שולחן ערוך אבן העזר יז מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · מח · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

במה דברים אמורים שהאשה נאמנת לומר מת בעלי? כשיש שלום בינו לבינה ושלום בעולם, אבל אם יש קטטה בינו לבינה, כגון שאמרה: גרשתני בפני פלוני ופלוני, ובאו אותן העדים והכחישוה, או שהמיר בעלה והניחה עגונה (הגהות אלפסי), ואחר כך הלכה היא ובעלה למדינה אחרת ובאה ואמרה מת בעלי, אינה נאמנת, ואפילו אמרה קברתיו (ב"י בשם הג"מ פי"ג מהל' גירושין), אף על פי ששלום בעולם. ואפילו בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה, לא תינשא, שמא היא שכרה אותו, ואם נישאת לא תצא, שהרי יש לה עד. וכן אם היתה מלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה, אינה נאמנת אף על פי שיש שלום בינו לבינה, תסמוך דעתה על דברים שרובן למיתה ותאמר מת, כגון שנהרגו הראשונים ואחרונים שהיה בעלה באמצען, שהרי היא אומרת: מאחר שנהרגו אלו ואלו, נהרג הוא בכללן, לפיכך אינה נאמנת אפילו אומרת קברתיו. ויש אומרים שאם אמרה קברתיו נאמנת. ואם אמרה מת על מיטתו, נאמנת לדברי הכל:

הגה: והוא הדין כל שאומרות שמת או נהרג רחוק מן המלחמה, מהימנא, דלא שייך לומר בדדמי אלא באומרת שמת או נהרג במלחמה ממש, אבל שלא במלחמה, אפילו הלך שם סמוך למערכת המלחמה לקנות שלל, נאמנת (במרדכי פ' האשה בתרא בשם ראבי"ה):

מפרשים

חלקת מחוקק

(צג) כגון שאמרה גרשתני בפני פלוני ופלוני:    ודוק' קטטה כזו שגדלה השנאה להפקיע עצמה מבעל' בשקר וא"כ חיישינן אולי גם עתה תשקר ותאמר שמת בעלה אף על פי שלא מת אבל אם נתקוטטה עם בעלה ואומרת לו גרשתני אין זה קטטה דכולהו אומרו' הכי בשעת כעסן ולא נחשד' בשביל זה לומר בדדמי ומכ"ש לשקר:


(צד) או שהמיר בעלה והניחה עגונה:    שם בהגהו' אלפסי דף ת"נ ע"ב חולק על דע' זאת ובאמת פשט הגמר' והפוסקים משמע דלא אמרינן דאינה נאמנ' אלא בחזינן בה ריעות' שאמרה גרשני בפני עדים ואשתכח שיקרא דאז הוחזקה לשקר אבל בשביל בעלה שהמיר לא הוחזקה לעבור על איסור א"א והר"ן בתשובותיו סי' ג' (הביאו הב"י סי' זה ס"ק ט"ז וגם הובא בדברי המחבר ס"ק ל"ב) על מומר שמת בשעת הדבר וכ' שם שאין היתר לאשה מחמת שהיה שעת הדבר גם לא היה מסיח ל"ת ולפי דע' הנ"ל דכל מומר הוי כקטטה ה"ל להר"ן להשיב בפשיטו' דעד אחד בקטטה אינו נאמן אף שלא בשע' הדבר ועיין בתשובת הרב המזרחי סי' נ"א:


(צה) והעיד לה שמת בעלה:    הרב המזרחי בתשובה סי' כ' כתב כי יש מי שפירש דברי הרמב"ם דמיירי כשאמרה היא מתחלה מת בעלי ואח"כ בא העד המסייע לה דחיישינן שמא שכרה אותו אבל אם בא העד לבדו נאמן הוא ואין זה מוכרח לסמוך על פירוש זה להקל בלא ראיה ופשט לשון הפוסקים אינו מורה על זה כלל ועיין בב"ח:


(צו) שמא היא שכרה אותו:    וממיל' דאפי' אמר קברתיו אינו נאמן כמו שהיא עצמה אינה נאמנת:


(צז) ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה:    זה הוא לשון הרמב"ם בפי"ג מה"ג דין ב' ומשמע דוק' אמר' מת במלחמ' אבל אמרה סתם מת אמרינן מת על מטתו קאמרה ומיהו איכא למידק מסוף דברי הרמב"ם איפכ' שסיים אבל אם אמרה מת על מטתו נאמנ' משמע הא מת סתם אמרינן מת במלחמ' קאמר' וכן כתב רש"י להדיא בגמ' (יבמות דף קט"ו ריש ע"א) דכשהוחזק' מלחמה בעולם ואומרת מת סתם היינו מת במלחמה עד דאמרה מת על מטתו וכן הוא בספר מלחמות ה' ובב"ח כ' שהרמב"ם חולק על רש"י ואינו מוכרח ולמעשה אין נפקות' גדול דהא בודאי כשאמר' מת צריך לשאול סיבת המיתה כמבואר לעיל סעיף ה':


(צח) אפי' אומרת קברתיו:    עיין בתשוב' הרב המזרחי סי' ך' והועתקה בכ"מ בתחלת פרק י"ג מה"ג גם בתשוב' מהר"י ב"ל ח"ב סי' ט"ז י"ז והועתק' ג"כ בכ"מ ושם נתבאר טעם לדברי הרמב"ם בדין זה והד' טענו' שטענו עליו ומה שהשיבו בעדו:


(צט) נאמנ' לד"ה:    ואפ"ה כשאומר' מת במלחמה אינה נאמנ' במיגו דמת על מטתו כמו שכתבו התוס' (יבמות דף קי"ד ע"ב בד"ה מי אמרינן מה לי לשקר) דא"א מיגו מנהרג למת על מטתו:


(ק) שמת או נהרג רחוק מן המלחמה וכו' לקנות שלל:    הרב העתיק דברי המרדכי והרכיב שני דינים יחד עיין שם ודוק ויש להסתפק אם מודה הרמב"ם לדין זה דהא מסתמא קברה אותו רחוק מן המלחמה ואפ"ה לא מהני קברתיו לדעתו:

בית שמואל

(קלט) כגון שאמרה גרשתני בפני פלוני:    אבל אם אמרה גרשתני לא הוי קטטה דכלהו נמי אומרים כן שם בש"ס:


(קמ) והכחישוה:    בר"ס כ' בזה"ז אינה נאמנ' לומר גרשתני מ"מ אם אין עדים דמכחישים אותה אינה מוחזק' למשקר' כשאומר' מת בעלה:


(קמא) או שהמיר:    כ"כ בש"ג בשם י"א והוא חולק עליהם וז"ל ולי נראה שלא אמרה אינה נאמנת אלא בקטטה וכו' אבל אם המיר ומרד בה או שהיה בעלה כופר בעיקר הרי זו נאמנ' ואין מחזיקים אותה דמשקר' והרב רמ"א פוסק כי"א וי"ל משום לחומרא חשש כדע' י"א גם י"ל הרב רמ"א ס"ל הני שני דיעות בש"ג תליא בפלוגת' הרמב"ם ושאר פוסקים אם אמרינן כשהוא מרגיל קטטה ומשקר' דמ"ש בסמוך וכשהמיר הוי כמרגיל הוא קטטה והש"ג ס"ל כשיט' תוס' במרגיל הוא קטטא לא אמרינן דמשקר' וי"א ס"ל דמשקר' אבל לשיט' המחבר דפוסק כרמב"ם כשמרגיל הוא קטט' אמרי' דמשקר' א"כ כשהמיר אמרי' נמי דמשקר' וכתב בט"ז דכתב בתשובה אם יש ע"א לא תצא בכה"ג ומה שהבי' בח"מ ראיה מתשו' הר"ן שכתב ע"א שמעיד דמומר מת בדבר לא מהני משום ע"א בדבר לא מהני ולא כתב הטעם דע"א לא מהני בקטטה י"ל משום הר"ן ס"ל ע"א בקטטה נאמן וס"ל דאפשט הבעיא ע"א בקטט' כמו ע"א במלחמה כמה דהקשה הרשב"א והריטב"א על הרי"ף למה בעיא זו לא אפשט ובעיא ע"א במלחמה אפשט כמ"ש לקמן:


(קמב) אפילו אמרה קברתיו:    משום דחיישינן דמשקר' והרמב"ם לא חילק בין הרגיל הוא קטט' או היא משום דמפרש שיטת הש"ס דלא כתו' ועיין תשובת מהרא"מ וכ"מ הבי' אותה תשובה:


(קמג) ואפילו בא ע"א:    הנה בש"ס מבעי' ליה ע"א במלחמה מאי וכן ע"א בקטטה מאי ופירש"י דמבעי' ליה אם חיישינן דע"א אומר בדדמי והא דנאמן בעלמא משום דהיא מדייקא וכאן לא מדייק' ואומרה ג"כ בדדמי ואינו נאמן לפ"ז שפיר הסוגיא שם מעשה בשני ת"ח וכו' והתירוה ע"פ ע"א כשטבע במים שהוא כמלחמה ואוקמי שם דהתירוה ע"פ סימנים דאז לא שייך בדדמי אבל בעלמ' י"ל דאומר בדדמי אבל תוס' פירשו בע"א ליכ' חשש דאומר בדדמי אלא הבעי' היא דע"א אינו נאמן אפי' אם אומר קברתיו אף על גב דאינו אומר בדדמי מ"מ אינו נאמן אלא היכ' דהיא מדייקא אז נאמן ובמלחמ' וכה"ג היא לא מדייקא לפ"ז קשה לפירושם ליישב סוגי' הנ"ל איך התירו שני ת"ח ע"פ ע"א שאומ' סימנים אכתי יש לחוש דלמ' משקר ואינו מת וכעין זה הקשה המגיד בשלמ' אם הי' שם ס"מ י"ל דהיה סי' במקום מוצנע דא"א לידע אלא בעת מיתתו דראה אותו וכ"כ הנ"י וכ"כ ב"ח אבל תוס' כתבו דהיה סי' שא"מ והיה לעד טביע' עין א"כ ע"כ בחיים ראה אותו סי' וע"י סי' זה יש לו טביעות עין א"כ מאחר הוא בעצמו אומר שראה אותו בחייו למה נאמן די"ל דראה הסי' ובאמת אינו מת וצ"ע והרי"ף כ' דבעיא זו אף על גב דלא אפשט כאן מ"מ אפשט מסוגי' סוף יבמות האי גברא דטבע בדיגל' ופי' הנ"י דהבעי' קאי לשיט' הרי"ף באמר קברתיו אם הוא נאמן כפי' תוס' ובעי למפשט מאי מעשה שני ת"ח וכו' ואדחי שם ואוקמי דהתירוה ע"פ ע"א היינו ע"פ סימנים והיינו ס"מ כמ"ש דהיה במקום מוצנע והא דקאמר שם וחזינהו לאלתר צ"ל דרך רבות' קאמר אף על גב דחזינהו לאלתר מ"מ בעינן סימנים לפ"ז שפיר מיושב מ"ש הרי"ף דאפשט מסוגי' סוף יבמות משום דא"א לדחות שם דאמר ס"מ א"כ איך אמר שם הני מילי דחזיה בשעתיה דאם אמר ס"מ למה לי דחזיה בשעתיה בשלמ' בסוגי' זו י"ל דקאמר דרך רבות' כהנ"ל אבל שם דמפ' דאיירי דחזיה בשעתיה ע"כ צ"ל דלא אמר ס"מ ואפשט הבעיי' דע"א אינו משקר אפילו היכא דיש לחוש דהיא לא מדייק' ומיהו כל זה איירי כשהעד אומר קברתיו דהא כל הסוגי' איירי באומר קברתיו אבל כשלא אמר קברתיו אף על גב דאפשט דלא משקר מ"מ יש לחוש דלמ' אומר בדדמי ובזה לא ס"ל הרי"ף כתוס' דהם ס"ל דלא חיישינן דאומר בדדמי אבל להרי"ף איירי דוק' אם אמר קברתיו אבל כשלא אמר קברתיו חיישינן דאומר בדדמי וי"ל גם הרמב"ם ס"ל כן דפוסק כהרי"ף מ"ה כתב אם אמר עד אחד קברתיו נאמן משום דאפשט הבעיי' ושלא אמר קברתיו לא תנש' לכתחלה משום דחיישינן שמא אומר בדדמי ואם נשאת לא תצא משום דאינו אלא חשש ולא משום דבעייא לא אפשט הוא כי הבעיי' קאי באומר קברתיו ובזה ניח' נמי מה שהקשה המגיד על הרמב"ם שכ' הטעם דע"א נאמן משום דעבידי לגלויי ולא כתב הטעם דהיא מדייק' ולמ"ש שפיר משום כיון דאפשט הבעי' באומר קברתיו נאמן העד אף על גב במלחמה היא לא מדייק' ש"מ דע"א נאמן אפי' היכ' דהיא לא מדייק' וע"כ צ"ל דנאמן משום דעבידי לגלויי, ולפ"ז שפיר מ"ש ע"א בקטטה דחיישינן שמא היא שכרה אף על גב בש"ס לית' סברא זו בבעי' ע"א בקטטה מ"מ מוכח סבר' זו דהא לשיטת הרי"ף אפשט הבעי' ע"א במלחמה ובעיא ע"א בקטטה לא אפשט אלא ע"כ בקטטה איכ' חשש שמא שכרה אותו אבל המגיד פי' דברי הרמב"ם דס"ל הבעיי' קאי אם לא אמר קברתיו אם חיישינן דאומר בדדמי ולא אפשט וס"ל להרמב"ם דלא תצא וכן בע"א בקטטה וכתב גם הרי"ף ס"ל כן ותמוה בעיני דהא הרי"ף כתב דאפשט הבעיא וכתב דאינו נאמן אם לא אמר קברתיו ואם ע"א בקטטה אומר קברתיו תליא נמי בפירושים אלו לשיטת הרמב"ם דחיישינן דמשקר משו' דהיא שכרה אותו אז אפילו אם אמר קברתיו אינו נאמן אבל לשיטת שאר פוסקים נאמן כשאומר קברתיו ועיין בכ"מ הבי' תשובה אפילו לשיטת הרמב"ם לא חיישינן שמא שכרה אותו אא"כ היא הביאה אותו, ונראה אף על גב דאין מוכרח סבר' זו מ"מ יש להקל דהא לשיטת שאר פוסקים לא חיישינן דהי' שכרה אותו:


(קמד) ואם נשאת לא תצא:    בשיטות הללו איכ' ד' בעיו' דלא אפשטו והם ע"א במלחמה וע"א בקטט' ותנו לי כתובה והתירוני והחזיקה היא מלחמה ובדבר איכא תרי לשונות אם היא נאמנת ופסק הרמב"ם בע"א בקטטה וע"א במלחמה לא תצא ולפי המגיד ס"ל דלא אפשט הבעי' ומ"מ לא תצא וכן בהחזיקה היא מלחמה אלא בתנו לי הכתובה והתירוני פסק תנש' לכתחלה ולמ"ש לעיל שפיר משום דבעי' לא קאי על ההיתר, ובדבר לפי גירס' הר"ן ברמב"ם פסק אינה נאמנ' משמע דתצא ע"כ צ"ל בתרי לישנא אזלינן בתר המחמיר, ולהרא"ש ס"ל ע"א במלחמה אפשט הבעי' ובע"א בקטטה כתב דלא אפשט הבעי' ובהחזיקה היא מלחמה כתב לא אפשוט ועבדינן לחומר' נראה דס"ל בע"א במלחמ' /בקטטה/ עכ"פ איכ' עד מ"ה לא תצא אבל אם החזיקה היא מלחמה וליכ' עד תצא ובתנו לי הכתובה והתירוני כתב סתם תיקו וכן הטור לא כתב בשם הרא"ש דתצא נ"ל דס"ל בזה יש למיקל דלא תצא מטעם שכתבתי לעיל ובדבר כתב הטור אינה נאמנת אז באמת תצא:


(קמה) ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה:    כ"כ הרמב"ם וברש"י מבואר אפילו אם אמרה סתם מת בעלי אם הוחזק מלחמה הוי כאלו אמרה מת במלחמה עד שאמרה בפי' מת על מטתו וב"ח רוצה לדייק דהרמב"ם לא ס"ל כרש"י ואפשר משום דין זה למד רש"י מקושי' שהקשה על בעל הבעייא דבעי' ליה החזיקה היא מלחמה מהו אם היא נאמנ' במיגו לא היה אמרה ממלחמה והקשה רש"י תפשוט ממתני' דתנ' שלום בעולם נאמנת ע"כ מת במלחמה אמרה דאי אמרה מת על מטתו נאמנ' אפילו אם מלחמה בעולם אלא ודאי דאיירי דאמרה מת במלחמה והיינו דהיא החזיקה מלחמה ותירץ דמתני' איירי באמרה מת סתם אז אם שלום בעולם נאמנת ואם מלחמה בעולם אינה נאמנת דהוי כאלו אמרה מת במלחמה ולרמב"ם י"ל מתני' איירי באומר' מת במלחמה וקברתיו אז נאמנת במיגו דאי בעי' אמרה שלום בעולם דהא בקברתיו לא אמרה בדדמי אלא החשש הוא שמא משקר' כמ"ש הר"ן והב"י א"כ כשהי' החזיקה במלחמה נאמנת במיגו וע"כ לא מבעי' ליה אלא כשלא אמר' קברתיו אז י"ל דאומר' בדדמי אז י"ל אפילו במיגו אינה נאמנת אבל בקברתיו והיא החזיקה מלחמה נאמנת, וכשמוחזק מלחמה אינה נאמנת דהא אין לה מיגו אבל מת סתם יש לומר דהוי כאלו אמרה מת על מטתו, אלא ק"ק איך בא למפשט מבריית' נפלו עלינו לסטים וכו' דלמ' שם נמי איירי באומר' קברתיו וי"ל, מיהו אין מוכרח מלשון הרמב"ם דפליג על רש"י אף על גב מלשון שכתב מת בעלי במלחמה יש לדייק דחולק על רש"י מ"מ מסיפ' יש לדייק להיפוך שכתב מת על מטתו נאמנת משמע אם אמרה מת סתם אינה נאמנ':


(קמו) אפילו אומר' קברתיו:    הטעם מבואר בתשו' הר"ן שהבי' הב"י ובתשו' רא"מ שהבי' בכ"מ אף על גב בקברתיו לא שייך בדדמי מ"מ חיישינן דמשקר' משום דאין דרך להמתין במלחמה ולקבור אותו מ"ה חיישינן טפי דמשקר' לכן כשאומר' מת על מטתו היינו בביתו ולא במלחמה נאמנת דאז אינה משקר' ולא אומרת בדדמי משא"כ ברעב כשאומרת קברתיו נאמנת אבל אם אמרה מת על מטתו חיישינן דאומרת בדדמי דסבר' בודאי מת על מטתו כיון דאין לו מזונות ואיכ' עוד טעם אחר מחמת שחז /שחזק/ בלבה שמת משקרת ואומרת קברתיו ונ"מ מזה לענין מפולת או נשכו נחש ועקרב ומת לטעם הראשון נאמנת ולטעם השני אינה נאמנת גם אם אמרה נטבע במים שאל"ס ונפל ליבשה וקברתיו אינה נאמנת לטעם הב' וכ"כ ב"ח מיהו מ"ש אפי' אם נשא' תצא נראה לרמב"ם לא תצא דהא יש לה מיגו די"ל מת ע"מ כמו בהחזיקה היא מלחמה מיהו אם ידעו שנטבע והיא אומרת שפלטו המים וקברתיו אז לשאר הפוסקים נאמנת להרמב"ם לפי טעם הנ"ל אינה נאמנת מיהו לפי זה אינו מיושב למה מהני קברתיו כשאומרת מת ברעב ועיין תשו' רא"מ ונ"מ משם אם בעת הרעב אמרה שלא מת ברעב נאמנת ולמגיד אינה נאמנת:


(קמז) אמרה קברתיו נאמנת:    דלא חיישינן דמשקרת אלא חיישינן שמא אמרה בדדמי וקברתיו לא שייך בדדמי:


(קמח) ואם אמרה מת ע"מ:    כלומר מת שלא במלחמה אלא בביתו על מטתו מהרש"ל אבל מת במלחמה ולא נהרג אינה נאמנת וכן משמע בהג"ה בסמוך ועיין בתו' שם ד"ה דאי הקשו שם למה אמרי' החזיקה הוא /היא/ מלחמה דיש לה מיגו דאי בעי' לא היה אמרה דיש מלחמה ולא אמרה מיגו די"ל שמת שלא במלחמה ותירצו נהרג במגו מת לא אמרינן וקשה אכתי אית' לה מיגו מת ולא נהרג במלחמה במיגו מת בביתו וצ"ל דכוונת' מת במלחמה לא אמרינן מיגו משום די"ל דאמרה מת במלחמה כדי שתוכל להתנצל ולומר סבור הייתי שמת או נהרג במלחמה היינו דרמי ליה רומח' סברה שמת מחמת מכה זו אבל אם אמרה מת על מטתו א"י להתנצל מ"ה לא אמרינן מגו וע"ש בתו' ד"ה מי אמרינן לכאורה שני דיבורים הללו סותרים זא"ז וב"ח הניח בצ"ע אם החזיקה מלחמה למה אינה נאמנת במיגו מת ע"מ ואשתמט' ליה דברי תוספות הללו:


(קמט) וה"ה כל שאומרת כו':    בח"מ מסופק אם הרמב"ם מודה לזה משום דהרמב"ם ס"ל אפי' בקברתיו אינ' נאמנת ומסתמ' קברה אותו רחוק מן המלחמ' ואפ"ה לא מהני ול"ד כי בקברתיו הטעם כיון שמת במלחמ' אינה ממתנת ומשקרת ואומרת קברתיו כתב בט"ז במ' איתא הטעם שהרי ניהוג הוא שבני אדם ההולכי' בלא כלי זיין לראות המלחמה אין מקפידין עליהם נשמע מזה באותן המלחמו' שנוהגי' אם צד א' מנצח הורגי' גם הנטפלים ובאים סמוך למלחמה ג"כ בסכנה כאשר שמענו בעו"ה בגזרות ת"ח ואילך אין חילוק בהם וכל מי שנתהווה שם בכלל המלחמה ממש הם עכ"ל:


באר היטב

(קלח) ופלוני:    אבל אם נתקוטטה עם בעלה ואומרת לו גרְשֵני אין זו קטטה דכולהו אומרות כן בשעת כעסן יבמות קי"ו ע"א. ועיין בהרא"ם ח"א סי' כ"א וכ"ב.


(קלט) בעלה:    עיין ח"מ ב"ש והרא"ם ח"א סימן כ"א.


(קמ) קברתיו:    משום דחיישינן דמשקרת ואין חילוק בין הרגיל הוא קטטה או היא עיין כ"מ ה"ג פי"ג דהאריך.


(קמא) בעלה:    הרא"ש סי' כ' כתב יש מי שפירש דברי הרמב"ם דמיירי כשאמרה היא מתחלה מת בעלי ואח"כ בא העד המסייע לה דחיישינן שמא שכרה אותו אבל אם בא העד לבדו נאמן הוא ואין זה מוכרח לסמוך להקל בלא ראיה ח"מ ועיין ב"ח ועיי' בכ"מ פי"ג מה"ג.


(קמב) אותו:    ממיל' אפילו אי אמר קברתיו אינו נאמן כמו שהיא עצמה אינה נאמנת ח"מ. ואפשר אם העד בא לבדו כסברת הרא"ם בס"ק שלפני זה ואמר קברתיו יש להקל. עיין ב"ש ס"ק קמ"ג.


(קמג) תצא:    עי' ב"ש כנה"ג דף מ"ט ונו"ן.


(קמד) במלחמה:    משמע דאם אמרה סתם מת אמרינן מת על מיטתו קאמרה. וכ"מ מהג"ה דבסמוך. וכ"כ בה"י. אבל ברש"י יבמות דף קט"ו ע"א מבואר דאם אמרה סתם מת אם מלחמה בעולם הוי כאלו אומרת מת במלחמה וכן הוא דעת מהר"ם מלובלין סי' קפ"ט. ומסוף דברי הרמב"ם שכתב אבל אם אמרה מת על מטתו נאמנת משמע נמי הא מת סתם אמרינן מת במלחמה קאמרה ועיין ב"ח וב"ש (קמה) קברתיו. עיין בהרא"ם סי' כ' והועתקה בכ"מ פי"ג מה"ג. ועיין ב"ח. ומ"ש וז"ל ומה שקשה ליהמני' במת במלחמה במגו דמת על מטתו ע"כ פירושו דאם אמרה מת מיתת עצמו במלחמה ולא נהרג דהוי מגו מת אטו מת. ומ"ש שם עוד וז"ל מיהו החזיקה היא מלחמה בעולם קשה אמאי לא תנשא לכתתלה במגו דמת על מטתו ע"כ. פירושו אם אמרה מת מיתת עצמו ולא נהרג והיא החזיקה מלחמה דהוי מיגו מת אטו מת ודו"ק. א"כ מ"ש הב"ש על הב"ח ואשתמיטת' ליה דברי תוספת הללו. לא דק. ועוד אפשר לומר דהב"ח שכתב ומה שקשה ליהמני במת במלחמה במגו דמת על מטתו. פירושו באם אמרה מת וקברתיו. גם מ"ש מיהו בהחזיקה היא מלחמה קשה אמאי לא תנשא וכו' קאי נמי דאמרה מת וקברתיו ע"ש. גם מ"ש הב"ח לכאורה דברי תוס' הללו סותרים זא"ז ע"ש. לא דק. דמלחמה בעולם דמתני' דלא מהימני איירי אפי' באמרה מת סתם דהשת' הוי מגו מת אטו מת דהיינו מת סתם מגו דמת על מטתו וכ"כ המרש"א ע"ש ועי' בית יהודה. גם מ"ש הב"ח וקשה אכתי אית לה מיגו מת ולא נהרג במלחמה במגו מת בביתו. לא הבנתי דהא לפי הפשט הגמר' דהחזיקה היא מלחמה בעולם וכו' ר"ל דהיא אמרה דנהרג במלחמה. אבל אי אמרה דמת מיתת עצמו במלחמה ולא נהרג והיא החזיקה מלחמה זהו באמת קושית הב"ח כמו שפרשתי. וא"ל מה הקשה הב"ח אמאי לא תנשא לכתחלה בהחזיקה היא מלחמה במגו דמת על מטתו. דהא המיגו דאי בעי אמרה שלום בעולם לא מהני מטעם דאמרי בדדמי א"כ למה מהני מגו דמת על מטתו. בשלמ' תוספת שם הקשה על האיבעי' למה אמרו האי מיגו ולא אמרו האי מיגו דמת על מטתו אבל על הב"ח קשה. אפשר לומר דאם אמרה מת מיתת עצמו לא שייך בדדמי ומהני מיגו דבנהרג שייך בדדמי דזימני דמחו ליה בגירא וכו' עיין ודו"ק.


(קמו) נאמנת:    דלא חיישינן משקרת אלא דחיישינן שמא אמרה בדדמי וקברתיו לא שייך בדדמי. ואפשר לפי דיעה זו אם אמרה מת מיתת עצמו במלחמה נאמנת דלא שייך בדדמי ודו"ק וצ"ע.


(קמז) לד"ה:    ר"ל מת שלא במלחמה אלא בביתו על מטתו מהרש"ל אבל מת במלחמה ולא נהרג אינה נאמנת כ"מ מהג"ה דבסמוך. ועיין ס"ק שלפני זה מש"ש ועיין ב"ש.


(קמח) נהרג:    הח"מ מסופק אם הרמב"ם מודה לזה משום דהרמב"ם ס"ל אפי' בקברתיו אינה נאמנת ומסתמ' קברה אותו רחוק מן המלחמה ואפ"ה לא מהני ע"ש. וב"ש כתב עליו דל"ד ע"ש.







▲ חזור לראש