שולחן ערוך אבן העזר ל א
שולחן ערוך אבן העזר · ל · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
המקדש את האשה בכסף או בשטר, אינו צריך שיתן הקדושין לתוך ידה, אלא כיון שרצתה לזרוק לה קידושיה, וזרקו, בין לתוך ידה בין לתוך חיקה או לתוך חצרה או לתוך שדה שלה -- הרי זו מקודשת:
מפרשים
(א) אלא כיון שרצתה לזרוק לה קדושיה: מפשט הלשון משמע שצריכה להתרצות על הזריקה וכ"כ בב"ח דאם אמרה האשה תן לי הקדושין בידי אם שינה וזרק לה הקידושין אינם קדושין כלל ואם אמרה סתם קדשני וזרק לה הוי קידושי ספק דספק אם היא מקפדת על הזריקה או אינה מקפדת אבל לעיל בסי' כ"ח הובא דברי הרמ"ה בטור ס"ק ד' בזה הלשון וכן פסק בסמוך סעיף ו' דהא דתנן זרק לה קידושין קרוב לה מקודשת ה"מ היכא דארצאי מעיקרא לאקדושיה ליה משמע דא"צ ריצוי רק על הקידושין ולא על הזריקה וגם בתלמוד לא נמצא קפידא זו ועוד לדבריו אף אם נתרצה בזריקה וזרק לתוך חציר' נימא דנתרצית לתוך ידה דוקא ולא לתוך חציר' ועיין ב"י הביא בשם הגהות מרדכי דסוף גיטין דאף אם נתן הטבעת בידה בע"כ הוי קידושין מאחר שלא זרקה וכן פסק מהמר"א לקמן ריש סי' מ"ב דהיא מקודשת גמורה ועיין מ"ש שם:
(ב) או לתוך חצירה או לתוך שדה שלה: בטור כתב לתוך חצירה המשתמרת לדעתה מקודשת אפי' אינה עומדת אצלו והב"י הקשה דאם נדמה קידושין למתנה כבר פסק הרא"ש במתנה כרב פפא דס"ל דשמירת הנותן חשובה כשמירת המקבל וא"כ א"צ שיהא משתמר לדעתה דזכין לאדם שלא בפניו ובב"ח תירץ דקידושין גריעי ממתנה עיין עליו ולא ידעתי הא אפילו במכר פסק הרא"ש דדעת המוכר סגי (כמבואר בטו' חושן משפט בב"י ובש"ע בהג"ה ריש סי' ר') והנה הרב המחבר סתם דבריו כלשון הרמב"ם והרמב"ם סמך על מ"ש בהלכות זכיה דבעי חצר המשתמר' או עומד בצד שדהו והנה יש לדקדק על דברי הרב המחבר מאחר שסתם בחושן משפט סי' הנ"ל שצריך שיהיו המטלטלין ברשות הלוקח המשתמר לדעתו וא"כ ה"ה הכא גבי קדושין דדמי למכירה לא הוי קדושין ודאין עד שיהיה משומרין לדעת' ושמירת המוכר והנותן לא חשיב כשמירת' והרב מהרמ"א שהכריע בחושן משפט (כמ"ש לעיל) כדעת הרא"ש דשמירת המוכר או הנותן סגי אפשר מודה הכא משום חומרא דקידושין דלא הוו ודאי קדושין רק ספק:
(א) אין צריך שיתן הקידושין לידה: ואם אמר טלי קדושך מע"ג קרקע כ' בתשו' ש"ך סימן קנ"ב דהוי ס"ק, ול"ד לפקדון שהיה כבר בידה ועכשיו מקדש אותה בו דהוי קדושין אף על גב דעכשיו לא נתן לה כלום דשם בתחלה נתן לה ובנתינה בא לידה:
(ב) כיון שרצתה לזרוק: משמע דס"ל כרמ"ה שהביא בסי' כ"ח מיהו ריצוי על הקדושין די אפילו אם לא היה ריצוי על הזריקה וכ"כ בח"מ וכ"כ בט"ז בסי' מ"ב ולא כב"ח מיהו אם אמרה תן הקדושין בידי וזרק לה לא הוי קידושין ט"ז:
(ג) לתוך חצרה: כ"כ הרמב"ם אבל הטור כ' חצרה המשתמרת לדעתה והב"י הקשה למה לי משתמרת לדעתה דהא במתנה פסק הרא"ש כר' פפא דס"ל שמירת הנותן כשמירת המקבל אם כן אין צריך להיות משתמר לדעתה אלא אם משתמר לדעתו די והמחבר סתם וכ' כל' הרמב"ם והרמב"ם סמך את עצמו על מ"ש בה' זכיה וס"ל קידושין דומה לדין ממונות וכן המחבר סמך את עצמו על מה שכתב בת"ה /בח"ה/ וכללא הוא בקידושין סגי כשהחצר משתמר לדעתה אפילו אם היא אינה עומדת אצל החצר אף על גב בגיטין צריכה שתעמוד אצל החצר אפילו אם החצר משתמר לדעתה שאני גיטין שהוא חוב שלה כמו שכתב בסי' קל"ט, ואם החצר אינו משתמר לדעת' אלא לדעתו תלי' בפלוגת' דפליגי הפוסקים במתנה, הרא"ש ס"ל כיון דעת אחרת מזכה לה זכתה אפי' אינו משתמר לדעת' ולהרי"ף