שולחן ערוך אבן העזר צ ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · צ · ז · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה

שולחן ערוך

האשה שכתבה כל נכסיה לאחר, בין קרוב בין רחוק, קדם שתנשא, אף על פי שאם נתאלמנה או נתגרשה תבטל המתנה, אין הבעל אוכל פרותיהם, ואם מתה (בחייו), אינו יורשה, שהרי נתנה אותם קדם שתנשא, וכשתמות בחיי בעלה, יקנה מקבל המתנה מתנתו קנין גמור. ולא עוד, אלא אפילו נתנה מקצת נכסיה או כולם, קודם, וכתובה למקבל מתנה: קנה מהיום ולכשארצה, שהרי לא קנה קנין גמור עד שתרצה, אין הבעל אוכל פרות אותה המתנה, ואם מתה אינו יורשה:

מפרשים

חלקת מחוקק

(כ) שכתבה כל נכסיה לאחר:    לשון הטור בד"א שלא שיירה לעצמה כדי פרנסתה וכו' עיין בטור והמחבר השמיט זה וה"ט דהמחבר פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דשיור כל שהוא הוי שיור גבי ש"מ וש"מ ומברח' דין א' להם כדאיתא בב"ב דף ק"נ וכמבואר בחושן משפט סי' ר"נ סעיף ד' בש"ע והטור נמשך אחר הרא"ש שפסק שם דבעי שיור כדי פרנסתו והבי' שם מור"ם דעתו ועיין שם בסמ"ע ועיין בתשובת הרא"ש כלל ע"ח סי' נ' שם כתב שלהרי"ף די בשיור כל שהוא והוא נחלק עליו וכן דעת ראבי"ה:

(כא) בין קרוב בין רחוק:    כלו' דלא כמו שמחלק בגמרא ה"מ לאחריני אבל לברתא יהיבא אלא כרב נחמן דסבר אפי' במקום ברתה נפשה עדיפא לה ולעולם אמרינן דעתה דלהברחה כיונה ואם נתאלמנה או נתגרשה חוזרין הנכסים:

(כב) שאם נתאלמנה וכו':    ואפילו מתה אחר מות בעלה מיד קודם שחזרה בה תחזור ליורשי' כך פסק הרא"ש:

(כג) אין הבעל אוכל פירותיהם ואם מתה אינו יורש':    מה שאין הבעל אוכל פירות אף דלא קנה הלוקח אמרו בגמ' הטעם עשאום כנכסים שאין ידועים לבעל דגם כן אין הבעל אוכל פירות אף שהן ברשות האשה אבל אם מתה אין יורשה, הקשה הר"ן הא גם בנכסים שאין ידועים הבעל יורשה דהא אמרינן לא תמכור ואם איתא דאין לבעל בהן כלום למה לא תמכור אלא ודאי הבעל יורש הנכסים ובפרט למאן דס"ל ירושת הבעל דאורייתא ותי' הר"ן דאומדן דעת שלה הוא כאילו פירשה שאם היא תמות בחיי בעלה שיזכה בה מקבל המתנה אלא שלא רצתה לפרש כי היכא דלא תהוי לה איבה וגם הרא"ש כ' אמדינן דעתה דנתכונה להבריח וכו' וגם לא ירשנה אם תמות ושתוכל למכור פירות וכו' כל זמן שיושבת תחת בעלה וגם לא מכרתן ונתנן לא' נמצא דלדעת הרא"ש הרשות ביד' למכור הפירות אף בחיי בעלה ואין הלוקח יכול לעכב:

(כד) לא קנה קנין גמור עד שתרצה:    ותאמר אין ואם הבעל ירצה לזכות תאמר אין ואם הלוקח ירצה להחזיק לא תאמר אין:

(כה) ואם מתה אינו יורשה:    הר"ן תמה על הרמב"ם דמאחר דמתה ולא אמרה אין למה יפסיד הבעל ירושתו נהי דהוה כנכסים שאין ידועים לבעל שהוא סבר שתאמר אין תינח לענין אכילת פירות אבל לענין ירושה כשם שבנכסים שאין ידועים הבעל יורש כך יהיה הדין כאן ותי' דהרמב"ם לטעמיה דירושת הבעל דרבנן וכו' עיין עליו גם מ"ש בשם אחרים ופי פי' ר"ח והרא"ש לכשארצה היינו כל זמן שאשתוק תהיה המתנה קיימת ואם רצה לבטלה הרשות בידי נמצא אם מתה ולא ביטלה המתנה קיימת ביד הלוקח וע"כ בדין אין הבעל יורשה ועיין בהגהות אלפסי לשון ריא"ז:

בית שמואל

(כח) כל נכסיה:    עיין בחושן המשפט סימן ר"ן כמה שיעור אם משייר:

(כט) קודם שתנשא:    אף על גב דלא גלתה דעתה דכוונתה להבריח מ"מ כיון שעומדת להנשא או נשאת בסמוך אומדנא דמוכח הוא דכוונתה היה להבריח כן כתוב תוספת והרא"ש והר"ן ואם לא עמדה להנש' דאז לא הוי אומדנ' דמוכח או אם נתנה רק מקצת דליכא אומדנ' דמוכח ועידי חתימה על השטר מתנה מעידים שאמרה שכוונתה להבריח אם כתיבת יד העדים יוצא ממקום אחר אין נאמנים ומתנה קיימת כן כתב הרא"ש וכן מדייק המרדכי מדברי רש"י, ועיין בחושן המשפט סוף סימן ק"ן בהג"ה ובסמ"ע שם:

