שו"ת הרא"ש/כלל מח

<< · שו"ת הרא"ש · כלל מח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל מח

סימן א

איתמר חמי האור (כל הבשר ק"ו) חזקיה אמר אין נוטלין מהם לידים ורבי יוחנן אמר נוטלין מהם לידים ואמר רבי יוחנן שאלתי את רבן גמליאל ברבי אוכל טהרות ואמר לי כל גדולי גליל עושין כן וקיי"ל כרבי יוחנן בהא כלישנא בתרא דלעיל (חולין ק"ה) דשרי בראשונים אפילו היד סולדת בהן חמי טבריא (חולין ק"ו) חזקיה אמר אין נוטלין מהם לידים ורבי יוחנן אמר כל גופו טובל בהן ידיו לא כל שכן אמר רב פפא במקומן כ"ע לא פליגי דשרי למישקל מינייהו במנא כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי דפסיק מינייהו בבת בירתא חזקיה סבר גזרינן בת בירתא אטו מנא ור' יוחנן סבר לא גזרינן והלכתא כחזקיה דרביה דרבי יוחנן הוא תנו רבנן מים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולים בקרקע כשרים י"א מים מלוחים שאין הכלב יכול ללקקם וי"א מים עכורים שקרובין להיות כטיט הנרוק ופי' קמא עיקר דאיירי בצלולין אלא שהן מלוחין או סרוחים דבעכורין אין חילוק בין כלים לקרקע כדאמר בזבחים (כ"ב) אמר ריש לקיש כל המשלים למקוה משלים למי כיור לרביעית אין משלים למעוטי מאי אילימא למעוטי טיט הנרוק היכי דמי אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפילו לרביעית נמי משלים ואי דאין פרה שוחה ושותה ממנו אפילו למקוה נמי לא אלמא דבמים עכורים אין חילוק בין טבילה לנטילה.

סימן ב

אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אין נטילת ידים לחולין אלא משום סרך תרומה ועוד משום מצוה מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים שאמרו לרחוץ משום נקיות רבא אמר מצוה לשמוע דברי רבי אלעזר בן ערך דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים אמר רבי אלעזר בן ערך מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מן התורה אמר ליה רבא לרב נחמן מאי משמע דכתיב וידיו לא שטף במים הא שטף טהור והא בעי טבילה אלא ה"ק אחר שלא שטף ידיו במים טמא.

סימן ג

אמר רבי אלעזר אמר ר' אושעיא (ערבי פסחים קט"ו) כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים לפי שמשקה עלול לקבל טומאה הצריכו כאן נטילה משום סרך תרומה (כל הבשר ק"ו) אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא לא אמרו נטילת ידים לפירות אלא משום נקיות בלבד ופליגא אדרב נחמן דאמר רב נחמן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דר' אמי ורבי אסי ואייתיהו לקמייהו כלכלה דתאני אכול ולא משו ידייהו ולא ספו לי מיניה ובריך כל חד וחד לנפשיה שמע מינה תלת שמע מינה אין נטילת ידים לפירות וש"מ אין זימון לפירות וש"מ שנים שאכלו מצוה ליחלק.

סימן ד

תנו רבנן (חולין ק"ו) קידוש ידים ורגלים עד לפרק פירוש מקום חיבור היד לקנה לתרומה עד לפרק פירוש מקום חיבור האצבעות לגבי היד לחולין עד הפרק פי' פרק שני שבאצבעות ואסיקנא משום ר' יהושע בן לוי דעד לפרק בין לחולין בין לתרומה לחומרא והרי"ף ז"ל גורס קידוש ידים ורגלים עד לפרק לחולין עד לפקק פי' פקק הם הקשרים שבסוף האצבע מלשון שיתפקקו כל חוליות שבשדרה דכמו כשאדם כורע בולטות החוליות כלפי חוץ כך כשאדם כופף אצבעותיו בולטין אותם קשרים כלפי חוץ והכי פי' קידוש ידים עד לפרק חיבור היד והזרוע לחולין עד לפקק סוף האצבעות לתרומה עד לפרק סוף היד כמו בקידוש ומה שלא שנה יחד קידוש ותרומה כיון דשיעור אחד להן מפני ששנה תחלה קדוש ידים שמן התורה ואחר כך חולין שמצוי יותר ואחר כך תרומה ובזה נחלקו האמוראים רב היה גורס בחולין לפקק ובתרומה לפרק ושמואל היה גורס בשניהם לפרק ורבי יהושע [בן לוי] היה גורס בשניהם לפרק ומצריך גם לחולין עד לקנה וכן נמצא כתוב בהלכות ארץ ישראל נטילת ידים כל היד וכן בספר הזהיר אמר שמואל לחולין כל היד ולכך כתב הרי"ף ז"ל משום ריב"ל עד לפרק בין לחולין בין לתרומה ולא כתב לחומרא דכיון דאמר עד לפרק ממילא ידענא דהוה לחומרא עד הקנה וחומרא יתירה היא והעולם לא נהגו כן וקשה לריב"ל כיון דשלשתן שוין ליערבינהו וליתנינהו ודוחק לומר דחדא חדא שמעינהו וגרסינהו.

סימן ה

אמר רב (חולין ק"ו) נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו ופירש"י ובלבד שיזהר מלטנפם ומלטמאם אמר להו רבינא לבני פקתא דערבות כגון אתון דלא נפישא לכון מיא משא ידיכו מצפרא ואתנו עליהו כולי יומא איכא דאמרי דוקא בשעת הדחק ופליגא דרב ואיכא דאמרי אפילו שלא בשעת הדחק והיינו דרב ועבדינן כההיא לישנא דלא פליג אדרב.

סימן ו

אמר רבא (חולין ק"ז) האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנו לידים ואין מטבילין בו את הידים דהוו מים שאובים כתב בעל הלכות דמותר להטביל ידיו תוך כלי והביא ראיה מפ"ב דזבחים (כ"א) דאיבעיא להו מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו משמע דוקא בקידוש ידים ורגלים מבעיא ליה משום דכתיב ממנו אבל בנטילת ידים אפילו מתוך כלי נמי מותר וקשה מהא דאמר הכא אין נוטלין דלא אתי מכח גברא ואין מטבילין בהם דהוו שאובין ומיהו יש לומר דבעינן נטילה מכלי ובין נוטל ידיו תוך הכלי בין שופך ממנו על ידיו יש כאן נטילה מכלי אבל הכא ידיו חוץ לכלי הן וכבר פסק כח הכלי כשהמים באים על ידיו הלכך אין כאן נטילה מן הכלי שהצנור אינו כלי והא דנקט הכא דלא אתו מכח גברא לאו דוקא מכח גברא אלא משום דלא אתו מכח כלי אי נמי משום דתנן בפ"ק דידים הכל כשרים ליתן לידים אפי' חרש שוטה וקטן מניח חבית בין ברכיו ונוטל מטה חבית על צדה ונוטל והקוף נותן לידים ורבי יוסי פוסל בשני אלו פי' בקוף וחבית המוטה על צדה והמים נשפכין מאליהן דבעינן כח גברא ות"ק לא חייש לכח גברא אלא דאתי מכח מנא והשתא שמעתין דנקט מכח גברא כר"י וה"ג אי אפשר להעמיד אלא כרבנן וצריך להחמיר בדבר כיון דסוגיא דשמעתין כרבי יוסי.

ומים שבחבית ויש בו ברזא יסיר הברזא בין שפיכה לשפיכה ויחזיר בכל שפיכה ושפיכה וקרינן ביה שפיר כח גברא כיון שעל ידי הסרת הברזא באין המים ולא דמי לחבית שמוטה על צדה אבל אם לא החזיר הברזא בין שפיכה לשפיכה דמי לחבית מוטה על צדה ואי מקרב לגבי דוולא דאתו מכח גברא נוטלין ממנו ואי בזיע דוולא ככונס משקה כיון דמשקה מילף לייף מטבילין בו הידים והרי"ף ז"ל גורס ואי בזיע דוולא ככונס משקה אין נוטלין ממנו לידים דלאו כלי הוא דאמר רבא כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים ולגרסתו גם אין מטבילין בו דלא חשיב חבור גם בכונס משקה.

וכלי שניקב ומחזיק רביעית למטה מהנקב מותר ליטול דרך הנקב אבל אם באין לו דרך פיו למעלה מהנקב לא חשיב כלי וכלי שהוא מלא נקבים מתחתיו ופיו צר מלמעלה וכשמניח אצבעו מלמעלה אין המים יוצאין וכשמסיר האצבע המים יוצאין ונקרא בלשון גמרא מיארג בפרק בתרא דעירובין (ק"ד) וטיטרוס במסכת כלים (פ"ב מ"ו) ואפרכס בב"ר (פ"ד) נראה לי שמותר ליטול ממנו לידים אף על פי שאין מחזיק כלום מאחר שעשוי לקבלה בענין זה וזה תשמישו ועיקר קבלתו נקרא כלי וראיה מפרק שני דכלים טיטרוס ר"א בר' צדוק מטהר ור"י מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות פי' הוא מוציא טיפין טיפין כשמסיר אצבעו וכשאצבעו עליו אינו מוציא הלכך נקרא שפיר כלי ומקבל טומאה והלכתא כרבי יוסי מחבירו ועוד דתנן בפרק ד' דכלים (מ"ג) שולי הקרפאות ושולי הקוסים הצידוניים אף על פי שאין יכולין לישב שלא מסומכין טמאין שלכך נעשו מתחלתן פירוש כלים הם ונקראים על שם מקומם ושוליהן חדין ואפילו שלמים אין יושבין שלא מסומכין ואף על גב דתנן הדקין שבכלי חרס הן ודפנותיהן וקרקרותיהן יושבין שלא מסומכין אלמא כלי שאין יכול לישב בלא סמיכה אין נקרא כלי הני כיון שנעשו מתחילתן לכך להשתמש בהן בלא סמיכה נקראין כלי ה"נ טיטרוס כיון שנעשה מתחלה להשתמש בענין זה נקרא כלי וכשר לנטילה.

סימן ז

אמר רבא (כל הבשר ק"ז) כלי שאין בו רביעית אין נוטלין ממנו לידים איני והאמר רבא כלי שאין מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים הא מחזיק אפי' לית בה לא קשיא הא לחד הא לתרין פירוש לאחד צריך רביעית לשנים אין האחרון צריך רביעית אלא שנים הבאין ליטול נוטלין בזה אחר זה מרביעית אף על פי שלא נשאר לאחרון רביעית כיון דאתו משיורי טהרה דתנן בריש מסכת ידים מרביעית נותנין לידים לאחד אף לשנים מחצי לוג לשלשה אף לארבעה מלוג לחמשה לעשרה ולמאה בין שנוטלין זה אחר זה בין שנוטלין כולן כאחד דתנן בפרק ב' דידים (מ"ג) נוטלין ארבעה וחמשה זה בצד זה או זה על גב זה ובלבד שירפו ידם שיבואו בהם מים.

סימן ח

אמר ליה רב אשי לאמימר (כל הבשר ק"ז) קפדיתו אמנא קפדיתו אשיעורא קפדיתו אחזותא אמר ליה אין אף על גב דמתניתין היא נפל לתוכן דיו וקומוס וקנקנתום ושינו מראיהן פסולין מספקא ליה לרב אשי דלמא מתניתין לתרומה דוקא וקאמר ליה דאין חילוק בהא בין נטילה דחולין לנטילה דתרומה וכן לכל דיני נטילה הא דתנן עשה בהן מלאכה או שרה בהן פתו פסולין הדיח בהן הכלים או שמיחה בהן את המדות פסולין המים שהנחתום מטביל בהן הגלוסקין פסולין וכשהוא מדיח ידיו כשרים ובלבד שלא נשתנו מראיהן וכן כל החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה כגון צואה [שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר] ובצק שתחת הצפורן אפי' כנגד הבשר ורטיה שעל בשרו וטיט היון וטיט היוצרין אבל במיעוטו שאין מקפיד אין לחוש כדאיתא בפ"ק דעירובין (ד’) ואף על גב דפרש"י שם דהיינו דוקא בשיער ולא בבשר אי אפשר לומר כן כמו שהוכיח ר"ת ז"ל מההיא דמעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה בפרק הערל (ע"ח) ותנא נמי רבב שעל בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אין חוצץ.

סימן י

אמר רבא (כל הבשר ק"ז) מגופת חבית שתקנה נוטלין ממנה לידים מגופת החבית יש לה בית קיבול וכופין בית קיבולה על החבית והיא חדה מלמעלה ואין לה בית מושב ולכך אין נוטלין ממנה לידים כדתנן בכל הכלים נוטלין לידים אפילו בכלי גללים בכלי אבנים בכלי אדמה ואין נוטלין לידים לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא יתן לחבירו בחפניו ותיקון דקאמר הכא היינו שעשה לה בית מושב תניא נמי הכי (חולין ק"ז) מגופת חבית שתקנה נוטלין ממנה לידים חמת וכפישה שתקנן נוטלין מהן לידים שק וקופה אף על פי שמקבלין אין נוטלין מהן לידים שלא נעשו לקבלת מים.

סימן יא

איבעיא להו מהו לאכול במפה מי גזרינן דלמא נגע בפת או לא ואסיקנא אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל התירו מפה לאוכלי תרומה ולא לאוכלי טהרות איבעיא להו אוכל מחמת מאכיל צריך נטילת ידים או לא ואסיקנא דצריך ומאכיל גופיה אין צריך אמר ר' זירא אמר רב לא יתן אדם פרוסה לשמש אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו והשמש מברך על כל כוס וכוס ואין מברך על כל פרוסה ופרוסה ור"י אמר מברך על כל פרוסה ופרוסה ולא פליגי הא דאיכא אדם חשוב והא דליכא.

תנו רבנן לא יתן אדם פרוסה לשמש בין שהכוס בידו בין ביד בעל הבית שמא יארע דבר קלקול בסעודה והשמש שלא נטל ידיו אסור ליתן פרוסה לפיו גרסינן בפרק קמא דסוטה (ד’) אמר ר' זריקא אמר ר' אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו ידיו דתנן בפ"ב דידים הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק כיצד נטל הראשונים עד הפרק ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד [טהורה נטל הראשונים והשניים חוץ לפרק וחזרו ליד] טמאה.

סימן יב

דין נטילה שאדם שופך מן הכלי שני פעמים על ידיו הראשונים טמאים והשניים מטהרין אותן וטומאתן וטהרתן עד הפרק דוקא הלכך כשנטל ראשונים ושניים חוץ לפרק לא טהרו שניים את הראשונים שיצאו חוץ לפרק ואם השפיל ידיו וחזרו אותן שחוץ לפרק על ידיו טמאום לכך צריך להגביה ראשי אצבעותיו למעלה ותנן התם (ידים ב’ ג’) נטל ידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה פירוש שפך מים על ידו אחת ושפשף בחברתה כדי ליטול שתי ידיו אין נטילה זו מועלת ואפילו שפך האחרונות על שתי ידיו לפי שהמים ששפך על ידו אחת נטמאו וכששפשף בחברתה כדי ליטול ב' ידיו נטמאה גם היא ואין האחרונים מטהרין אלא מים שנטמאו מחמת היד עצמה ולא המים שבאו מחמת יד אחרת הלכך השופך מכלי על ידו אחת ונגעה בשניה צריך לנגב את ידיו והנוטל צריך שישפוך אחר על ידיו ואם אין אחר יאחוז הכלי בראשי אצבעותיו וישפוך על שתי ידיו או ישפוך על זו רביעית ועל זו רביעית ואח"כ ישפשף זו בזו [שהשופך רביעית] על ידו כאחת אין צריך מים אחרונים לטהרן כדתנן בפרק שני דידים משטיפה אחת ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית וגם צריך ליזהר כשנטל מים ראשונים שלא ישאר על ידיו צרור או קיסם [או שום דבר שהיה בתוך המים דתנן (ידים ב’ ב’) נטל את הראשונים ונמצאו על ידיו קיסם או צרור] ידיו טמאות שאין המים האחרונים מטהרין אלא מים שעל גבי היד.

סימן יג

ומי שבידו מכה ורטיה עליה יטול שאר היד שלא במקום הרטיה ואף על גב דאמרינן בריש פ"ב דגטין (ט"ו) דאין ידים טהורות לחצאין הני מילי דמשא פלגא דידיה והדר משא אידך פלגא דכי האי לא מיקרי נטילה והכא דלא מצי לממשא אידך פלגא לא מיקרי נטילה לחצאין אלא הוי כמו שנקטע לו אצבע שנוטל שאר היד ואף על גב שלא התירו מפה לאוכלי טהרות וכל שכן לחולין גרידי דלא זהיר ואתי ליגע שאני הכא דליכא למיחש שמא יגע באוכלים בבשרו שתחת הרטיה שאינו מסירו מחמת כאב המכה אמנם צריך ליזהר שלא יגיעו המים לרטיה שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו את היד כי ההיא דצרור וקיסם דאייתינן לעיל או ישפוך רביעית כאחד על היד דאז לא נטמאו המים.

סימן יד

אמר ר' אבהו (סוטה ד’) כל האוכל בלא ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא דכתיב ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא.

סימן טו

גרסינן פרק אמר להם הממונה (ל’) תנו רבנן הילכתא בסעודה אדם יוצא להטיל נוטל ידו אחת ונכנס דבר עם חברו והפליג נוטל ב' ידיו ונכנס וכשנוטל לא יטול מבחוץ אלא מבפנים נכנס ויושב במקומו ונוטל ומחזיר פניו לאורחים אמר רב חסדא לא אמרן אלא לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס מידע ידעי דאנינא דעתיה.