שולחן ערוך אבן העזר יז לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · לח · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

אשה אומרת מת או היא שאמרה מת בעלי, ואחר כך בא עד כשר ואמר לא מת, הרי זו לא תינשא ואם נישאת תצא. ויש אומרים שאם אשה אחרת או היא שאמרה מת, והתירוה לינשא על פיה, ואחר כך בא עד כשר ואמר לא מת, לא תצא מהיתירה.

אבל אם באו תחילה שתי נשים והתירוה לינשא על פיהן, ואחר כך בא עד אחד, לא תצא מהתירה לכולי עלמא (כן כתב הב"י בשם מ"מ):

מפרשים

חלקת מחוקק

(עה) וי"א שאם אשה אחרת או היא שאמרה מת:    הנה הרמב"ן והרשב"א מודים להרמב"ם בהיא עצמה [שאמרה מת] תצא מהתירה ע"פ עד א' כשר המכחישה רק משמעות הנ"י בתחלת דבריו הוא דאין חילוק בין אשה אחרת לאשה עצמה ופשיטא דהלכה אין סומכין על דברי נ"י לקולא נגד הרמב"ן והרשב"א והרמב"ם שכולם הסכימו בהיא עצמה שתצא מהתירה (עיין כל זה בב"י ס"ק ל"ח):


(עו) אבל אם באו תחלה שתי נשים:    המ"מ כתב דין זה (פי"ב מה"ג דין כ') אף לדעת הרמב"ן ורשב"א דס"ל בדע' הרמב"ם שכתב (שם בדין כ' עד כשר אמר מת ונשים רבות אומרות לא מת הרי זה כמחצה על מחצה) פירושו של כמחצה על מחצה, היינו כשתי כיתי עדים המכחישים זא"ז ואף על פי שהותרה ע"פ עד הכשר תצא מהיתירה ע"פ שתי נשים וע"ז כתב המ"מ (שם בדין כ"א) דאפשר דהם יודו בבאו שתי נשים תחלה והותר' דאין עד כשר מוציאה מהיתירה דאפשר שתי נשים עדיפים קצת מעד כשר אף לל"ב אבל לפי דעת רש"י והטור דאפי' בעד כשר הבא תחלה לא תצא מהיתירה ע"פ שתי נשים (וכן פי' המ"מ שם דעת הרמב"ם ופירוש של כמחצה על מחצה היינו דכיון דפלגא ופלגא נינהו הוי ליה קמא כתרי ואין דבריו של א' במקום שנים) מכ"ש איפכא וא"כ מאחר שכבר סתם בהג"ה לעיל בסעיף שלפני זה כרש"י והטור בבא עד כשר תחלה א"כ לא הוצרך לכתוב דין זה ויש ליישב קצת:

בית שמואל

(קכ) ואח"כ בא עד כשר:    כ"כ הרמב"ם ויש לפרש מ"ש ואח"כ בא היינו קודם שהתירוה וקמ"ל בכה"ג אין תקנה לדבר אלא תצא אבל המגיד והנ"י מפרשים דברי הרמב"ם דאיירי אפילו אחר שהתירוה ועיין תשובת מהרשד"מ שם:


(קכא) או היא שאמרה:    הנה הרמב"ן והרשב"א מודים להרמב"ם בהיא עצמה שאמרה מת בעלי שתצא מהתירה ע"פ עד כשר רק משמעות הנ"י בתחלת דבריו הוא דאין חילוק בין אשה אחרת לאשה עצמה ופשיטא דלהלכה אין סומכים על דברי הנ"י לקולא נגד פוסקים הנ"ל ח"מ:


(קכב) אבל אם באו וכו':    כלומר אף על גב דעד הראשון הוי כשנים מ"מ קי"ל עד כשר סותר מה שהתירוה ע"פ אשה אבל שתי נשים אינו סותר ולא תצא מהיתירה לכ"ע ועיין סעיף ל' שם פסק אם בא עד כשר והתירוה ואח"כ באו הפסולים לא תצא מהתירה לא היה צריך לכתוב זה וכן הקשה בח"מ:


באר היטב

(קכב) כשר:    ר"ל אפי' אחר שהתירוה ועיין כנה"ג דף ל"א ע"א.


(קכג) והתירוה וכו':    להלכה אין סומכין לקול' בהיא עצמה ח"מ ב"ש. אשה שאמרה עד פלוני אמר לי שמת בעלי ואותו פלוני מכחיש לה אינה נאמנת. דכל עד מפי עד אם בא הראשון. וכפר את השני אין השני האומר בשמו נאמן מהריב"ל ח"ג סי' ד' והרדב"ז ח"א סי' רמ"ב. וכנה"ג דף ל"א ע"א האריך בזה וכתב אפשר לומר דדוק' בעד מפי עד אם בא הראשון וכפר את השני אין השני האומר משמו נאמן. אבל אשה עצמה מפי עד אפשר דנאמנת דהיא דייק' ומנסב' וכו' ומסיק שם ומ"מ דבר פשוט אצלי דלכ"ע אם נשאת ואח"כ בא העד והכחישה לא תצא. ואם הלכה לב"ד אחר ואמרה מת בעלי ולא הזכירה מעד נאמנת הרדב"ז ח"א סי' רמ"ב. אפילו למ"ד דאינו נאמן היינו בעד מפי עד אבל בשני עדים מפי עד א' אעפ"י שהעד מכחיש השנים נאמנים הראנ"ח סי' ל"ז אפי' למ"ד דאינה נאמנת היינו דוקא כששאלוהו והכחיש אבל אין אנו צריכין לשאול אותו אם הדבר כן כמו שאמרה מהר"י מינץ סי' י"ד והרדב"ז ח"א סי' רמ"ב כתב אם תלתה בעד וליתא קמן נאמנת במיגו דאמרה מת בעלה סתם ואי אית' קמן שיילינן ליה ע"ש. וכתב כנה"ג דף ל"א ע"ב. דלמ"ד דכל עד מפי עד אם בא הראשון וכפר את הב' אין השני האומר בשמו נאמן היינו דוקא ישראל מפי ישראל או גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת או מפי ישראל. אבל ישראל מפי גוי אינו נאמן הגוי אשר פיהם דיבר שוא להכחישו עיין שם.







▲ חזור לראש