(ל) תבטל המתנה:    ואם מת הבעל ואחר כך מתה קודם שחזרה המתנה בטלה מיד כשמת הבעל ויורשיה יורשים כן כתב הרא"ש:

(לא) אין הבעל אוכל פירות:    בהרא"ש מבואר המקבל מתנה אוכל פירות וכן כתב הטור וכן נראה דרמב"ם סבירא ליה כן דאי אמרת לאו מתנה היא כיון דכוונתה היה להבריח א"כ למה לא יורש אותה אלא וודאי כוונת' היה שאוכל המקבל הפירות ולא כש"ג שכתב דאינו אוכל פירות ואין יורש אותה, ומבואר בהרא"ש ובטור שיכולה לחזור אפילו בחיי בעלה וליתן לאחר וכן כתב המגיד פ"ו ה"ז בשם הרשב"א וע"כ דאיירי בנותנת כל נכסיה סתם דאי באמרה מהיום ולכשארצה פשיטא יכולה לחזור, ונראה אם חזרה נעשה מיד נ"מ ואם מכרה אחר כך הוי כאלו מכרה נ"מ אלא אם כן דחזרה ומכרה ולא ידע הבעל אז מכירתה קיימת ומשמע מהרא"ש אפילו הפירות תוכל למכור לאחר אלא אם לא מכרה זכה המקבל מתנה:

(לב) ואם מתה אינו יורשה:    הטעם מבואר בש"ס דעשאו כנכסים שא"י לבעל אף על גב דקי"ל נכסים שא"י יורש הבעל תירץ הר"ן אומדנא הו' כאלו פרשה שאם תמות בחיי בעלה שיזכה המקבל:

(לג) מהיום ולכשארצה:    לפי' ר"ח והרא"ש המתנה חל מהיום רק התנאי הי' שתוכל לחזור אימת שתרצה וכן נראה מלשון רש"י ולפי' הרמב"ם המתנה לא חל מהיום רק כשתרצה ותאמר הן כמ"ש בסימן ל"ח לדעת הרמב"ם בע"מ שירצה אבא ואז כשתאמר הן חל המתנה למפרע אפילו היו המטלטלין של המתנה מונחים בר"ה כ"כ כ"כ המגיד פכ"ב ה"א עיין שם, לפ"ז לדעת הרא"ש המקבל אוכל פירות ויורש אותה שהרי מהיום חל המתנה ולרמב"ם אינו אוכל הפירות ואינו יורש אותה דהא לא חל המתנה עדיין כל זמן שלא אמרה הן והבעל ג"כ אינו אוכל פירות דהוי כנכסים שא"י בכל יום סבר שתאמר הן אלא הפירות שלה הם וכן משמע מהר"ן דמקבל אינו אוכל פירות ואם היא אינה בכאן יש להב"ד למחות לו ואם אכל אין מוציאים ממנו:

(לד) אינו יורשה:    הנה לשיטת ר"ח והרא"ש שהבאתי אינו יורשה כיון דמתה ולא חזרה המתנה קיימת לשיטת הרמב"ם המתנה לא חל כלל כיון שלא אמרה הן מכל מקום כיון שהתנה כן אמרינן דכוונתה היה לזכות הנכסים ליורשים על ידי פלוני זה ולדעת הר"ן באמת הבעל יורש אותה ונ"ל לדעת הרא"ש אם מת הבעל ומתה היא אחר כך ולא חזרה בפירוש יורש המקבל שהרי לא חזרה וע"כ לא כתב הרא"ש דחוזרים הנכסים ליורשים אלא בנתנה כל נכסיה ואז אומדנא דמוכח הוא דכוונתה היה לחזור אחר מיתתו אבל בכה"ג דנתנה מקצת נכסיה דליכא אומדנא דמוכח אלא התנאי היה דתוכל לחזור אז אם לא חזרה למה לא יזכה המקבל ותימא על הטור שכתב בזה דהרא"ש חולק על הרמ"ה וסביר' ליה דאין יורש המקבל וא"י מנ"ל:

ט"ז

באר היטב

(יח) נכסיה וכו':    עיין בחושן משפט סי' ר"נ כמה שיעור שיור אם משייר.

(יט) שתנש':    ר"ל שעומדת להנש' אז יש אומדנ' דמוכח דכוונת' היה להבריח אע"ג דלא גלתה דעתה. ואם לא עמדה להנש' דאז לא הוי אומדנ' דמוכח. או אם נתנה רק מקצת דליכ' אומדנ' דמוכח. ועידי חתימה על השטר מתנה מעידים שאמרה שכוונתה היתה להבריח אם כתיבת יד העדים יוצא ממקום אחר אין נאמנים ומתנה קיימת הרא"ש ב"ש.

(כ) המתנה:    ואם מת הבעל ואח"כ מתה קודם שחזרה המתנה בטלה מיד כשמת הבעל ויורשיה יורשים כ"כ הרא"ש.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש