שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/א
ענין א:
בגאייה.
בית החיים בצדו אחד בית דירה לישראל ובצדו האחר בית הכנסת ויש בו חלונות פתוחות, ונאסר לכהנים ליכנס בבית, והותר להם ליכנס לבית הכנסת על ידי סבכה שסתמה החלון.
ולפי מה שכתב הרי"ף ז"ל בהלכות טומאת מת היה נראה שאין הבתים טמאים, שהוא כתב וזה לשונו, אי הוה מתא תותי הנך זיזין ואכסדראות שרי ליה לכהנא למיעל ולמיתב בגו ביתא שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס כדתנן זיז שהוא סובב את הבית ואכל בפתח שלש אצבעות טומאה בבית כלים שתחתיו טמאים. כך היא גרסתו וגרסת הרמב"ם ז"ל, וכן מצאתיה במשניות (משנה, אהלות יד, ד), והיא תימה. ורבינו שמשון ז"ל גרס טהורים, ואינו ענין לנדון הזה.
וסוף המשנה הוא, טומאה תחתיו ר' אליעזר מטמא את הבית ור' יהושע מטהר. וכיון דקיימא לן כר' יהושע לגבי ר' אליעזר, וגם במסכת נדה (דף ז:) אמרו שאין הלכה כר' אליעזר בסדר טהרות אלא בארבע הלכות, וזו אינה אחת מהם, אם כן אלו הבתים שיש בהם זיזין בולטין מאהילין על הקבר טהורין הן ונכנסין שם הכהנים, לפי שאין דרך טומאה ליכנס אלא לצאת.
ומשנה זו היא בפרק י"ד ממסכת אהלות (מ"ד), ובשום מקום לא נמצא על משנה זו לשון זה שכתב רי"ף ז"ל 'שאין דרך טומאה ליכנס', אבל בפרק קמא דביצה (דף י.) ובפרק בתרא (דף לז:) מייתו מתני' ובפ"ז[1] דאהלות (משנה, אהלות ז, ג), במת שהוא בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים, שאם יש תקרה על הפתח מבחוץ כלים שתחת התקרה טמאים אף על פי שהפתחים נעולים, לפי שדרך הטומאה לצאת ועדיין לא הוברר באיזה פתח יצא. ואם נפתח אחד מהם הוא טמא וכולן טהורין, שהרי דרך הטומאה לצאת מהפתח הפתוח ושאר הפתחים הנעולים טהורים. אבל אם היו פתוחים אף על פי שחשב להוציאו מאחד מהן כולם טמאים. כן הוא פירוש משנה זו לרש"י ז"ל, וכן פירשה הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה, ובפ"ז מהלכות טומאת מת (פ"ז מהל' טומאת המת). וכן פירשה רבינו שמשון ז"ל ואף על פי שנתחלפו בטעמא.
ומה ששנינו בתוספתא בבתים הפתוחים לאכסדרה והמת באחד מהם, אם היה דרכו של מת לצאת בחצר בית שער והבתים טהורים, כן היא הגרסא הנכונה, כבר פירשה הראב"ד ז"ל בהשגות דמיירי דכגון[2] שיש דרך לחצר מצד אחד ופתחי הבתים שהם לאכסדרה מוגפין. והרמב"ם ז"ל גרסתו תמוהים.
ומשנה זו של זיז, פירשה הוא ז"ל שאין טומאה שבתוכו מטמאה הבית לפי שאין בזיז פותח טפח. ורבינו שמשון ז"ל פירשה בענין אחר, ולא יצא ממשנה זו היתר לכלים שבבית אם יש טומאה תחת זיז הסובב אם יש בו פותח טפח.
אבל נראה בנדון הזה שהבתים הם טהורים ממה ששנינו בפ"ד ממסכת אהלות (מ"א), מגדל שהוא עומד באויר וכו' היה עומד בתוך הבית טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור לפי שדרך הטומאה לצאת ואין דרך הטומאה ליכנס. וכיוצא בו שנינו שם (מ"ב) בתיבת המגדל, והביאוה בגמרא בפרק העור והרוטב (קכ"ה ע"ב).
ואף על פי שהבית שיש בו פתחים הרבה אם הם כולם פתוחים כולם טמאים אף על פי שחשב להוציאו באחד מהם, וכן זיז שיש בו פותח טפח מביא את הטומאה, אפילו הכי כשמת בבית מה שבתוך המגדל טהור, שלפי שאין דרך להכניס המת במגדל לא גזרו בו חז"ל, דמוכח בפרק משוח מלחמה (מ"ד ע"א) שאין בכל זה אלא גזרה דרבנן, וכמו שכתב רש"י ז"ל בפירקא קמא דביצה ובפרק העור והרוטב, וכן בהסכמה הסכימו כל המפרשים ז"ל שאין בכל זה אלא גזרה דרבנן.
והוא הדין לנדון הזה, שאין דרך להוציא המת מהקבר להכניסו בבתים שאין לגזור עליו. ואם היה צריך סתימה, היה צריך לסתמו בפשוטי כלי עץ העשויין לנחת, כמו שהזכירוהו חז"ל בפרק בני העיר (כ"ו ע"ב), יעויין שם בע"ה. אבל סתימת סבכה אינה כלום בחלון העשוי לאורה, אם יש שם אויר כמלא מקדח במקום אחד כדברי בית הלל, כמו ששנינו בפרק שלשה עשר ממסכת אהלות (מ"א), ובמסכת בכורות בפרק על אלו מומין (ל"ז ע"ב), ובפרק י"ז (מי"ב) ממסכת כלים פירשו במשנה מלא מקדח שהוא כשיעור פונדיון, ושם פירש הרמב"ם ז"ל שהוא כשיעור חצי זוז משקלו שמנה גרגרי שעורה. ושבכה שכתב הרמב"ם ז"ל בלשון המשנה הוא סריגות ורפפות.
העולה מזה הוא שהבתים הם טהורים ונכנסים שם הכהנים ואין צריך סתימה בחלון. ואלו היה צריך סתימה, סתימת השבכה אינה כלום אם יש שם במקום אחד אויר כשיעור זוז קטן הנוהג אצלנו שמשקלו שמונה גרגרי שעורה, שודאי אלו החלונות עשויין לאורה הם, שאם לא כן יסתמום לגמרי: