שולחן ערוך אבן העזר לה ג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · לה · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
אין צריך עדים במינוי האיש שליח לקדש לו אשה, רק שהשליח והמשלח מודים בדבר. ולא מקרי הודה, רק אם הודה בפני עדים כדרך הודאה (ריב"ש סימן קצ"ג).
אבל בשליחות האשה שהיא עושה שליח לקבל קדושין, צריך שיהיה בעדים. ויש אומרים שגם בשליחות האיש צריך עדים.
- הגה: ויש אומרים דאף בשליחות האשה בלא עדים יש להחמיר (טור בשם הרא"ש). ואם לא היו עדים אצל הקדושין, והאשה והשליח אומרים שנתקדשה כראוי, ובא אחר וקדשה -- צריכה גט (ריב"ש סימן פ"ב). ואם אין עדים בדבר, והמשלח כופר שעשאו שליח, יש אומרים דהוי ספק מקודשת (מרדכי פרק האיש מקדש), ויש אומרים דאינה מקודשת כלל (ראבי"ה ור"י מינץ), וכן נראה עיקר:
מפרשים
(ד) ולא מקרי הודה וכו': מפשט הלשון משמע שיודה דוקא דרך הודאה גמורה כלומר שיאמר בפני עדים אמת הדבר או הוו עלי עדים שאני עשיתי פלוני שליח לקדש לי אשה אבל אם אמר דרך שיחה בעלמא יכול אח"כ לכפו' בשליח ואין האשה מקודשת אך לא ידעתי בשלמא גבי ממון יכול לטעון עשיתי זה שלא להשביע עצמי או אם תובעו יכול לומר משטה אני בך אך בדבר ערוה לא שייכי טענו' אלו ואפשר לומר דגם כאן שייך אמתלא עד"מ א' אומר לו דעתי לקדש אשה והוא משיב לו כבר שלחתי שליח לקדשה יכול אח"כ לחזור מדבריו וליתן אמתלא שלא אמר זה רק שלא יקדמנו אחר וכיוצא בזה ע"כ כתב שצריך שיאמר דבריו דרך הודאה והמעיין בגוף תשובת ריב"ש יראה דשם קאי על שליח לקבלה וכתב שם וכבר כתבתי דלא סגי בהודא' המשלח אלא בעי עדים על השליחות כ"ש שבזה העדו' אפילו הודאה מן המשלח ליכא שאין כאן הודאה אלא כמספר דברים כיון דלא אמר אתם עידי ובהודאה בפני עדים בעינן אתם עידי וכו' עכ"ל ואין נראה להצריך כאן בשליחות להולכה לומר אתם עדים רק שלא יאמר הדברים כמשחק או לשום אמתלא וכמ"ש:
(ה) אבל בשליחות האשה וכו': הטעם שנלמד משליחו' קבלת הגט שאמרו שצריך שני עדים בשעת מינוי השליח:
(ו) וי"א שגם בשליחו' האיש צריך עדים: זה לשון הר"ן, מה בין שליח קבלה שלה לשליח הולכה שלו ומה ענין קידושין לגיטין דבגט כיון דקא נפיק גיטא מתותיה ידיה בדין הוא שיהא נאמן דהא הימניה בעל אבל בשליחות קידושין למה יהא נאמן כיון שאין הוכחה:
(ז) בשליחו' האשה בלא עדים יש להחמיר: זה לשון הרא"ש נוכל לחלק בין גט שבא להתיר לקדושין שבאים לאסור ונשוה שליחות האיש והאשה בקידושין וגם הר"ן כתב אין הנדון דומה לראיה כלל דבגט שהיא מוציאה עצמה מרשות הבעל א"א בלא עדים אבל בקידושין שהיא אוסרת עצמה אם הודאת הבעל מספיק לשליחו' למה לא תספיק הודאת האשה לשליחות קבלת קדושיה ומחוורתא דמילתא וכו' ועיין שם:
(ח) ואם לא היו העדים אצל הקדושין: נראה דטעות הוא וכצ"ל ואם לא היו עידי הקידושין בפנינו או שר"ל אם אין כאן עדים שיעידו שהקדושין היו כדת וכראוי רק שהם בעצמם אומרים שנתקדש' להמשלח ע"י השליח בפני עדים שהלכו למד"ה ולא היו עדים אחרים אצל הקידושין שיעידו על זה:
(ט) ובא אחר וקידשה צריכה גט: משמע אף שבתחלה אמרה האשה בפנינו שהיא א"א גמורה שקדשה השליח להמשלח ואח"כ קידשה אחר אפ"ה צריכה גט אף על גב דאשה דעלמ' שבאה עם בעלה בחזקה שהיא אשתו וקדשה אחר מסתמ' א"צ גט שאני הכא שהאשה בעצמה אינה יודע' בבירור שהמשלח שלחו לזה השליח וגם המשלח אינו יודע בבירו' שהשליח עשה שליחותו רק מכח חזקה וחזקה זו אינה חזקה רק לחומר' ולא לקולא לפוטרה בלא גט:
(י) והמשלח כופר שעשאו שליח י"א דהוי ספק: נראה דזה פשוט דאין כח ביד השליח לאסור קרובי האשה על המשלח מאחר שהוא כופר בשליחו' וקרא כתיב לא יקום ע"א באיש וכל ע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכ"ה בסימן מ"ב רק לגבי האשה דאינה יכולה להכחישו דאולי האמת כדברי השליח הוי ספק מקודשת וצריכה גט מספק ואסורה בקרוביו ועוד אכתוב מזה לקמן:
(יא) וכן נראה עיקר: ובד"מ סיים ואפילו אב שקבל קידושי בתו ואומר ששויתיה שליח והם כופרים אינה מקודשת ודברים אלו מתשובת מהר"י מינץ ומכח תשובה זו הכריע כדעת ראב"י והמעיין שם יראה דשם מיירי בכפירת השליח ואינו ענין לפלוגת' זו דר' יעבץ וראבי"ה והכרע' זו שהכריע לקול' צ"ע:
(ו) כדרך הודאה: לשון ריב"ש סי' קצ"ג אין כאן הודאה אלא כמספר דברים כיון דלא אמר אתם עדים וכשאמר בפני ע"א אפי' אם אמר אתה עד אין כאן הודאה דלא קפיד להודו' בפני ע"א ועיין דין זה בחושן המשפט סי' פ"א ושם פסק הודאה בפני ע"א הוי הודאה ומ"ש כאן כדרך הודאה ולא כתב שצ"ל אתם עדי משום דקי"ל אם אמר בדרך הודאה אפילו לא אמר אתם עדי הוי הודאה כמ"ש בחושן המשפט ס"ס, וכל זה איירי לענין אם רוצה לכפור אח"ז לא מהני כפירתו אחר שהודה ובח"מ כתב דהריב"ש איירי דוקא בשליח קבלה אבל בש"ה א"צ הודאה גמורה אלא כשאינו מדבר בדרך שחוק מהני ולא משמע כן מריב"ש וע"ש ועיין סי' קמ"א אם מצטרפים העד למינוי שלו ושם כתבתי מה שקשה משם לכאן:
(ז) וי"א שגם בשליחות האיש: היינו דעת הראב"ד וכתב מה שמדמה הרמב"ם שליח קידושין לשליח גירושין שאני ש"ג שגיטו מוכח עליו ש"מ דאיירי כאן דוקא בקדושי כסף אבל אם הוא שליח עם שטר קידושין א"צ עדים כיון שהשטר בידו אף על גב לקמן סי' קמ"א פסק בש"ה וגט בידו צריך עדים שאני גט הבא להתיר אף על גב הרא"ש מסופק בזה אם יש לחלק בין גט לקדושין מחמת האי סברא ע"כ לא היה מסופק אלא בש"ק אבל בש"ה לא היה מסופק דהא שם פסק בש"ה צריכין עדים וכאן משמע דפוסק כרמב"ם והיה מפקפק בשליחות האשה ש"מ ספק שלו רק בש"ק:
(ח) וי"א דאף בשליחות האשה: ז"ל הרא"ש נוכל לחלק בין גט שבא להתיר לקדושין שבאים לאסור ונשוה שליחות האיש ואשה בקידושין וגם הר"ן כ' אין הנדון דומה לראיה כלל בגט שהיא מוציאה עצמה מרשות בעלה א"א בלא עדים אבל בקדושין שהיא אסרה עצמה אם הודאת הבעל מספיק לשליחות למה לא מספיק הודאת האשה לשליח קבלת קדושין:
(ט) ואם לא היו עדים: כלומר הקדושין היו לפני עדים אלא העדים אינם לפנינו והאשה והשליח אומרים שהיה בפני עדים תופסין הקדושין של אחר אף על גב דקי"ל חזקה שליח עושה שליחתו היינו לחומרא קי"ל חזקה זו ולא לקולא אף על גב אם באים לפנינו איש ואשה בחזקת שהוא בעלה אין תופסין בה קידושין של אחר אף על גב דא"י לנו דהיא אשתו אלא מחמת החזקה דנוהגים כאיש עם אשתו אין מדמין החזקות זו לזו שם ומבואר שם אפילו שליח שהוחזק בעדים והיא יודעת דנעשה בעדים מ"מ תופסין הקדושין של אחר ולא הוי כאיש עם אשתו ולא כח"מ:
