שו"ת הרא"ש/כלל מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל מז· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל מז[עריכה]

סימן א[עריכה]

תנו רבנן והזרתם את בני ישראל מטומאתם מכאן אמר ר' אושעיא אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן וכמה אמר רבא עונה וכמה עונה יום או לילה וצריכה האשה להכיר ולידע זמן וסת ראייתה אם היא רגילה לראות משלשים יום לשלשים יום או פחות או יותר כשיגיע אותו זמן אם רגילה לראות ביום תפרוש מבעלה כל אותו יום ולא תשמש עמו ואם רגילה לראות בלילה תפרוש כל אותה לילה ואם עבר אותו יום או לילה ולא ראתה תבדוק עצמה ואם מצאה עצמה טהורה אין צריכה לפרוש יותר מבעלה ואם היתה רגילה לראות לשלשים יום ושנתה וסתה וראתה לכ' יום כשיגיע יום כ' תפרוש מבעלה דחיישינן שמא רוצה לשנות וסתה שהיה לה לשלשים ולקבוע לכ' ואם לא ראתה ליום כ' כשיגיע יום שלשים דהיינו עוד י' ימים לאחר יום כ' [אז תפרוש מבעלה שזהו וסתה הקבוע לה ואם ראתה ליום כ' כשיגיע יום כ' מאותה ראיה תפרוש ואם לא ראתה תפרוש ליום ל' דהיינו עוד י' ימים לאחר יום כ'] ואם ראתה ליום כ' דהיינו פעם שלישית שראתה ליום כ' מעתה והלאה אין צריכה לחוש ליום שלשים לפי שקבעה לה וסת ליום כ' ועקרה וסת של שלשים יום כי אין וסת נעקר ונקבע אלא בג' פעמים אבל חוששת אפילו בפעם אחת וכאשר תראה טפת דם כחרדל צריכה לישב עליו ז' נקיים ואחר שיפסק הדם תבדוק עצמה יפה יפה בבגד פשתן לבן או בצמר גפן לבן ותכניסהן באותו מקום לחורין ולסדקין ובדיקה זו תהא בין השמשות ביום שתפסוק בו מלראות ותלבש חלוק הבדוק לה שאין בו כתם ומיום המחרת תתחיל לספור ז' נקיים ובאותן שבעת ימים תבדוק בכל יום עצמה וחלוקה בבדיקה יפה לחורין ולסדקין ולא בקינוח בעלמא ואם שמשה מטתה קודם ראייתה לא תתחיל למנות ז' נקיים עד יום חמישי לשימושה דקיי"ל פולטת שכבת זרע כרואה דם וסותרת וקיי"ל כרבנן דאמרי בפרק ר' עקיבא (פ"ו) דשש עונות שלימות בעינן הילכך אם שמשה מטתה בא' בשבת וראתה בו ביום אם פלטה שכבת זרע ברביעי בשבת סותרת דעדיין לא עברה שש עונות שלימות הילכך אין יכולה להתחיל מנין נקיים שלה אלא ביום חמישי ותטבול בשביעי דהיינו ביום רביעי בערב.

ומבעוד יום תכנס למרחץ [ותחוף] ותרחץ יפה עד הערב ותטול צפרניה ותסרוק ראשה ותטבול במקוה שבו מ' סאה ותעמוד אשה על גבה בשעה שטובלת שתראה שכל גופה ושערותיה נכנסים במים ולא ישאר משער ראשה כלום חוץ למים ותסיר הטבעות מאצבעותיה בשעת טבילה ותרחיק ירכותיה קצת זו מזו שלא יהו תכופות ודחוקות יחד זו אצל זו בשעת טבילה גם זרועותיה לא יהיו דבוקות לגופה אלא תגביהם קצת כדי שיכנסו המים יפה לבית השחי ולא תקפוץ פיה ביותר גם אין צריכה לפתוח פיה אלא תשיק שפתותיה זו לזו בדיבוק בינוני וצריך שלא יהא דבר חוצץ בין שיניה ולא תעצים עיניה ביותר וגם לא תפתחם ביותר פן יחוצו העפעפים למעלה על גבי העין אלא תסגרם ברפיון וכשפושטת מלבושיה כשעומדת בחלוקה תברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה ותפשוט חלוקה ותטבול.

ומשעת ראייתה עד שתטבול יש לה להתרחק קצת מבעלה בדברים [שאפשר] כי התורה אסרה ייחוד של כל העריות וגם נדה היא בכרת כשאר העריות אלא שהדבר קשה ליזהר מייחוד אשתו נדה ומצאו רמז במקרא להתיר ייחוד נדה ודרשו סוגה בשושנים ובשביל שמתייחד תמיד עמה עשו גדר וסייג שיזכור נדותה ואמרו שלא יאכלו על שלחן אחד בימיהם ששלחנותיהם היו קטנים לכל אחד שלחנו והאידנא שכל בני הבית אוכלין על שלחן אחד אוכלת עמו על השלחן אבל יעשה קצת היכר וישים קנקן על השלחן ביניהם ולא יגע בה אפילו באצבע קטנה ולא יקבל שום דבר מידה אלא תניחנו לפניו והוא נוטלו ולא תביא [נ"א תשפוך] לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו ולא תמזוג לו הכוס ולא תציע לו המטה בפניו אבל שלא בפניו מצעת ולא ישכב במטתה אפילו אינה בה והבועל את הבתולה בועל בעילת מצוה ופורש וצריכה ליזהר כדין כל נדה ולא תלבש לבנים ולא תתחיל לספור ז' נקיים עד יום חמישי לשמושה ותתרחק ממנו עד טבילתה כדין שאר הנשים.