שולחן ערוך אבן העזר לו י
<< · שולחן ערוך אבן העזר · לו · י · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
יש מי שאומר שאין האב יכול לעשות שליח לקדש בתו בוגרת, וחלקו עליו:
מפרשים
(י) שאין האב יכול לעשות שליח: כלו' שלכתחלה אין נכון שיהיה האב שליח לקבלה לבתו הגדולה שמא יטעו הרואים שהי' מקודשת אף בלא שליחו' כמו שהאב מקדש בתו נערה וקטנה אבל בשליח להולכ' שהאב יוליך הקידושין לבתו בזה אין חשש איסור וע"כ כ' רבינו הטור דין זה בסי' זה דמיירי בשליחו' קבלה וגם הראיה שמביא הרא"ש מן העיטור (הועתק בטור ס"ס זה) מיירי ג"כ שיכול לקבל קידושין עבור בתו אבל בתשו' הרא"ש כ' בזה הלשון אם האב יכול לעשו' שליח לקדש בתו בשליחו' המקדש משמע דבשליח להולכ' מיירי הרשב"א ועיין שם בתשו' משמע ג"כ דבשליח לקבל' מיירי ומיהו ע"פ הדין בין שליח להולכ' בין שליח לקבלה יכול להיות לבתו ולאמו ולשאר קרובו' וכמ"ש המפרשים והוב' בב"י:
(ו) שאין האב כו': הנה בש"ס מבואר פרק האומר האב נעשה שליח לבתו בוגרת אלא הרשב"א כתב לכתחלה אין לעשות כן משום גזירה דרואה יאמר דהיא מקודשת אפילו כשלא עשתה לאב שליח וע' ב"ח וע' ת' בן לב וע' ב"י בסי' קמ"א הביא ת' הרשב"א שכתב שם אם א"י אם היא קטנה או נערה או בוגרת וספק מי שקיבל הגט ופסק שם שתעשה שליח לאב וצ"ל שם אין תקנה לדבר הוי כדיעבד ועי' תו' מהר"י לבית הלוי סימן א':
שאין האב יכול לעשות כו' הטור הביא דברי הרשב"א אלו והרא"ש שחולק עליו וראיה מדברי עיטור כו' ומו"ח ז"ל תמה דהא גמרא ערוכה היא בפ' האיש מקדש והובא לקמן סי' נ"ז המקדש בתו סתם אין בוגרת בכלל ואמרי' שם דאפי' עשאה אותו שליח ש"מ דיכול להיות שליח וא"כ ודאי תמוה כי לא ראה הרשב"א הגמ' וגם הרא"ש לא הביא מתלמוד ערוך והביא מעיטור וע"כ פי' דהרשב"א לא אמר אלא לכתחלה ודחק למצוא ראיה דגם בעיטור משמע דשרי לכתחלה ונלע"ד הדרך נכון דהמחלוקת שבין הרשב"א והרא"ש היא נכונה ואלו ואלו דברי אלהים חיים ותחלה נקדים מה שכתב הב"י דהרשב"א נתן טעם משום גזירה דבתו קטנה כו' דלפי הנראה מתשובת הרשב"א כלל ל"ה יראה דאין זה באמת טעם רשב"א אלא הרא"ש כתב שם לתמוה על הרשב"א מאי טעמו וכתב ואולי הוא גוזר גזירה אטו בתו הקטנה כו' וגזרה חדשה היא כו' שלא נמצא בתלמוד ואח"כ כתב והנה מצאתי בס' העיטור כו' נמצא דשפיר י"ל דבאמת אין זה הטעם של רשב"א אלא טעם אחר כמו שנתבאר בתשו' הרא"ש כתב אע"ג דלית ליה רשות לאביה לקדשה כיון שקבלתינהי לסבלונות איכא למיחש דלמא מצבתיה פי' נתרצית בהנהו קידושין וצריכה גט מספק ואע"ג דלענין ברא לא חיישינן לקדושי אשה כו' שמא נתרצה הבן לא אמרי' היכא דאיכא למימר איתתא בכל דהו ניחא לה כו' צריכה גט מספק עכ"ל והטור כ' לעיל סי' ל"ה לענין קידש בלא מינוהו שליח ולא אמר לשדכה לו כו' דאינה מקודשת כו' ל"ש אב ל"ש אחר ואפילו נתרצה הוא בקידושין כששמע אינו כלם עכ"ל הרי דאינו מועיל הריצוי לאחר הקידושין כיון דבשעת הקידושין לא היה הרצון לא מהני אח"כ דשמא לא נתרצה זה המשלח לא אמרי' דקסברא הוא דאינו מתרצה כ"ז שלא שמענו הריצי והריצוי שנעשה אח"כ לא מהני דהוי לאחר מתן מעות ואין כאן קידושין וכאן דברי העיטור (כתב) כיון דקבלתינהו לסבלונות איכא למיח דלמא נתרצית וע"כ צ"ל דשאני כאן בעיטור די"ל אשה בכל דהו ניחא לה וכמבואר בתשו' הרא"ש בדברי העיטור שזכרתי וע"כ נ"ל דדבר זה הוא מחלוקת ביניהם ובודאי גם הרשב"א מודה דבת בוגרת יכול' לעשות בפי' שליח לאביה לקבל קידושיה כמבואר בתלמו' ערוך שזכרנו אלא דהרשב"א מיירי שהוא רוצה להיות שליח בת בלא דעתה על שבודאי הסכים לזה וא"כ אחר שיבא לה הקידושין תהיה מקודשת אז בזה ס"ל להרשב"א דלא אמרי' כן דכמו שלא מהני באב שמקדש אשה לבנו דלא מהני אח"כ הסכמת הבן דאנן סהדי שבשעת הקידושין לא היה מסכים לזה כי אדם שאינו ברשות המקדש אינו מסכים מסתמ' עם המקדש בלא רשותו וה"נ כאן בבת בוגרת שאינו ברשות אביה וע"כ כ' הרשב"א לעשות שליח בצירי דמשמע שהוא עצמו רוצה להכניס עצמו להיות שליח בזה אמרי' דלא מהני וע"ז כתב הרא"ש דיכול לעשות שליח אפי' שלא מדעתה והקידושין יתקיימו אחר שיוודע לה הדבר ותתרצה בזה אמרינן שגם בעת הקידושין מסתמא נתרצית לזה ואין כאן הסכמ' חדשה וכה"ג ס"ל להרא"ש בקטנ' שנתקדשת שלא מדעת אבי' דאם שמע אבי' אח"כ ונתרצה הוי קדושין כמ"ש סי' ל"ז סעיף י"א בשם י"א והרשב"א ס"ל כדיעה ראשונה דשם לא מהני נתרצה האב אח"כ ומביא הרא"ש שזכרתי שם דבהא פליגי רשב"א והרא"ש וראיה מעיטור שכתב ממש בזה חיישי' דלמא מצביית' כו' דמשמע דאף ע"ג דבשעת קידושין לא ידעה מזה רק שאח"כ נתרצית בזה מ"מ אמרי' דמסתמא גם בשעת הקידושין היתה מרוצה לזה מעשה אביה וע"ז כתב הרא"ש בתשובה כמו שמביא הטור וז"ל מתוך תשובה זו משמע שאב יכול לקדש בתו הגדולה פי' שהוא עושה כן מדעת עצמו להיות שליח ולהביא לה הקידושין והיא תסכים אח"כ כמו שאמרנו הוה קדושי ודאי דשם בעיטור אמר דלמא נתרצית והוי ספק א"כ בודאי נתרצית הוה ודאי קידושין כנלע"ד נכון וברור פי' דברים אלו: