שו"ת הרא"ש/כלל סג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלל סג[עריכה]
סימן א[עריכה]
זה שאמר אני מוחל לך דבר זה או אני נותן לך במתנה אבל איני רוצה ליקח משלך אין זה מחילה אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן ב[עריכה]
עוד ילמדנו רבינו יעקב נפטר וחיי לרבנן הניח ולכל ישראל ונשאר אחריו לאה אשתו וראובן ושמעון בניהם ונשא שמעון לרחל והוליד ממנה שאול ונפטר שמעון זה לבית עולמו ובאו לדין רחל ושאול בנה הקטן ותבעו ללאה אשת יעקב ולראובן בנה שהיו מוחזקים בכל הממון של יעקב הזקן ושמעון בנו הנפטרים וערכו ביניהם טענות כללו של דבר מנו אפטרופס לקטן והסכים עם אמו ועם זקנתו לאה ודודו ראובן והעמידו ה' פשרנים לעיין בטענותיהם ובראיותיהם על מנת שכל מה שיסכימו הפשרנים בין שתי הכתות שיהיה שריר וקיים והפשרנים הנזכרים הסכימו ופסקו על לאה הזקנה ובנה ראובן ליתן ממון קצוב לרחל ולשאול בנה הקטן ושיפטרו לאה זו משבועת אלמנה וכמו כן מה שישאר לה ולבנה ראובן שיהיה בלי ערעור ופסקו על רחל שתמחול כל תביעותיה מעסק כתובתה ונדוניתה שנתחזקו לה על בעלה שמעון בנו של יעקב הנז' ללאה ולראובן בנה וכן פסקו על אפטרופוס של שאול זה הקטן למחול מחילה גמורה בשטר ללאה ולראובן זה כל תביעה וכל ערעור שהיה לו לקטן זה אצלם בין מחמת ירושת שמעון אביו בין מחמת זקנתו לאה שבחיים והאפטרופוס השיב ואמר שהוא מזומן למחול בעבור הקטן כל שיפסקו עליו זולתי שלא יהא בזו המחילה אונאה לקטן שהוא טוען שכיון שפטרו לאלמנה הזקנה משבועתה כשתפטר לבית עולמה והיא לא נשבעה אם יבא הקטן לתבוע ירושתה מדודו יכול לדחותו ולומר כבר מחל האפטרופוס שלך כל תביעה שיהיה לך אצל אבי ואמי עד אותו הזמן ומה שאתה תובע מעסק ירושת זקנתך שהיא אמי מן הקרקעות אין לך כלום דלא עדיפת ממאן דאתית מחמתיה דכיון שנפטרה אמי בלא שבועה לא נשאר אחריה כלום מה שתוריש ויפסיד הקטן חלקו בקרקעות מירושת זקנתו וישארו הנכסים כולן לראובן דוד שאול הקטן ויצא נקי מנכסי זקנתו וירושתה קטן זה ואומר האפטרופוס של קטן שרצונו למחול מכל וכל והוא שיקיימו נכסי הזקנה ויסלקו עליה ראובן דודו והוא בעבור הקנין כל תרעומת וכל ערעור בין מחמת יעקב הזקן בין מחמת שמעון בנו אבי הקטן ושימחלו לה בניהם בביאור כל שבועי וכל אדם כדי שישאר חלקה ידוע ומסויים וכשתפטר לבית עולמה שלא תשאר דחיה לראובן לדחות בה לשאול הקטן בעסק ירושת לאה זו הנזכרת ואבי ראה גם ראה כדת מה לעשות בדבר והודעת לנו את הדרך ואת המעשה אשר נעשה בלא אונאה.
