שולחן ערוך אבן העזר ז ד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · ז · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
האשה שאמרה: נשביתי וטהורה אני, נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר; אפילו היה שם עד א' שמעיד שהיא שבויה. אבל אם יש שם שני עדים שנשבית – אינה נאמנת, עד שיעיד לה אחד שהיא טהורה:
מפרשים
בית שמואל
(ח) אפי' אם הי' שם ע"א שהיא שבויה: ואפי' אם ע"א מעיד דהיא טמאה מתירים אותה כן משמע להדי' ברש"י דף כ"ג ע"ב:
ט"ז - טורי זהב
אפי' היה שם עד א' כו' (בר"ן) כ' אפי' קודם שבאה לב"ד אפ"ה נאמנת לומר טהורה אני במגו דלא נשביתי להכחיש העד וכתב בפרישה אע"ג דבנסכ' דר' אבא הוצרכו להחוטף לשלם ולא אמרינן דיהא נאמן אפי' בשבועה להכחיש העד כמ"ש בח"מ סי' צ' ושמ"ד שאני הכא דבשבויה הקילו עכ"ל ולי נראה דלק"מ דשם יש עכ"פ כח להעד לחייב שבועה משא"כ כאן. וצ"ל דאפי' היה שם ע"א ויש שם אשה מסייע להעד אמרינן דהאשה כמאן דלית' דלחומר' לא חשבינן לה כלל:
שמעיד שהיא שבוי' ק"ל הא אפי' מעיד דנטמאה אינו כלום כדפירש"י בפ"ב דכתובות דכ"נ דע"א בטומאה אינו כלו' מלבד בסוטה ואפשר דנקי' שבוי' דכאן הוה עיקר הדין בשבוי':
באר היטב
(יג) שבויה: ואפי' אם ע"א מעיד דהי' טמאה מתירין אותה כ"מ ברש"י בכתובות דף כ"ג ע"ב ד"ה הכי גרסינן איהי וכו'.