שו"ת הרא"ש/כלל סב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל סב· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל סב[עריכה]

סימן א[עריכה]

שאלה ילמדנו רבינו ראובן שהרשה לשמעון לתבוע ללוי כל התביעות שיש לו אצל לוי וקודם שתבע שמעון ללוי מת ראובן המרשה אם יכול שמעון להוציא הממון מיד לוי ואם תמצא לומר כיון שמת אינו יכול להוציאו היכא שאינו ידוע ודאי שמת אלא על ידי קול בעלמא אם צריך להביא ראיה.

תשובה יראה כיון שמת ראובן המרשה בטל שליחות שמעון המורשה ואינו יכול להוציא מיד לוי כלום דפסקינן בפרק מרובה (ע’) שליח שוייה וכיון שמת המשלח בטל שליחות השליח דאדם שמינהו אפוטרופוס בחייו על נכסיו ומת אינו אפוטרופוס על נכסי יתומים אלא בית דין ימנו להם אפוטרופוס דהא דתנן אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים היינו שמינהו סמוך למיתתו להיות אפוטרופוס כי דבר ידוע הוא ומצוי הוא דאדם מאמין נכסיו לאחד ואינו ירא שיעשה לו עול לפי שהוא ירא ממנו וגם אדם בקי ומכיר בנכסיו וירגיש אם יעשה לו עול אבל אינו נאמן בעיניו להשליטו על ממון יורשיו הלכך בנדון זה כיון שאינו אלא שליח בטל השליחות כשמת המשלח ואם היורשים גדולים הם יבקשו להם שליח לפי דעתם ואם הם קטנים בית דין ימנו שליח הגע עצמך אם מכר ראובן ליהודה התביעה שיש לו על לוי ונודע הדבר ללוי פשוט הוא שלא יתן לוי למורשה כלום והוא הדין נמי אם מת שכבר פקע כח המרשה ונפל הממון לפני היורשים שבטל השליחות דאמרינן בפרק הגוזל קמא (ק"ד) רבי אבא מסיק זוזי ברב יוסף בר חמא אמר ליה לרב ספרא בהדי דאתית אייתינהו ניהליה כי אתא אמר ליה רבא בריה מי כתב לך התקבלתי אמר ליה לא אמר ליה א"כ זיל לכתוב לך התקבלתי הדר אמר אף על גב דכתב לך התקבלתי לאו כלום הוא דלמא אדהכי והכי נח נפשיה דר' אבא ונפלי זוזי קמי יתמי והתקבלתי דרבי אבא לאו כלום הוא אלא זיל וניקנינהו לך אגב קרקע אלמא [דוקא] היכא דאקני ליה אגב ארעא לא חיישינן אם מת (היינו) לענין אחריות הדרך אם נאנס כיון דאקנינהו ניהליה אגב ארעא מהני התקבלתי דידיה אפי' אם מת כאלו בא ליד ר' אבא מחיים אבל [בלא אקני ליה באגב] היכא דמית ודאי בטל השליחות ולא יתן הממון אלא ליד היורשים וכיוצא בזה אמרינן ספ"ק דגטין (י"ד) הולך מנה לפלוני ומת המשלח אם בריא היה המשלח ומת מקבל בחיי נותן יחזרו ליורשי משלח דכיון שמת משלח קודם שבא הממון ליד המקבל בטל השליחות ונפל הממון לרשות היתומים וכן הדין בנדון זה שנפל הממון לרשות היתומים היורשים ובטל השליחות ודוקא בודאי ידוע שמת אבל בקול בעלמא לא מפקינן מחזקת קיים והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל

סימן ב[עריכה]

ילמדנו רבינו שמעון הלך לארץ רחוקה והרשה לראובן לתבוע לכל מי שיש לו תביעה אצלו ובכח ההרשאה תבע ללוי ואמר לו תן לי חפצים שהפקיד אצלך שמעון ולוי משיב אותם חפצים לא הפקיד שמעון אלא משכנם לי במנה והוא לא צוה לך לתבעו תביעה זו שהוא יודע שהדבר כך ואם צוה יבא ויקבל חרם סתם שאינו משביעני להכעיס ואז אשבע על טענתו שאם הוא היה בכאן כך היה הדין ואת לא עדיפת מיניה וראובן משיב שמעון צוני לתבעך ומה שאתה אומר שיבא וישבע מאחר שהוא בארץ רחוקה אין לי להמתין בתביעתי ולא להניח השבועה שאתה מחוייב לי מן התורה בשביל התקנה שתקנו הגאונים שיחרים קודם חרם סתם.

הדין עם ראובן וחייב לוי להחזיר לו החפצים או ישבע שהם ממושכנים בידו כיון שאין שמעון כאן שיוכל לקבל חרם סתם עליו לא ימנע בשביל זה דין תורה אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל

סימן ג[עריכה]

ועל הרשאה שכתוב בה ומחילתו כמחילתי שאלת אי מחל אי הוי מחילתו מחילה כיון דבהדיא נתן לו רשות למחול.

אעפ"י שכתוב בהרשאה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך ואפילו הכי קיימא לן דשליח שוייה ואינו יכול לעכב הממון לעצמו התם היינו טעמא לפי שצריך לכתוב לשון זה דאם לא כן הוא אמר ליה זיל לאו בעל דברים דידי את ולא בשביל שיהא הממון שלו אבל מחילה למה לו לכתוב בלא זה היה יכול לגבות הממון הלכך נראה דהוי מחילתו מחילה.


סימן ד[עריכה]

ראובן הרשה לשמעון לתבוע תביעותיו ואחר כך הרשה ללוי בהרשאה אחרת לתבוע אותן תביעות עצמן והתנה באחרונה שלא תתבטל ההרשאה הראשונה באיזה מהם יגבו או בשניהם.

דע אעפ"י שצריך לכתוב זיל דון והנפק לנפשך וכבר נתנה לראשון קיימא לן דשליח שוייה ויכול להרשות כמה שלוחים.


סימן ה[עריכה]

עוד ילמדני ראובן שהיה לו שטר על גוי ונתנו לשמעון לגבותו וגבאו מיד ואמר לראובן שנתן לגוי זמן שני חדשים אמנם אם ירצה יתן לו שטר אחר משלו בפרעון שטרו וכן עשה עתה אמר ראובן ששמעון נתן לו שטרו על תנאי שאם יגבו תוך ב' חדשים ואם לאו שלא היה רוצה בחליפין ושמעון אומר שנתנו לו בלא תנאי יורני אם יש שבועה ביניהם.

תשובה השטר שנתן שמעון לראובן צריך היה שיקנה לו בכתיבה ובמסירה דאין אותיות נקנות במסירה עד שיכתוב וימסור והעדים שהיו בקנין המסירה אם הם אינן מעידים על תנאי אז חליפין גמורין הן בלי תנאי כיון שלא נעשה התנאי בפני עדים [ויש לתמוה עליו דכיון ששמעון גבאו מיד כבר זכה ראובן באותן מעות ושלו הם ובשביל ששמעון הטעהו לא הפסיד זכותו עכ"ל (ב"י בטח"מ סי' ס"ו דין לד)] ואם לא היו עדים בקנין היאך יכול ראובן לגבות השטר יאמר הלוה לאו בעל דברים דידי את ואם יש עסק שבועה ביניהם גם על השטרות נשבעין מדרבנן מידי דהוה אקרקעות.