והרמב"ם אפי' כשדעת אחרת מזכה צריך להיות החצר משתמר לדעתה או שעומדת שם לכן אם אינה עומדת אצל החצר ואינו משתמר לדעתה הוי ספק קידושין, אף על גב הרב רמ"א הכריע בחושן המשפט כדעת הרא"ש יש לומר לענין קידושין דדמי' לכל מילי לגט הוי ס"ק וכ"כ בח"מ וט"ז כתב גם הרא"ש ס"ל כאן צריך להיות משתמר לדעתה משום דבעינן שתהא דעתה סומכת שכסף קידושין יהיה בבירור בידה וכן אם נתן הקדושין ליד עבדה הנעור אינה מקודשת משום דאינה סומכת דעתה וסברה שמא יאבד העבד הקדושין:
או לתוך חצרה זו לשון הרמב"ם ובטור או לתוך חצרה המשתמרת לדעתה ומבואר בגמ' שמביא ב"י לדעת הרא"ש שיש ג' דינים חלוקים לענין חצר דחצר יש לו דין שליח גבי גט דחוב הוא לה אין החצר נעשה לה שליח אפילו בחצר המשתמר והיא עומדת בתוכו וגבי מציאה שזכות הוא לא בעינן תרתי אלא או חצר המשתמר ואע"פ שאינה בתוכו או אפילו אינה משתמרת אלא שעומדת בתוכו או אצלו ובמתנה שיש ג"כ זכות ויש עוד מעלה שדעת אחרת מקנה אותה לא בעינן כלל וקנה אפילו באינו משתמר ואינו עומד בתוכו וכתב ב"י לענין קידושין דדמי למתנה דהא דעת אחרת מקנה אותה וא"כ אפילו אינה משתמר ואינה עומדת בצדו מקודשת וא"כ ק' על הטור למה פסק כאן שבעיני משתמר לדעתו וזה דלא כהרא"ש ועוד דאפילו להרי"ף לא בעי אלא שתהא משתמרת ואפילו של לדעתה ולמה הצריכה שתה' משתמרת לדעתה עכ"ל:
ואני אומר דאין עיקר לימוד זה שקידושין שוה למתנה בזה דגבי הקידושין בעינן שתה' האשה סומכה דעתה שכסף של הקידושין יהיה בבירור ביד' דהא מקדש במלוה לא מתקדשה משום טעם זה כדלעיל ומ"ה לא שוה לקידושין בזה דבמתנה לא בעינן סמכה דעתיה דמקבל אלא הנותן קנה כ"ז שלא יהיה נאבד ויבא לידו אזי יקח המתנה מצד שהיתה בחצרו בשעת נתינה ואדעתה דהכי נתן לו הנותן שאם לא תהיה נאבד משם וילך ויקח ואם תהיה נאבד אין לו עליו כלום משא"כ בקידושין צריך שיהיה בטוח וראוי לסמוך אז דוק' תתקדש וכאן אין דעתה סומכת ע"ז אע"פ שרצונה להתקדש בדרך זה מ"מ לא מהני כמו במקדש במלוה דלא מהני מה שרצונה להתקדש במלוה. ע"כ צריך כאן חצר המשתמר וגם צריך לדעתה לאפוקי אם נותן עבדה הניעור שיתבאר אח"ז דאז אין לבה בטוח ג"כ דשמא יעבד האבד אותו ע"כ אין מתקדשת בזה דאין סומכת בבירור אלא דמ"מ יש מעלה בקידושין טפי מגט לענין שאין צריכה לעמוד בצד החצר כיון דזכות הוא לה כנ"ל נכון לדעת הטור ולשון הסעיף זה שהוא הרמב"ם שאמר סתם לתוך חצרה מ"מ אין להבין ממנו שמועיל אפילו אינה משתמרת ואין עומדת אצלו אלא כאן שהיה עומדת אצלו בעסק הזה וזורק הקידושין בפניה לחצרה דהא לא ממעט תחלה אלא שא"צ ליתן לידה דוקא אבל מ"מ היא שם ורואה הזריקה ולאיזה מקום שזורק והיא שומרת הקידושין ומ"ה מקודשת שפיר דזה הוי משתמר לדעתה כנ"ל ובחנם טרח הב"י ליישב דבר הרמב"ם אלו ומ"ש כיון שנתרצית שיזרוק לה כו' עמ"ש בסי' מ"ב סעיף א' והאי משתמר לדעתה שזכר הטור הוא בגמ' ופרש"י ע"פ צוויה לאפוקי אם נותן ליד עבדה הניעור אינו משתמר לדעתה אלא העבד הוא השומר והרמב"ם לא הוצרך להזכיר האי לדעתה כיון דלא נקיט כאן אלא חצר ושדה ולא זכר עבדה ממילא ידענו דלא מהני בעב' ונמצא דעת הרמב"ם כמו דעת הטור כנ"ל ועיין מה שכתבתי לקמן סימן ק"ל בפירוש דמשתמר לדעתה האיך הוא:
(א) ידה: ואם אמר לה טלי קדושך מע"ג קרקע כתב הרש"ך דהוי ס"ק עיין ב"ש.
(ב) לה: הריצוי קאי על הקדושין ולא על הזריקה. ח"מ בית שמואל ט"ז ולא כב"ח. מיהו אם אמרה תן הקדושין בידי וזרק לה לא הוי קידושין. ט"ז בית שמואל.
(ג) חצירה: עיין בית שמואל.