(י) ספק מקודשת: כתב בח"מ נראה דזה פשוט דאין כח ביד השליח לאסור קרובי האשה על המשלח מאחר שהוא כופר בשליחות וכל ע"א בהכחשה לאו כלום הוא רק גבי אשה דא"י להכחישו הוי ספק מקודשת וצריכה גט מספק ואסורה בקרוביו ע"כ ולכאורה נראה מ"מ אסור בקרוביה דהא מ"מ היא צריכה גט ממנו כיון דהיא ספק מקודשת כמ"ש בסי' מ"ט ואפשר כאן כופין אותו כיון דשליח קידש אותה ואמר שעשאה אותו לשליח ל"ד לע"א בעלמא האומר שקידש דלא מהני עדותו בהכחשה דשם א"צ גט וכאן צריכה גט ובח"מ כתב דמותר בקרובותיה כיון דמכחיש העד ואפשר דכוונתו כשלא נתן לה גט היינו שמתה:
(יא) וכ"נ עיקר: ובד"מ מסיים אפילו אב שקיבל קידושי בתו והיא מכחשת דלא עשאה אותו לשליח אינה מקודשת ודברים אלו העתיק מתשובת מהר"י מינץ ומכח תשו' זו הכריע כראבי' דאינה מקודשת והמעיין שם יראה דשם איירי בכפירת השליח ואינו ענין לפלוגתא זו והכרעה שהכריע לקולא צ"ע ח"מ ועיין סי' קמ"א שם פסק דהוי גט ספק משום הגט בידו אבל כאן איירי בקדושי כסף ואין לדמות למ"ש בסי' י"ז וסי' קט"ו עד מפי עד והראשון מכחישו וס"ל להרא"ש דא"צ להפסיד ממונו א"כ לקולא ג"כ א"י להכחישו שאני הכא דמעיד על עצמו דעשה אותו לשליח:
אבל בשליחות האשה כו' דהיינו שליח לקבלה שהאשה עושה לקבל קידושין הוה כמו שליח לקבל' הגט דצריך עדים וי"א ס"ל דאף בשליח הבעל כל שאין עדים ה"ל כקידושין עצמן בלא עדים דלאו כלום הוא דאין דבר שבערוה פחות משנים:
וי"א דאף בשליחות האשה בלא עדים יש להחמיר וזה אין לו פי' לפיכך נראה שכצ"ל יש להתיר והוא דעת הריב"ש שמבי' ב"י לענין שאם השליח והאשה אומרים שנתקדשה כהוגן למשלח ע"י השליח שא"צ אחרים אע"פ שאין עידי הקידושין בפנינו איבר' ודאי שאם בא אחר וקידשה חוששין לקדושין עד שיבואו עדים ויעידו בקידושי השליח שאין דבר שבערוה פחות משנים ואין חזקת שליחותו אלא לחומרא כו' בפרק המקבל ולזה אם רוצה הבעל לחזור ולקדשה בשעת נישואין רשות בידו אבל לא לברך ברכת אירוסין דהוי ברכה שא"צ עכ"ל וא"כ הך יש להתיר שכ' רמ"א פירות להתיר לישאנ' בלא קידוש אחרים ומ"מ תמוהין דברי רמ"א במ"ש בזה וי"א דאף בשליחות האשה כו' וריב"ש לא מיירי משליחות האשה כלל שהרי כ' שנתקדשה כהוגן למשלח ע"י שליח כו' וצ"ע ליישב דברי רמ"א בזה:
(ו) בשליחות האיש וכו': ז"ד הראב"ד וכתב מה שדמה הרמב"ם שליח קידושין לשליח גירושין שאני ש"ג שגיטו מוכיח עליו ע"ש. ש"מ דאיירי כאן דוקא בקידושי כסף אבל אם הוא שליח עם שטר קידושין א"צ עדים כיון דהשטר בידו כ"כ ב"ש. ומיהו משמעות הלשון של הראב"ד שכתב אבל בקדושין דאפילו שניהם מודים אינו כלום וכו' ע"ש. משמע דבכל ענין צריך עדים במינוי שליח הולכת קידושין. דאל"כ ה"ל למימר בקיצור אבל בקדושין ליכא הוכחה. ועיין מ"ש שם המחבר מגדול עוז מגמרא קידושין דף מ"א ע"ב. ולפי דברי ב"ש דחילוק יש בין כסף לשטר לא מוכח מידי די"ל דשם איירי בשטר ודו"ק. ועיין כנה"ג דף ס"ד ע"ב.
(ז) הקדושין: נראה דט"ס הוא וכצ"ל ואם לא היו עידי הקדושין בפנינו. והאשה והשליח אומרים שהי' בפני עדים תופסין הקדושין של אחר עיין ח"מ ב"ש.