תשובה ובעבור שאול הקטן דקדקתי בלשון אשר כתבת שיש לאפטרופוס של קטן למחול ללאה ולראובן כל תביעה וכל ערעור שהיה לקטן זה אצלם בין מחמת ירושת זקנו יעקב בין מחמת שמעון אביו בין מחמת זקנתו לאה שבחיים תביעה וערעור זה שיש לקטן למחול היינו אם לאה הזקנה נטלה מנכסי זקנו יעקב יותר מכדי כתובתה ונדונייתה כל זה מחלה ופטרה מן השבועה ונתן לה הוא ואפטרופוס שלו כל היתרון שלקחה מנכסי זקנו שהיה שמעון אביו ראוי לירש אותו והוא את שמעון אביו את הכל מחל לזקנתו לאה שהיה שלה וגם לראובן דודו מחל אם לקח מנכסי זקנו יותר מחצי הנכסים שהניח זקנו ובמחילות הללו איני רואה שום הפסד לשאול זה הקטן בירושת זקנתו כי אם מחל לזקנתו הממון שלקחה מנכסי זקנו יותר מן הראוי הרי הוא של לאה ובמיתתה הוא יורש חלקה הראוי לו בכל נכסיה ואם יאמר ראובן אתה מחלת לאמי זקנתך שבועה שהיה לה לישבע שלא נטלה ממון אבי כלום ואני לא מחלתי לה השבועה נמצא שלא היתה יכולה לגבות מנכסי אבי כלום כל זמן שלא נשבעה נמצא שלא הניח שום ממון להוריש לך על זה ישיב שאול שאם לא יכלה לגבות מנכסי זקנו כל זמן שלא נשבעה על כתובתה נמצא שנשארו כל נכסי אביך בחזקת יורשיו ואני יורש חצים במקום שמעון אבי ואני לא מחלתי ירושת זקני ואבי לכם אלא מחלתי לכם כאשר מפורש למעלה הילכך הקרקעות שהיו של זקנו ואחרי מות זקנו נשאר בכח זקנתו וברשותה ממה נפשך יטול שאול חלקו בהם כמו ראובן דודו דאם זכתה בהם לאה זקנתו הרי הוא יורש אותה כי לא מחל על ירושה העתידה לבא לו מכח זקנתו אם לא זכתה בהם הרי נשארו בחזקת יורשי זקנו כך הוא הדין כאשר כתבתי אמנם צריכין אנו להפך בזכות הקטן וחיישינן לבית דין טועין אשר לא תשיג דעתם לירד לעמק הדין לכך אני רואה בזה דברי האפטרופוס שגם ראובן דוד שאול ימחול לאמו שבועת האלמנה ויחזיקוה בית דין נכסי יעקב בעלה כדי שיהיו כל הנכסים ברורין ומוחזקין בידה בלי ערעור כדי שלא ישאר שום טענה לראובן לדחות שאול מירושת זקנו.
סימן ג[עריכה]
וששאלת על קרקע של יתומים שהכריזו בית דין למכרו ולהגבות לאלמנה כתובתה ואחר ההכרזה מחלה ליתומים כתובתה ושלחה מצד אחר מורשה שלה לבית דין להגבות כתובתה ומכרו בית דין הקרקע וכתבו אחריות המכר על היתומים ועתה רוצים היתומים להוציא הקרקע מיד הלוקח כי אומרים דשלא כדין מכרוהו כי כבר מחלה להם אמו כתובתה.
תשובה מזמה עשו ולא תעשינה ידיהם תושיה כי בית דין כדין מכרוהו כי לא ידעו באותה מחילה טמירתא ואחריות המכירה על היתומים ואי איניש דעלמא היה מוציא הקרקע מיד הלוקח היתומים חייבים לפרוע כי אחריותו עליהם להעמיד הקרקע ביד הלוקח או לפרוע לו דמי הקרקע ועתה נמי שהן עצמם באים להוציא הקרקע מיד הלוקח האחריות עליהם וממילא ישאר הקרקע ביד הלוקח אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
[הבעל שאמר לאשתו שתעשה בבגדיה מה שתרצה והלכה האשה ונתנן במתנה לאחר אין באותה מתנה כלום כי הבעל חייב לכסות לאשתו והיא אינה יכולה למכור וליתן לאחר הכסות שהוא קונה לה כי אדעתא דהכי שתתכסה בהן קנאם לה ולא שתתנם לאחר ואפילו הכניסה לו הבגדים מבית אביה הדין כאלו קנאם לה דאלו תתנם לאחר הוא צריך לקנות לה אחרים והמלבושים שהכניסה לו בין שיש להם דין נכסי מלוג בין שיש להם דין נכסי צאן ברזל אינה יכולה למכרם ומה שאמר לה שתעשה בבגדיה (וכשתגבנה) מה שתרצה אין זה הלשון מועיל להסתלק דאפילו בנכסי מלוג שהגוף לאשה ואין הבעל בהן אלא פירות אם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך לא חשיב סילוק אם לא בכתב לה בעודה ארוסה קודם שזכה בנכסים כ"ש הכא שגוף הבגדים הן שלו ולשון גרוע כזה יש אני יכול לפרש שתעשה בהם מה שתרצה להשאילן או להפקידן ביד אחר כדי שלא יוכל לקחם הבעל כמו שעשה כבר לא חשיב סילוק ואין מתנתה מתנה].
סימן ד[עריכה]
שאלה ילמדנו רבינו אשה ובעלה שמכרו בתים לאדם אחד וכתבו לו בשטר שהודו המוכרים הנזכרים שלא שיירו לעצמן במכר זה שום זכות ולא שום שיור בשום פנים בעולם ושאר חיזוק השטר ואחר זמן יצא על המוכר שטר חוב שהיה מוקדם למכר והבעל חוב רוצה להוציא הקרקע מיד זה הלוקח בכח זה השטר והאשה הוציאה שטר כתובתה ונדוניתה שהוא קדמון לזה החוב כדי לקיים בו המכר ללוקח והבעל חוב טוען שכבר סילקה זכות נדוניתה שהוא קדמון לזה החוב מעל זה הקרקע והיא טוענת אף על פי שסלקתי זכותי לענין שלא אתבענו אבל כל זכות שהיה לי בקרקע מכרתי לו וזהו זכותי שהיה חובי מוקדם לשלך והוא טוען לא כי אלא סלקת את זכותך.
תשובה יראה אף על פי שכתוב בשטר שלא שיירה לעצמה שום זכות ולא שום שיור בשום פנים בעולם לא סילקה עצמה בשביל זה מזכות ושעבוד שהיה לה בבתים הללו לגבי איניש דעלמא אלא דוקא לגבי הקונה הזה כדי ליפות כחו נתכונה כדי שיהא המקח שפוי בידו ולא תוכל להוציא מידו בשטר נדוניתה שקדם אבל לגבי אחר מי בקש זאת מידה לעשות דבר שהוא רע לה ולקונה ועוד שהרי לשון השטר מוכיח כן שהרי אחרי הסילוק שסלקו עצמן כתוב והורידו שני אלו המוכרים הנזכרים לזה הקונה בכל דבר מזה המכר הנזכר אלמא משמע שסלקו עצמן כדי להוריד זה הקונה בכל זכות שהיה להם בזה המכר אבל לגבי אחר לא סלקו עצמן וכן כל סילוק שאדם מסלק עצמו מדבר שיש לו זכות בו יש לדון סילוקו בכל הפחות שיוכל ואם יש לו שני זכיות או שלשה באותו דבר יש לנו לומר שנסתלק מהזכות המועט שהיה לו בו כדאמרינן גבי הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך כי יש לבעל ג' מיני זכיות בנכסי אשתו שאם מכרה מכרה בטל והוא אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה וכשכתב לה בסתם דין ודברים אין לי בנכסיך סילק עצמו מן הזכות הפחות שבשלשתן דהיינו אם מכרה מכרה קיים ועדיין הוא אוכל פירות ואם מתה יירשנה עד שיפרש בנכסיך ובפירותיהן בחייך ובמותך כ"ש בנדון זה שיש לפרש בסילוק זה דוקא במי שהוא עומד ומתנה עמה אבל בעל חוב מאן דכר שמיה לומר שסילקה עצמה מזכות שהיה לה בבתים הללו לגבי דידיה וגם לשון השטר מוכיח כן כדפרישית לעיל הילכך דין זה במשנה השנויה בכתובות (צה) מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך שניה מוציאה מיד הלוקח והראשונה מיד השניה והלוקח מיד הראשונה וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם והלוקח הזה עומד במקום האשה ובמקומו נמצא הפשרה עשויה בנדון זה כי הבעל חוב יוציאנו מיד הלוקח והלוקח יוציאנו מיד בעל חוב בשטר נדוניא שמסרה לו האשה וישאר כך הענין כי לא יוסיף אחר כך הלוקח לזכות בבתים מכח הקניה ודמי כאלו נתפשרו יחד הראשונה והלוקח אחר שהוציאה הראשונה מיד השניה דאבדה שניה את זכותה כיון שהלוקח אינו מוציא מיד הראשונה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
סימן ה[עריכה]
שאלה רחל אשת יעקב נסתלקה ליעקב בעלה מקרקע ידוע שהיה לו בענין שלא יהא לה לא שעבוד כתובה ולא שעבוד שאר שטרות שהיו לה עליו על אותו קרקע הידוע כלל שום שעבוד ונסתלקה ממנו סילוק גמור ונתנה לו הקרקע הידוע שנסתלקה ממנו במתנה גמורה שלמה קיימת גלויה ומפורסמת ומוחלטת מעכשיו ולעולם וביטלה מאותו קרקע שנסתלקה ממנו טענת נחת רוח עשיתי לבעלי ושאר כל הטענות המפסידות ענין זה הסילוק וקבל בעדה ובעד כל הבא מחמתה לבד מיעקב בעלה אחריות מהקרקע שנסתלקה לו והתנה רחל בעיקר זה הסילוק שלא יתקלקל לה שום דבר מכל מה שחל שעבוד שטר כתובה שנתחזק לה על יעקב בעלה ולא שום דבר מכל מה שנתחזק עוד משעבוד שום שטר שנתחזק לה עליו [באיזה ענין שיהיה אלא שישאר לה שעבוד כתובה (שטר) או שאר שטרות שנתחזק לה עליו] על כל שאר נכסיו חוץ מקרקע הידוע שנסתלקה לו ממנו הוי סילוק או לא
תשובה תחלה אכתוב על הסילוק הזה שנסתלקה רחל ונתנה לבעלה כל שעבוד כתובתה ושאר שטרות שהיו לה עליו מאותו קרקע הנזכר למעלה ובתנאי שלא יתקלקל ולא יפחת לה כלום מכתובתה ומשאר שטרות וכחות שיש לה על בעלה אלא שמחלה שעבודה מאותו קרקע ויחול שעבודה משלם על כל שאר נכסיו שקנה ושיקנה אני אומר לפי תקנת קהל טוליטולה יצ"ו שתטול האשה חצי כל עזבון המת בכתובתה והיורשים החצי האחר יראה שלא נתמעט חלק האלמנה בשביל סילוק זה אף אם הוא סילוק גמור כי אותו קרקע שסילקה עצמה ממנו בכלל עזבון המת הוא לחלקו בין היורשים ובין האלמנה כי היא לא מחלה עליו אלא שעבוד כתובתה שאם ימכרנו לא תטרפנו מן הלקוחות או אם תתאלמן והיה חצי עזבון המת יותר מכדי כתובתה שאז תטרוף כתובתה משלם לפי תקנת טוליטולה אז לא תגבה כתובתה מאותו קרקע כי מחלה שיעבודה עליו אלא תגבה כתובתה משלם משאר נכסי המת כי לא מחלה ולא פחתה מכתובתה כלום אלא רק שעבודה על אותו קרקע מחלה הלכך גם עתה שיש לה חצי עזבון המת בכתובתה אותו קרקע הוא בכלל עזבון המת אף אם תאמר שלא תטול ממנו בחצי חלקה בשביל שסילקה שיעבודה ממנו מכל מקום בחצי עזבון המת זכתה ויטלו היורשים חלקם מאותו קרקע שסילקה שיעבודה ממנו והיא תטול ממקום אחר ואפשר כיון שזוכה בחצי עזבון המת מכח התקנה [ואינה באה לבית דין לגבות כתובתה אלא לגבות חצי עזבון המת מכח התקנה] נסתלק מכאן מחילת שעבוד כתובתה שמחלה על אותו קרקע והיא זכתה מכח התקנה אף בחצי הקרקע שנסתלקה ממנו כי הוא בכלל עזבון המת ועתה אכתוב על הסילוק אם הוא סילוק או לא שנינו בגטין פרק הנזיקין (נ"ה) לקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל מבעל הבית וחזר ולקח מהסקריקון מקחו קיים לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים סיקריקון הוא גוי אנס וגזל קרקע מישראל ומכרו לישראל אחר לקח מן האיש וכל נכסיו משועבדין לכתובת אשתו וחזר ופייס מן האשה שמכרה ומחלה לו שיעבודה על הקרקע שקנה מבעלה המקח של האשה בטל ותטרוף כתובתה מאותו קרקע משום דאמרה נחת רוח עשיתי לבעלי כי לא הייתי רשאית לבטל מכירתו ולא גמרתי בדעתי להקנות ואמרינן עלה בגמרא אמר רב לא שנו אלא דאמר לו לך חזק וקנה אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שיכתוב לו אחריות ומותבינן עלה דרב מהא דתניא רשב"א אומר לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל עד שתכתוב אחריות ופריק מאי אחריות שטר ופסק רי"ף דהלכתא כוותיה דשמואל דקיימא לן כל היכא דפליג רב ושמואל ולא אתמר הלכתא כחדא מינייהו הלכתא כוותיה דשמואל בדיני ועוד דתניא כוותיה דשמואל ופירוקא דרב שנויא היא ולא סמכינן אשנויא ועוד שנינו בחזקת הבתים (מ"ב) ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו ואמרינן עלה בגמרא הא ראיה יש ממתניתין משמע שאם אכל הפירות ג' שנים אין חזקתו מועלת שאין האשה מקפדת אם בעלה אוכל פירות קרקע שלה אבל ראיה יש אם יש לו שטר מכר או מתנה תימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל ומסיק (ב"ב נ) דמתניתין דקאמר הא ראיה יש דהיינו בנכסי מלוג שלה שמחמת נחת רוח שלו לא היתה מוכרת לו נכסיה אם לא שגמרה בדעתה להקנות אבל בכל שאר הנכסים המשועבדים לכתובתה אפילו בשטר מכר או מתנה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ואפילו אם אמרה בשעת מתנה על מנת שלא אוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי אינו מועיל כלום דכל זה היא אומרת לעשות נחת רוח לבעלה ואין לך דבר המבטל טענת נחת רוח אלא אם כן כתבה ללוקח אחריות שכשיטרוף בעל חוב של בעלה מן הלוקח של בעלה שהיא תשלם לו דכולי האי לא עבדה לעשות נחת רוח לבעלה אם לא שגמרה להקנות ובסילוק זה אף על פי שקבלה עליה אחריות אין בקבלת אחריות זה כח וטעם לומר שיבטל טענת נחת רוח דמה היא מפסדת בקבלת אחריות זה דנאמר כולי האי לא עבדה בשביל נחת רוח דבשלמא כשקבלה עליה אחריות כשיטרפנה בעל חוב של בעלה מן הלוקח שהיא תשלם לו דבר גדול הוא זה שהכניסה עצמה לדבר זה ובשביל נחת רוח לא היתה עושה דבר זה אם לא שגמרה בדעתה להקנות אבל באחריות זה מה היא מפסדת בדבר א"ת האחריות שקבלה עליה היינו שאם מכרה כתובתה לאחר ואם תתגרש או תתאלמן ויבא הלוקח שלקח כתובתה לגבות מקרקע זה שנסתלקה ממנו שהיא חייבת לסלקו ותפרע לבעלה או ליורשיו מה שיגבה הלוקח מאותו קרקע באותו אחריות לא היתה מפסדת כלום דכיון שמחלה שעבוד אותו קרקע לבעלה לא יוכל הלוקח שקנה כתובתה לגבות מאותו קרקע דהוי כמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו שהוא מחול שהרי היא מכרה כתובה ללוקח וכתבה ליה קני איהו וכל שעבודיה ומחלה שעבודו ושוב אין יכול הלוקח לגבות מאותו קרקע הלכך אין כאן נחת רוח ויש לה יכולת לומר נחת רוח עשיתי לבעלי והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.