לו' שתהיה אחת יותר אפוטרופוס מחברתה וע"כ למתנה נתכוון אז אמרי' הראשונה זכתה במתנה ולא השניה דהא לשניה נתן כל נכסיו וכ"כ בפרישה וח"מ:
סעיף ז
[עריכה](יב) לאשתו ולבנו וכו': הכלל הוא לשיטות הרא"ש אשתו נגד בנו דינה כאחר לכן אפילו אם אמר לבנו ולאשתו מ"מ היא קנתה כמ"ש בחושן המשפט בבנו ואחר ואם אמר חצי לבני וחצי לאשתי כ' בח"מ דינו ג"כ כאומר לבנו ולאחר ושניהם קנו אף על גב באשתו שייך לומר דעשה אותה לאפוטרופוס מ"מ נגד בנו דינה כאחר:
(יג) היה לו בן וכו': בכל הש"ע מציין כאן ב"י בשם תשובת ר"ה והיינו מ"ש המחבר בסמוך ס"י ובד"מ בסי' זה לא הביא רק תשובת ר"ה זו וי"ל דלמד משם דאיתא שם איך נאמר כי אפוטרופוס עשאה על נכסיו והרי נתן לשתים מה שחפץ וא"ת שהרי יש א' שלא נתן לה כלום כיון ירושת התורה אפי' בא' מבניו הרי קיימ' נשמע אם לא היה לו רק בן א' ונתן לו קצת אמרינן אם היה רוצה לעשות אפוטרופוס לא היה נותן לו והא דלא אמרי' כאן הטעם דהעמיד ירושת דאוריי' כתבתי בסמוך מיהו בחושן המשפט הביא הב"י תשובת רשב"א שכתב דין זה וי"ל משם יליף דין זה וכ"כ בח"מ והנה בתשובת הרשב"א בתחלת התשובה משמע דלא החליט דין זה וכתב אף שיש לבעל דין לחלוק ע"ז מ"מ כל שבנו מוציא מידה אינו כמוחזק משמע אם הבן מוחזק אין מוציאין מידו מיהו מסיים שם וכתב הואיל הוא מחלק בפ"א הוי מתנות בנו שיור למתנות אשתו כאלו לא נתן לה כל הנכסים וס"ל הואיל אפוטרופוס הלכתא בלא טעמא היכא די"ל דלא נכלל במאמר חז"ל הוי מתנה גמורה כמ"ש בסמוך בשם ה"ג אף על גב דאי' בש"ס לאשתו ולאחר לאשתו עשאה לאפוטרופס אף על גב דמחלק בפ"א ס"ל דאיירי שנתן לאשתו או לאחר כמ"ש ברשב"ם לפ"ז ס"ל לרשב"א דאשה זכתה בודאי אפי' אם הבנו מוחזק אף על גב דלא קי"ל בזה כרשב"א מ"מ בצירוף הטעם דאם היה רוצה וכו' פסק הרב רמ"א כוותי' הואיל לכמה פוסקים אין להוסיף בענין אפוטרופס על מ"ש חז"ל:
סעיף ח
[עריכה](יד) כתבם לאשתו ולאחר וכו': אם אמר חצי לאשתי וחצי לאחר אמרי' חצי של אשתו למתנה גמורה נתכוון כמ"ש בחושן המשפט סי' הנ"ל:
(טו) כל היכא שיש להוכיח וכו': ואם אמר אל יחשבו לי לשטו' שאני מניח כל נכסיי לאשתי וכו' לשון זה מורה שכוונתו למתנ' גמורה דאל"כ מהיכי תיתי לחשוב לו לשטו' תשוב' הרא"ש:
סעיף ט
[עריכה](טז) תמשול: היינו אפילו אם שייר מ"מ הלשון תמשול אינו אלא לשון אפוטרופוס:
(יז) ואחריה ליורשיו: עיין בהג"מ מבואר שם דזאת פשוט הוא אם אמר ואחרי' ליורשים פשיט' למתנה נתכוין דאל"כ ל"ל למימר אחריה ליורשים אלא מאן לירות ומ"ש בח"מ דלא החליט את זאת אנ"ל ובזה אין ספק אלא אם אמר אחריה לנכדי י"ל דכוונתו דלא ירתי בניו וע"ז השיב ריב"א מה שהשיב אבל אם אמר אחריה ליורשים לכ"ע מתנה גמורה נתכוין, ואם אמר אחריה לא' מיורשיו י"ל ג"כ שמא לאפוטרופוס נתן לה וכוונתו ואחריה לא יירשו אלא א' ולפי תשוב' ריב"א אם אמר אחריה לנכדיי ג"כ לא אמרי' לאפוטרופוס נתכוון דא"כ כל ימי חייה הנכסים של בניו ואח' מיתה הפקיע מהם ונתן לילדי בניו:
סעיף י
[עריכה](יח) כיון שהעמיד ירוש' דאוריית': בח"מ הקשה ע"ז מ"ש מהאומר חצי לבני פלוני וחצי לבני פלוני דפוסק הרא"ש להראשון במתנה נתן ולהשני אפוטרופוס כמ"ש בחושן המשפט סי' רמ"ו ולא אמרי' כיון שהעמיד ירושה דאוריית' הוי מתנה גמורה, וא"י למה לא הקשה מש"ס דאתמר שם אם נתן כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופוס ולא אמרינן למתנה נתן כיון שהעמיד ירושה דאוריית' אלא נראה דוק' כשהעמיד ירושה דאוריית' ואח"כ נתן לה אז אמרי' דהוי מתנה גמורה אבל אם לא העמיד עדיין ירושה דאוריית' לא אמרי' בפ"א נתקיים ירושה דאוריית' ומתנה לזה מ"ה האומר חצי לבני פלוני וחצי לבני פלוני נעשה החלוקה בפ"א לא אמרי' דהעמיד ירושה דאוריית' אבל כאן בתחלה נתן לבנותיו ואח"כ כששאלו לו אשתך מה תהא עליה אמר השאר שלה בזה אמרינן דהעמיד ירושה דאוריית' ובזה שפיר דלא תקשה למה לי הטעם בהג"ה סעיף ז' דאם היה רוצה כו' ת"ל דהעמיד ירושה דאוריית' אלא משום דחלק בפ"א לבניו ולאשתו לא אמרינן דהעמיד ירושה דאוריית':
(יט) לצדקה הוי שיור: הטעם מבואר שם אף על פי דמשועבד לצדקה מ"מ קודם התשלומין ברשותה הוא וגם יכולים לשנות כל זמן שלא בא לידי הגבאי ויש חולקים ס"ל דדומה לנותן לבנו ולאחר דאמרינן דלא קנה הבן והמתנות שנתן אחר אינו מבטל האפוטרופוס כן ה"נ מה שנתן לצדקה אינו מבטל האפוטרופוס אף על גב שם כתב אפי' אם אמר אחריך לבנותי אין זה שיור דקי"ל אין לשני אלא מה ששייר הראשון ומשמע דפליג על מ"ש בסעיף ט' אם אמר אחריך ליורשי הוי מתנה וכן הבין בט"ז ולית' אלא שם איירי דבנים לא היה יורשיו אבל אם אמר אחריך ליורשי כתב שם דהוי מתנה כמ"ש רמ"א בהג"ה ס"ט וע' תשו' הרא"ש: