שו"ת הרא"ש/כלל מו

<< · שו"ת הרא"ש · כלל מו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל מו

סימן א

שאלה מעשה אירע בשכיב מרע שגרש את אשתו על תנאי אם ימות ונוסח הגט כתוב למטה ואחר שבא הגט ליד האשה מצאו ו' דוכדו זעירא וצוה הבעל לכתוב גט אחר ונתנו לאשה ונפטר מתוך חליו והושיבה האשה דיינים והראת גטה להם וכתבו לה הדיינים מעשה בית דין איך הראת גטה בפניהם ונתגרשה בגט כשר ונפטר מתוך חליו והתירוה לינשא וקרעו הגט וכתבו ונתנו בידה מעשה ב"ד להיות בידה לזכות ולראיה ואחר זמן קראו ערעור על הגט מחמת שנכתב התנאי בתוך הגט.

ולא נכתב לי דברי האוסרים וטענותיהם לכן אני צריך להאריך ולפרש טעמם מהיכן הוציאו איסור זה מהא דתנן בפרק בתרא דגטין (פ"ב) המגרש את האשה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתנו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ואם כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול וטעמא משום שנכתב שלא לשם כריתות כיון דאגידא ביה ליאסר מחמתו לאותו פלוני ואמרינן עלה בגמרא (גיטין פ"ד) אמר רב ספרא כתבו בתוכו תנן פשיטא כתבו בתוכו קתני מהו דתימא הני מילי לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו בעל פה נמי פסול דהרי כתבו לדעת מה שאמר לו הבעל ולא נכתב לשם כריתות קמ"ל דדעת הסופר לשם כריתות כי יאמר בלבו שמא יחזור מתנאי זה כל זמן שלא צוה לכתוב התנאי בתוך הגט ורבא אמר לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' ע"פ פסול ת"ר כל התנאין פוסלין בגט פי' אם נכתבו בתוך הגט דברי ר' וחכמים אומרים כל שפוסל ע"פ פוסל בכתב וכל שאינו פוסל ע"פ אינו פוסל בכתב [חוץ שפוסל ע"פ פוסל בכתב ע"מ שאינו פוסל ע"פ אינו פוסל בכתב] אמר ר' זירא מחלוקת לפני התורף דרבי סבר גזרי' על מנת אטו חוץ ורבנן סברי לא גזרינן אבל לאחר התורף דברי הכל כשר ופסק רב אלפס הלכה כרבא אף על גב דרב ספרא ורבי זירא פליגי עליה הלכתא כרבא דבתראה הוא וכן פסקו הגאונים ז"ל דמאביי ורבא ואילך הלכתא כאמוראי בתראי ודעת המערערים כיון שנכתב הגט מעכשיו אם מתי מחולי זה קודם והרי את מותרת לכל אדם פסול שגם הוא מן התורף משום דתנן הכותב טופסי גטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה וכו' ואמר שמואל צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם משום דסבר כר' אליעזר דבעי כתיבה לשמה ותנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם הלכך צריך לכתבו לשמה אלמא הרי את מותרת לכל אדם הרי הוא בכלל תורפו של גט וכי היכי דבעינן שיכתבנו לשמה צריך נמי שיכתבנו לשם כריתות הלכך אם נכתב חוץ לפניו פסול וגזרינן ע"מ אטו חוץ כך הבנתי דעתן של המערערין על הגט לפסלו.

אמנם יש לנו פירוש אחר על אותה ברייתא של כל התנאים פוסלים בגט כי רש"י פירש פוסלין אפילו נתקיים התנאי והקשה עליו רבינו יצחק בעל התוספת ז"ל תינח על מנת שלא תנשאי לפלוני דשייך למגזר ביה אטו חוץ דבתרוייהו איכא שיור בגט אבל שאר תנאים כגון על מנת שתתן לי מאתים זוז מה שייך למגזר בהו אטו חוץ ועוד הקשה אי גזרינן אפילו נתקיים אטו חוץ א"כ אפילו בעל פה נמי נגזור אפילו נתקיים התנאי אטו חוץ דפוסל בעל פה כמו בכתב ופי' הוא דהך ברייתא קיימא אמתניתין דקתני אם כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול וקתני עלה בברייתא כל התנאים נמי שכתבן בגט וחזר ומחקן ובטל התנאי פסול הגט אם לא נתקיים התנאי כאלו לא נמחק דאין מחיקה מועלת בתנאי לבטלו ולעשות כאלו לא נכתב דגזרינן על מנת אטו חוץ ובחוץ לא מהניא מחיקה דלא נכתב לשם כריתות ורבנן לא גזרי ומכשרי בעל מנת אם חזר ומחקו אבל אם נכתב ולא נמחק אם נתקיים התנאי כשר לכולי עלמא ופירוש זה נכון ומקובל אלא שלא מלאני לבי להקל כי ראיתי הרמב"ם ז"ל החמיר בפרק שמיני דהלכות גטין וכתב כיצד מגרש אדם על תנאין לא שיאמר כתבו גט לאשתי על תנאי ואין צריך לומר שלא יכתוב בגט על תנאי זה גרש פלוני את פלונית אלא כיצד עושה אומר לסופר ולעדים לחתום וכותבין גט כשר בלא שום תנאי בעולם ואחר כך נותנין לה הגט ואומר לה הרי את מגורשת ממני בזה על מנת כך וכך או יאמר להם או לשליח תנו לה גט על מנת כך וכך כתב התנאי בגט אחר שגמר לכתוב תורף הגט הרי זה כשר בין שכתבו קודם חתימת העדים ובין שכתבו אחר חתימת העדים אבל אם כתבו קודם התורף אפילו כתב על מנת כך וכך הרי זה ספק גירושין שהרי נשאר לו זכות בגופו של גט וכן אם התנה על פה קודם כתיבת התורף הרי זו ספק מגורשת עכ"ל הרי הפליג מאוד להחמיר בתנאי שנכתב בתוך הגט.

ובנדון זה היה ראוי לומר בתר בי דינא לא דייקינן דכיון שכתבו שנתברר להם שנתגרשה גט כשר ומתוקן כתקון חז"ל דמאן יימר לן שבנוסח הגט ראשון נתגרשה שמא בגט שנתגרשה בו לא נכתב התנאי בתוכו אלא שלבי מהסס כיון שלא נראה להם שום ריעותא בגט הראשון אלא ו' דוכדו זעירא מסתמא ממנו העתיקו השני ועוד שכתבו לי שנוסח גט שכיב מרע בזה נוהגים לעשותו בכל פרווינצא על פי שנים מגדולי הדור שתקנוהו ועוד מה הוצרכה האשה לבא לפני דיינים לעשות לה מעשה בית דין ולקרוע הגט ולמה לא הספיק לה גיטא לינשא בו ויכתבו אגבו שנפטר מתוך חליו אלא אולי שמעה קול רנון על הגט אמנם נתתי בלבי לתור ולדרוש אחרי שני גדולי הדור שכתבו שיסדו נוסח זה לגט שכיב מרע איך יצתה שגגה זו מלפניהם שתקנו לכתוב התנאי בתוך הגט ועמדתי על סוף דעתם כי נראה להם דמה שנכתב בתוך הגט מעכשיו אם מתי מחולי זה אין נקרא תנאי אלא הוי כאומר מעכשיו ושעה אחת קודם מיתתי דהכי מפרש לה בגמרא נעשה כאומר מעת שאני בעולם והוי כאומר לאשה הרי זה גיטך לאחר שלשים יום דלאו תנאי הוא והכא נמי אמר לה הרי זה גיטך מעכשיו שיחול שעה אחת קודם למיתתי ואין זה תנאי תדע לך שכתבו התנאי דאם מתי ואם לא מתי אחר סיום כל הגט מכלל דמה שכתוב בגט לפני התורף מעכשיו אם מתי לאו תנאה הוא אלא קבע זמן לחילות הגט דאפילו הוי תנאה כל זמן שלא נכפל לאו תנאה הוא והמעשה קיים והתנאי בטל והוי מגורשת אפי' לא מת כדאמרינן (גיטין ע"ה) אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע וכו' אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה גט אם לא מתי לא יהיה גט אלמא בעינן כל דיני תנאים בגט תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו וכן פסק ר"ת ז"ל דליכא למימר דשמואל ורבא לשופרא דשטרא הוא דתקון דסברי הלכה כרבי מאיר בתנאי כפול בין בממונא בין באיסורא ואם לא נכפל התנאי בטל התנאי והמעשה קיים וכן כתב בה"ג ובעל מנת בעי נמי כפלות לר' מאיר דהא בעל מנת מיירי בההיא שמעתא דאתקין שמואל בגיטא ופליג ר' מאיר בעל מנת שתשמשי את אבי שתניקי את בני ועיקר מילתא דר' מאיר מיתניא בעל מנת בקדושין בפ' האומר (ס"א) אף על פי שכתב רב אלפס הא דבעינן בגיטין תנאי כפול הני מילי באם תשמשי ולא תשמשי כענין שנאמר אם יעברו ואם לא יעברו וכדאתקין שמואל בגטא אבל ע"מ לא דקיי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי וכן כתב הרמב"ם ז"ל כל האומר מעכשיו אין צריך לכפול תנאו ולא להקדים התנאי למעשה אלא אף על פי שהקדים המעשה תנאו קיים וכן כתב הגאון בתשובה בעל מנת וכ"ש במעכשיו והראב"ד ז"ל נתן טעם לדבריהם דתנאי בעל מנת או מעכשיו כיון דמהשתא חייל המעשה בתנאי הוא דחייל דמהשתא הוא מתנה עמו אבל תנאי דאם כיון שהתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול מעתה אין בו כח לבטל המעשה אם לא שכפל אותו ולדבריהם הא דקאמר רב אשי בפרק מי שאחזו (ע"ה) הא מני רבי היא דאמר רב הונא אמר רבי כל האומר על מנת כאומר מעכשיו הכי קאמר לא מפני שהתנאי בטל כדבעו למימר אמוראי קמאי אביי ורבא ורב אדא בר אהבה דתנאי ודאי קיים דכל האומר על מנת אינו צריך לכל דיני תנאים אלא אף על פי שהתנאי קיים מתגרשת משעת נתינה משום דכמעכשיו דמי אף על גב דרבי מאיר בעי תנאי כפול בעל מנת שתשמשי את אבא רצונם לומר דאין הלכה כרבי מאיר בהא.

והרמב"ן ז"ל הקשה על דבריהם דהא רבי מאיר בעי תנאי כפול בעל מנת שתשמשי כדאיתא בפרק מי שאחזו (שם) ותניא בתוספתא דקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל נתן לה פרוטה מקודשת מיד עד שיאמר אם לא דברתי ואם לא עשיתי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובודאי אית ליה לרבי מאיר הא דרבי דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי כדמשמע בתוספתא דתניא התם על מנת שתשמשי את אבא ועל מנת שתניקי את בני הרי זו מגורשת מיד עד שיאמר לה אם לא תשמשי אם לא תניקי דברי ר"מ וכו' הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים על מנת שתניקי את בני ב' שנים ונתקרע הגט או שנאבד אפי' בתוך ב' שנים הרי זה גט שהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי אלמא מדפליג רבי מאיר ברישא ולא פליג בסיפא שמע מינא דאפי' לרבי מאיר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואפילו הכי בעי תנאי כפול ואשכחן נמי דבעל מנת נמי בעינן תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח דקיי"ל חליצה מוטעת כשרה והיכי דמי דאמרינן ליה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז אלמא בעל מנת בעינן כתנאי בני גד ובני ראובן ועוד מי עדיף ע"מ ממעכשיו ממש ואף במהיום אם מתי אתקין שמואל בגטא אם מתי ואם לא מתי [ועוד] דגרסינן בירושלמי דקידושין פ' האומר מתנה אדם על עירובו אמר רבי אלעזר מאן תנא אם בא ואם לא בא רבי מאיר היא הי רבי מאיר חבריא אמרי מדין רבי מאיר דקידושין דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רבי מאיר אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכו' עד רבי חגי בעי קומי רבי יוסי והא אם לאו כלאחר הוא אמר ליה שניא היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם הרי שהירושלמי סובר דאית ליה דבעל מנת ובמעכשיו בעי תנאי כפול ובאם ובלאחר לא בעי תנאי כפול ע"כ דבריו.

וגם ר"ח ז"ל כתב על ההיא דאתקין שמואל בגיטא וכו' סוגיא דשמעתין בעינן תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר א' ומעשה בדבר א' ושאפשר לקיימו ע"י שליח וסוגיא דשמעתין איירי בעל מנת ובמהיום אם מתי וגם הביא ראיה לדבריו מחליצה מוטעת דאיירי בעל מנת וכך עושין מעשה כל חכמי אשכנז וצרפת להצריך בכל התנאים כתנאי בני גד ובני ראובן ואם לאו התנאי בטל ומעשה קיים.

נמצא בנדון זה אף אם היה מעכשיו ואם מתי תנאי כל זמן שלא נכפל לא הוי תנאה ולכך כפל התנאי אחרי חיתום הגט כל שכן דאף תנאי לא הוי כמו שכתבתי למעלה אלא קביעות זמן לחילות הגט ולא שייך למיגזר ביה אטו חוץ שנכתב לפני התורף דהא לאו תנאה הוא ולא דמי לחוץ כלל הרי בטלתי ערעור מה שנכתב מעכשיו ואם מתי קודם זמן התורף.

ועתה אדקדק על אודות הייחוד והנה כתבו לי על אודות ערעור הייחוד שהלכו לפרפיאן ועשה קבוץ בבית היבם והעידו לפני שלשה הדיוטות שלא בפני האשה ושלח בפני הבעל שנשאת לו שראוה מתיחדת עם בעלה אחורי הפרגוד אחרי שנתגרשה בחייו כמו ה' ימים שחי אחר נתינת הגט תחלה אני כותב שלא כהוגן עשו שקבלו העדות שלא בפני האשה ושלא בפני בעלה שכבר נשאה שיבא בעל השור ויעמוד על שורו ועוד היה ראוי שעדות זו תתקבל בפני גדולי ישראל הבקיאים בדרישה שידרשו ויחקרו היטב כדי שלא לאסור אשה על בעלה דתניא בשילהי יבמות (קכ"ב) אין בודקים עדי נשים בדרישה ובחקירה רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים בודקין עדי נשים בדרישה ובחקירה וקא מיפלגי בדרבי חנינא דאמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומפני מה אמרו בדיני ממונות לא בעי דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ובהא קא מיפלגי מר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמיא ומר סבר כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמיא ובנדון זה לאסור אשה על בעלה הכל מודים דבעינן דרישה וחקירה ולקבל העדות בפני בעלי הדינין ובפני גדולי ישראל שידעו לחקור ולדרוש ולא להסתיר עצה במחשכים ולהוציא לעז על האשה היושבת תחת בעלה ואף בדיני ממונות אין מקבלין עדות שלא בפני בעל הדין וכתב רבינו יצחק בר אשר הלוי ז"ל שאם קבלו עדות שלא בפני בעל דין אינו עדות לדון על פיו והביא ראיה מהא דאמרינן מכחישין את העדים שלא בפניהם ואין מזימין אותם אלא בפניהם והזמה שלא בפניהם ניהו דהזמה לא הוי הכחשה מיהא הוי פירוש מכחישין את העדים שלא בפניהם דהכחשה לא הוי חובת העדים אלא חובת בעל דין והרי הוא בפנינו אבל אין מזימין את העדים אלא בפניהם דהזמה הויא חובת העדים ואין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין וקאמר דשלא בפניהם אפי' בדיעבד הזמה לא הוי וראוי להעניש לכל מי שהיה באותה עצה ובאותו וועד לקבל עדות של לעז ופגם על אשה היושבת תחת בעלה שלא בפניה והנני כותב על ענין העדות ואפי' אם נתקבל לפני בעל דין מה דינו תנן בפרק מי שאחזו (ע"ב) מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט וכו' ולא תתייחד עמו אלא בפני עדים וכו' מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה רבי יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ואמרינן עלה בגמרא תנא ובלבד שימות ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי גיטא והא קיי"ל אין גט לאחר מיתה אמר רבא באומר מעת שאני בעולם ופרש"י מתניתין לאו באומר מהיום אם מתי דבההיא ודאי לכי מיית איגלאי מילתא למפרע דהוי גט משעת נתינה והבא עליה פטור אלא באומר מעת שאני בעולם ליהוי גט הילכך לרבי יהודה סמוך למיתה חייל גיטא ומעיקרא אשת איש ורבי יוסי סבר משעת נתינה מספקא ליה דילמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט מספק ואף על גב דחי טפי אין ברירה ופרש"י ז"ל לא תתייחד עמו זה שנתן לה גט ואמר מהיום אם מתי לא תתייחד עמו שמא יבא עליה איכא מ"ד חיישינן שמא יבעול לשם קידושין וצריכה גט שני ולמאן דלא חייש נמי מ"מ פנויה היא ואסור להתייחד עם הפנויה ויפה פירש לפי שיטתו דפירש דרישא דמתניתין דקתני מהיום אם מתי דהוי גט למפרע לכולי עלמא משעת נתינה הילכך איכא למיחש לקידושין שהרי פנויה היא שמגורשת היא משעת נתינה ולגט ישן ליכא למיחש כיון דמגורשת היא אבל תוספות הקשו על פירושו דלשון המשנה אינו משמע כפירושו דמה היא באותן הימים משמע המבוררים שכבר דברנו בהם וכיון שהיא תחלת הדבר ומיירי באומר מעת שאני בעולם לא שייך למימר מה היא באותן הימים ועוד דתניא בתוספתא הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה הימים שבינתיים בעלה זכאי במציאתה וכו' ותני פלוגתא דתנאי דאיתא בגמרא אלא שמהפך דברי התנאים אלמא דפלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי קאי ארישא מהיום אם מתי הילכך פר"ת ור"י ז"ל דנראה להם כגרסת ר"ח נעשה כאומר מעת שאני בעולם וכן כתב רב אלפס בהלכותיו ור"ת ז"ל גריס כאומר בכף והכי פירושא אפילו כשאומר מהיום אם מתי נעשה כאומר מעת שאני בעולם דמה שאומר מהיום לא בשביל שיחול הגט לאלתר קאמר לפי שדעתו של אדם לאחר הגירושין בכל מה שיוכל רק שיחול הגט מחיים הילכך נעשה כאומר מעת שאני בעולם והכי פירש תנאו מהיום יחול תנאו אם ימות שבכל שעה שימות יחול הגט סמוך למיתתו הילכך סבר ר' יהודא שהיא כאשת איש לכל דבריה שהרי הגט אינו חל אלא סמוך למיתתו ור' יוסי מספקא ליה אי מחיים ממש קאמר והיא כפנויה או מעת שאני בעולם והוי אשת איש עד שעה אחת סמוך למיתתו ורבנן דסברי מגורשת לכל דבריה לגרסת רב אלפס ז"ל סברי דלא אמרינן נעשה כאומר מעת שאני בעולם הלכך הגט חל משעת נתינה אבל בספרים שלנו כתובה הגירסא וחכמים אומרים מגורשת ואינה מגורשת ופריך גמרא היינו ר' יוסי וכו' ועתה לר' יהודה אי אפשר לאסור הייחוד משום חשש קדושין שהרי היא אשת איש עד שעה אחת סמוך למיתתו אלא טעם איסור הייחוד משום חשש דגט ישן אבל לר' יוסי דמספקא ליה הייחוד אסור מתרי טעמי אם חל הגט משעת נתינה אסור משום חשש קידושין ואם אינו חל עד שעת מיתה אסור משום גט ישן והנה בררתי פירוש שמועה זו להודיע דלכולי עלמא היכא שהגט אינו חל עד סמוך למיתה דלא שייך למיחש לקידושין ורש"י ז"ל שפירש שלא תתייחד משום חשש קדושין אזיל לטעמיה דפירש דמהיום אם מתי דרישא לא הוי כאומר מעת שאני בעולם אבל מודה הוא באומר מעת שאני בעולם כיון שהגט אינו חל עד סמוך למיתתו אין כאן חשש קדושין בייחוד שהרי אשתו היא עד שעת מיתה ולא שייך ביה חשש קדושין הלכך בנדון זה שפירש בהדיא מעת שאני בעולם דהיינו שעה אחת סמוך למיתתו לכולי עלמא אין בייחוד משום חשש קידושין אלא משום גט ישן וקיימא לן בגט ישן אם נתגרשה בו תנשא לכתחלה הלכך בנדון זה אין הערעור כלום לא מחמת התנאי הכתוב לפני התורף ולא מחמת הייחוד ומותרת לבעלה, נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

טופס הגט בכך וכך בשבת לירח פלוני למנינא דרגילנא למימני ביה במקום פלוני איך אנא פלוני בן פלוני דממקום פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני דממתא פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי דהוית אנתתי מקדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי מעכשיו אם מתי מחולי זה די תיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין ואנש לא ימחה בידיכי מן שמי מיומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וגט פיטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל ואם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעת שאני בעולם ותהא נאמנת עלי שלא נתיחדתי עמך ואם לא מתי לא יהא גט.

טופס מעשה בית דין שנשאת בו אנו בית דין חתומי מטה הוזקקנו על ענין פלונית בת פלוני מחמת שבאה לפנינו וגיטה יוצא מתחת ידה כתוב וחתום כראוי ואמרה לנו רבותי הרי שפלוני בן פלוני בעלי שהיה כבר חולה וגרשני בתוך חליו בגט זה של שכיב מרע שאתגרש בו מאותה שעה שהיה הוא בעולם אם ימות הוא מתוך חליו ובעונותי מת הוא מתוך אותי חולי וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק בבקשה מכם רבותי שתבררו את הענין כראוי לכם וכתבו לי מעשה בית דין להתירני להנשא כל זמן שארצה ואנו בית דין ראינו בדבריה שהם דברים של טעם והוזקקנו לדבריה וקראנו את הגט ומצאנוהו כתוב וחתום כראוי וכתיקון חז"ל כדין כל גט של שכיב מרע שאם לא ימות מתוך אותו חולי שלא יהא גט ואם ימות מתוך אותו חולי יהא הגט גט מאותה שעה שהיה הוא בעולם ואם לא ימות לא יהא גט והבאנו לפנינו עדים החתומים בתוך הגט ששמם פלוני ופלוני והעידו בפנינו שבפניהם צוה פב"פ הנזכר לסופר שיכתוב גט פלונית הנזכרת לשמה כראוי וכתקון חז"ל על תנאי שאם לא ימות מתוך חליו לא יהא גט ואם ימות מתוך חליו שיהא גט משעת נתינה שיחול מעת שהוא בעולם ואם לא ימות מתוך חוליו לא יהא גט ושבפניהם כתבו הסופר על פיו ושצוה להם שיחתמוהו והם חתמוהו על פיו ושבפניהם קבל פב"פ הנזכר את הגט ונתנו בפניהם לאשתו פלונית הנזכרת בביטול כל מודעי על התנאים הנזכרים עד שנתברר מדבריהם שכל זמן שימות מתוך אותי חולי תתגרש בו משעת נתינה ותהא מותרת לכל אדם והעידו בפנינו שפלוני בר פלוני הנזכר מת מתוך אותו חולי ואנו בית דין אחר שהוזקקנו לעדותם בקביעות מקום ונתברר לנו שמתוך אותו חולי נפטר פלוני בן פלוני הנפטר לבית עולמו וכיון שחקרנו ובדקנו ונתברר לנו שהכל נעשה כראוי וכתיקון חז"ל התרנוה לינשא לכשיעברו שלשה חדשים מאחר יום מיתתו וקרענו גטה קרע בית דין והעמדנו על כח מעשה בית דין זה והרי היא מותרת לכל אדם ומה שהיה בפנינו נכתב ונחתם וכו'.

סימן ב

מי שגרש את אשתו על תנאי אם לא יבא עד זמן פלוני שיהא הגט גט ובתוך הזמן ביטל התנאי.

יראה לי שמותרת לינשא לאלתר ואינה צריכה להמתין עד שיגיע הזמן כי בביטול התנאי חל הגט למפרע משעת נתינה כאלו הגיע זמן התנאי ונתקיים וכן מוכח בפ' מי שאחזו (ע"ד) בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך מהו תיבעי לרבנן תיבעי לרשב"ג כו' עד א"ל אינה מגורשת איתיביה האומר לחברו קונם שאי אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לי כור של חטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם ואומר הריני כאלו התקבלתי הכי השתא התם לצעורה קא מכוין ולא צערה הכא משום הרוחה היא אלמא כל היכא שאין התנאי לצער האשה מחילת התנאי הוא בקיומו ובנדון זה התנאי היה לטובת האשה שאם יבא בתוך הזמן שישוב אליה וכן מחילת התנאי הוא טובתה דמאחר דאין דעתו לחזור למה תתעגן עד כלות התנאי ומיהו במחילת התנאי אינו תלוי פן יהא לטובתה או לרעתה רק שתחלת התנאי לא יהיה לצערה אז אמרינן דמחילת התנאי הוא כקיומו שהרי נתן לה גט מעכשיו על תנאי זה והגט הוא לאלתר ויקיים התנאי דקיימא לן כרב הונא דאמר והיא תתן אלא שלא תנשא לכתחלה דחיישינן דילמא לא תתן ונמצאת אשת איש למפרע אבל אם מחל ובטל התנאי הרי הגט למפרע גט משעת נתינה מידי דהוה אהרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש דהוה גט ומותרת לינשא לאלתר כיון דלא אתי הכא נמי כיון שבטל התנאי והמעשה קיים מגורשת משעת נתינה דביטול התנאי כמיתה דמיא ואם תאמר הא דאמרינן דמחילת התנאי כקיומו הני מילי תנאי שהתנה הבעל להנאתו ולטובתו על מנת שתשמשי את אבא ואמר שלא בהקפדה אי איפשי שתשמשני או ע"מ שתתני לי מאתים זוז דהוי דומיא דאם אין אתה נותן לי כור חטין דכיון דהתנאי הוא לטובתו ומחל הרי הוא כאלו התקבל אבל בתנאי זה אפשר שהאשה לא רצתה לקבל גט אלא בתנאי זה כי מפני חיבת בעלה רצתה להתעגן זמן זה אולי ישוב נמצא תנאי זה מכח האשה בא והבעל הסכים על ידה ועל דעתה ואדעתא דהכי נתנו לה ואין בידו לבטל התנאי ואף על גב דאמרינן בפרק אי זהו נשך (ס"ו) אי לאו פטומי מילי בדידה קיימא למישדה תנאה בגיטא הא מסקינן התם מהו דתימא איהו גופיה אדעתא דידה גמר ויהיב קא משמע לן אלמא תנאי שהתניתה האשה והבעל הסכים על ידה הוי תנאי וכיון שהתנאי בא מכח האשה אין הבעל יכול לבטלו ולשויה גיטא בלא דעתה הא ליתא דהא מההיא גופא דאיזהו נשך מוכח דתנאי דידה לאו כלום הוא אלא שהבעל מסכים והוי כאלו הוא התנה וכיון שהבעל מתנה בידו לבטל ואף על פי שהיא לא היתה חפצה לבטל הגט אלא בתנאי זה ואינה רוצה בביטול התנאי מכל מקום כיון שבא הגט לידה מגורשת דלא בעינן דעת האשה בגט ויותר מזו אמרו ביבמות פרק חרש (קי"ג) אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת משום דלא בעינן דעתה כל שכן בנדון זה שקבלה גט מדעתה מעכשיו על תנאי לא תוכל האשה לומר אדעתא דהכי לא קבלתיו דאפילו היתה סבורה שהיה שטר חוב היתה מגורשת ואף על גב דרב אלפס פסק בההיא דמעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש כיון דלא איפשיטא בעיא אם התירוה לאלתר או לאחר י"ב חדש עבדינן לחומרא ולא שרינן לה עד י"ב חדש שאני התם משום שהתנאי קיים ולא נתבטל וגזרינן מת אטו לא מת אבל היכא דבטל התנאי הא ליתא לתנאי וליכא למגזר וביטול התנאי הוא כקיומו כדפרישית לעיל ומה שתליתי הדבר בדעת האשה בתחלת דברי וכתבתי אם יבטל הגט והיא חפצה בביטול לא בשביל שאנו צריכין לחפצה כדפרישית אלא נראה יהא כעובר על תקנת רבינו גרשום אולי אינה חפצה להתגרש קודם הזמן אבל יראה לי כי הא תקנתא כי מה בצע לה להתעגן אחרי שעל כל פנים אין דעתו לשוב לאשכנז כי דחיתיו זה ימים רבים מיום אל יום אולי יתרצה לשוב ואני רואה שבכל יום מתוספת שנאת הארץ עליו והסיח דעתו לגמרי מלשוב עוד אל הארץ אשר יצא משם ורצה לפטור את אשתו לאלתר ונשאנו ונתננו בדבר אם יצטרך לשלוח לה גט והסכמנו למה שכתבתי.

והרמב"ם ז"ל כתב בהלכות גטין פ"ח וז"ל הרי זה גיטך על מנת שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבד אותו כלי או אותו בגד אף על פי שנתנה לו אלף בדמיו אינו גט עד שתתן לו אותו כלי או אותו בגד או שיבטל התנאי עכ"ל הרי שכתב שאף במקום שאין נתינת הדמים מועלת ולא מחילה כיון דלצעורה קא מכוין אפילו הכי ביטול התנאי מועיל דמילתא דפשיטא הוא דדיבור מבטל דיבור לקיים המעשה דהא בקידושין פרק האומר (נ"ט) פליגי ביה רבי יוחנן וריש לקיש בהמקדש האשה לאחר ל' יום וחזרה בה בתוך ל' יום ואמר רבי יוחנן דיבור מבטל דיבור ואף על גב דאיכא מעשה נתינת מעות ליד האשה כל שכן דיבור האחרון יבטל דיבור של התנאי לקיים מעשה נתינת הגט ואם לבך נוקף לסמוך על מה שכתבתי הרי הגט ברשותך והנה הוא אומר שתתגרש בו כההוא עובדא דפרק הזורק (ע"ז) ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו במעלי שבתא למחר תקיף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו אמרי ליה ליקנייה ניהלה לההוא דוכתא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח, והנראה לי כתבתי אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.

והנה האריך כבודך במגרש על תנאי ובטל התנאי ואני בא בקצרה שכתבת המגרש אשתו ואמר לה הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ובא אחר כך ואמר הרי אני מבטל התנאי ותהיה מגורשת מעכשיו קודם הגעת הזמן אם יכול לבטל התנאי אם לאו והבאת ההיא דמי שאחזו (ע"ו) ת"ר אמר לה בפני שני עדים הרי זה גיטך על מנת שתתני מאתים זהובים וחזר ואמר לה בפני שני עדים הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים לא בטל דבריו הראשונים אלא רצתה משמשתו שני שנים רצתה נותנת לו מאתים זהובים וכתבת בשם רש"י ז"ל שפירש דוקא שלא נתן הגט לידה בפני שנים הראשונים אלא בפני האחרונים הא אלו נתנו בפני שנים עדים הראשונים והתנה לאו כל הימנו לבטל התנאי ולא לחזור ולהתנות תנאי אחר דכיון שהגיע הגט לידה איגרשה והיא תקיים תנאה דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ודקדקת בדבריו שהוא סובר שאינו יכול לבטל תנאי כיון שהגיע הגט לידה חוץ מכבודך אין להביא ההיא דמי שאחזו למגרש אשתו על תנאי ובטל התנאי דההיא דמי שאחזו אם נתן לה הגט בפני עדים הראשונים והתנה לפניהם על מנת שתתני לי מאתים זוז כבר נתגרשה דקיימא לן כרב הונא דאמר (גיטין ע"ד) היא תתן והיאך יוסיף תנאי אחר שנתגרשה כבר ומה שכתבת בשם רש"י ז"ל לאו כל הימנו לבטל תנאו ולא לחזור ולהתנות (או) לא כתב כך וזה לשונו אמר לה בפני שנים הרי זה גיטך וכו' ולא מסרו לה בפניהם דאי מסרו לה איתגרשה בההיא תנאה ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנו לך לא אמסרנו אלא על מנת כן וחזר ואמר לה בפני שנים וכו' לא בטל וכו' שלא בא להוסיף מדלא אמר על מנת שתתני לי מאתים זוז תוספת על תנאי ראשון ולעקור נמי לא בא מדלא בטל תנאי הראשון בפני אלו עכ"ל.

ומה שהבאת מההיא דפרק השולח (ל"ג) בטלו מבוטל דברי רבי ורשב"ג אומר (אינו מבוטל) אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו ודקדקת מכלל דרבי סבר דיכול להוסיף על תנאו לבטל הראשון ולקיים האחרון דאף להוסיף על תנאו פליג והוי כמבטל הראשון ומקיים האחרון שמוסיף דומיא דסיפא דברייתא דאמר לה בפני שנים על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה בפני שנים על מנת שתתני לי שלש מאות זוז גם זה לא שייך לא למגרש על תנאי ובטל תנאו ולא דמי לההיא דמי שאחזו דר' ורשב"ג איירי בעוד שהגט ביד שלוחו והוי כאלו הוא עדיין ביד הבעל ומילתא דפשיטא היא שיכול לעשות מה שלבו חפץ ואף רשב"ג לא פליג אלא משום תקנת חז"ל אבל מדינא מודה לבטל ולהוסיף ועוד הבאת ההיא דפסקיה מברא וזה לשונך דאמרינן מי סברת לבטולי תנאיה קא אתי וכו' ודקדקת מזה דמשמע הא אי אתי לבטולי מצי מבטיל גם זה לא ידעתי מה ענינו לכאן כי התם לא בא לבטל שום תנאי אלא לקיים התנאי כי התם אמר אי לא אתינא בגו תלתין יומין ליהוי גיטא ובא ופסקיה מברא וקא צווח ואמר חזו דאתאי וקיימתי תנאי ונתבטל הגט ממילא ואלו היה מבטל התנאי היה הגט חל למפרע ועוד הבאת וזה לשונך וכן נמי חיישינן שמא פייס וחיישינן שמא בא משמע שיכול לבטל אף על פי שהגיע הגט לידה גם זה אין ענינו לכאן לדברי כל המפרשים לרש"י ז"ל שפירש שמא בא אצלה ופייס קטטה שביניהם ונתייחד עמה ור"ת ז"ל שמא פייס ובטל הגט ואם כן אין שייך זה בכאן להביא על ביטול תנאי כלל וחוץ מכבודך נראה לי שחלקת עלינו את השנים ואין חולק בדבר אחרי שבא לידה הגט הכל מודים שאין יכול להוסיף עוד תנאי אחר וכל זמן שהוא ביד השליח אין לו לבטלו ולא להוסיף על תנאו מפני תקנת חכמים ואם בטלו או הוסיף על תנאו מה שעשה עשוי ואם בא הגט לידה על תנאי העשוי בתיקון חז"ל בתנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו אפילו הכי יכול לבטל התנאי והמעשה קיים והכי מוכח בפרק המדיר (ע"ב) איתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה גט וכו' אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחיל לתנאיה כלומר ותלמוד מכאן כל המתנה תנאי בתחלת המעשה ובשעת גמר לא הזכיר תנאו שמחל התנאי ובטלו כגון אמר בפני עדים אני רוצה ליתן לאשתי זאת בפניכם על תנאי זה ואחר כך נתנו בפניהם סתם ולא הזכיר התנאי ודאי לא אמרינן הכי דעל דעת ראשונה הוא עושה ואינו מוחל תנאו אלא היינו טעמא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלמא מוכח שאם בטל תנאו בפירוש שהוא בטל דאם אינו יכול לבטל תנאו מאי קאמר לא תימא טעמא דרב דכיון דכנסה סתם אחולי אחיל לתנאו הא אפילו בטלו בפירוש לא היה בטל אלא ודאי אם קדש על תנאי ובטל התנאי הוא בטל אבל כנסה סתם לא בטל התנאי.

ואין להביא ראיה מפרק בתרא דגיטין (פ"ב) בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר וא"ל לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מאי דאסר שרי או דילמא מאי דשרי אסר ומאי דאסר שרי אלמא אפילו בחוץ דהוי שיורא יכול לבטל מה ששייר כל שכן בתנאי או בעל מנת דהתם מיירי שחזר ואמר לה קודם מסירת הגט [דאי לאחר מסירה] מאי קאמר או דילמא מאי דשרא אסר ומאי דאסר שרי כיון דכבר בא הגט לידה לאו כל כמיניה לאסרה על מי שהתירה כבר ולענין ביטול התנאי יש חילוק בין גיטין לקידושין דבקידושין אם התנאי לטובתו יכול לבטלה כההיא דפ' המדיר (ע"ב) שקדשה על מנת שאין בה מומין ואין עליה נדרים אבל אם התנאי הוא לטובת האשה כגון על מנת שאתן לך מאתים זוז אינו יכול לבטלו דנהי דהתנאי יכול לבטל מ"מ אינה מקודשת אם לא יתן לה מאתים זוז כי היא לא נתקדשה אלא אדעתא דהכי שיתן לאשה ואין האשה מתקדשת אלא לדעתה אבל הגט בין שהתנאי הוא לטובתו בין שהוא לטובת האשה כגון שאמר לה הרי זה גיטך על מנת שאתן לך מאתים זוז יכול לבטלו והגט גט אף על פי שלא נתקיים התנאי שהרי התנאי הוא בטל ומאי אית לך למימר לא קבלה הגט אלא אדעתא דהכי הא לא בעינן דעת האשה בגט שהרי זרק לה גט בחצרה או שאמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת ולהכי קתני בפרק מי שאחזו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן וגבי קידושין בפרק האומר (ס’) קתני הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת והוא יתן דגבי גט לא הוה מצי למיתני על מנת שאתן לך מאתים זוז הרי זו מגורשת והוא יתן דאפשר לה להיות מגורשת אף על פי שלא נתן אם בטל התנאי אבל גבי קידושין נקט על מנת שאתן לך מאתים זוז לאשמועינן אף על גב דתנאי כזה אינו מועיל גבי גט בקידושין מיהא הוי תנאי משום דאין אשה מתקדשת אלא לדעתה ועיקר הטעם מה שיכול לבטל התנאי וישאר המעשה קיים משום דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן שיש כח בתנאי לבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי ואי לאו דילפינן מהתם לא הוי כח בתנאי לבטל המעשה ואף אם לא נתקיים התנאי יהיה המעשה קיים אפילו אי כפליה לתנאיה ולהכי בעינן שיהיה התנאי לגמרי כתנאי בני גד ובני ראובן כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו וכיון שכן הוא שמעשה הוא דבר בפני עצמו וראוי להתקיים בלא קיום תנאי אלא דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן אם כן התנאי יכול לבטל ההוא מעשה בפני עצמו ואין קיום המעשה תלוי בו ודיבור בעלמא הוא ואתי דיבור דביטול התנאי ומבטל דיבור של התנאי וכשאין המעשה קיים כדחזינן בקידושין פרק האומר (נ"ט) דפליגי רבי יוחנן וריש לקיש במקדש האשה אחר שלשים יום וחזרה בה בתוך שלשים יום ואמר רבי יוחנן דיבור מבטל דיבור אף על גב דאיכא מעשה נתינת המעות ליד האשה כ"ש שדיבור של ביטול התנאי יבטל דיבור של התנאי דליכא מעשה אלא דברים בעלמא והדברים ק"ו דהתם גבי קידושין דיבור מבטל דיבור לבטל מעשה של הקידושין כל שכן הכא דאתי דיבור ומבטל דיבור לקיים המעשה של נתינת הגט הראוי להתקיים אף אם לא יתקיים התנאי אי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן וגבי תנאי בני גד ובני ראובן מילתא דפשיטא אם אמר יהושע לבני גד ובני ראובן אין אנו צריכים היו פטורין מן התנאי שהתנה עמהם משה לעבור חלוצים לפניו בשביל זה לא הפסידו נחלתם מעבר לירדן ומהתם ילפינן לכל התנאים דעלמא אבל אם בטלו בני גד ובני ראובן הפסידו נחלתן כי אדעתא דהכי נתנם משה כדי שיקיימו הם והם לא היו יכולין ליטלה אם לא שיתננה להם משה וכן בקידושין נמי אין הבעל יכול לבטל התנאי שהוא לטובת האשה לפי שאין האשה מתקדשת אלא לדעתה אבל בגט אפילו אם התנאי הוא לטובת האשה יכול הוא לבטל התנאי והמעשה קיים לפי שהאשה מתגרשת שלא לדעתה הריני כתבתי דעתי ומעיד אני [עלי] שמים וארץ שאיני חוקר וחופש וחוטט לבטל דבריך אך אם הייתי יכול לקיימם היו חייבים עלי מאד אך מה אעשה תורתנו תורת אמת ואין אדם רשאי להחניף בה וגם דבר זה הוא דין אשת איש ויש בו צד ממזרות ואינו ראוי לחפות ואיני אומר לך קבל דעתי אך אם יראו לך דברי תן הודאה ואם לא יראו לך כתוב דעתך שבח לאל יש בעיר מבינים ויש ספרים בעיר ויוכיחו בין שנינו ולא נעשה שתי תורות כי אין ראוי ליפרד מן הדבר בלא גמר כיון שיש צד ממזרות בדבר ואל תאמר אין אחריך גדול בעיר שראוי להכריע עליך הלא שנינו דיני ממונות הטהרות והטמאות מתחילין מן הגדולים ואם יחלוקו עליו הרי הגדול מוכרע מן הקטנים ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ג

אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך מורי ה"ר יוסף שיחיה נראה לי שגט שחותמין עליו ג' עדים וחתמו השנים בפני השליח והשלישי לא חתם עליו שהוא כשר שהרי מצויין לקיימו כיון שהעיד על שני עדים וגם לרבה דאמר משום לשמה הרי העיד על הכתיבה וחתימת שני עדים וזה הכשרו של גט ותו לא מיפסל בחתימת השלישי שחתם שלא בפני השליח דלענין כתיבת הגט קיי"ל כרב אשי דאמר שמע השליח קול מגלתא וקולמוסא מיקרי בפני נכתב כל שכן לענין חתימה אם חתמו שנים לפניו והוכשר הגט תו לא מיפסל אם חתם השלישי שלא בפניו ומן הירושלמי שהבאת וז"ל היה מחתם בד' ואחד אומר בפני נכתב ובפני נחתם בב' עדים אלין תרין דמתנייה לתנא ידע מה עסקיהו פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דאתפלגון אמר לי' חתמו גט זה וחתמו מקצתן היום ומקצתן למחר ריש לקיש אמר כשר והשאר על תנאי ר' יוחנן אמר עד שיחתמו בו ביום כך כתוב בירושלמי שלי ובגמ' דידן גרסינן להפך א"ל כתבו גט לאשתי רבי יוחנן אמר שנים משום עדים והשאר משום תנאי ריש לקיש אמר כולם משום תנאי וגירסא דידן עיקר כנגד הירושלמי ולפי' הירושלמי דמדמה הא מילתא לפלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש נמצא שהגט כשר דהלכה כרבי יוחנן וכן פסק רב אלפס ז"ל ובספר אביאסף ובכל הספרים הפוסקים ומייתי בעל העיטור וז"ל איתמר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי רבי יוחנן אמר וכו' כדלעיל עד ורב אלפס פסק כרבי יוחנן ור"ח ובעל מתיבות לא פסקי כלל ומסתברי כריש לקיש דהא בההוא עובדא דאתא לקמיה דריב"ל ואמר בההוא כריש לקיש סבירא ליה ש"מ דהלכתא כותיה שלא בשעת הדחק ובשעת הדחק אמר רב האיי ז"ל דאיכא פלוגתא דרבוותא דאיכא מאן דאמר כדי לסמוך עליו בשעת הדחק שמא הלכתא כותיה ואיכא מ"ד משום דחתים תרי מינייהו ביומיה הוא דקאמר הכי הא לאו הכי לא ומסתברא דהלכתא כרבי שמעון בשעת הדחק ופרש"י ז"ל כגון שהלך למקום רחוק עכ"ל בעל העיטור הרי לכל דברי הגדולים גט זה כשר אותם שפסקו כרבי יוחנן וגמרא שלנו עיקר ואפשר להיות שבירושלמי יש טעות סופר וכתב ריש לקיש במקום רבי יוחנן וראיה לדבר שהקדים דברי התלמיד לדברי הרב ואף לדברי בעל העיטור הרי חילק בין שעת הדחק ובנדון זה אין לך שעת הדחק גדול מזה שהרי נשלח לה הגט מצרפת ואם לא עכשיו אימתי ומה שהבאת ראיה דהלכה כריש לקיש מעדי הגט אין חותמין זה בלא זה אמר רב אשי גזרה משום כולכם וכתבת דלמ"ד משום תנאי אפי' זה בלא זה כשר אינה ראיה דאפילו לרבי יוחנן אין חותמין זה בלא זה משום כולכם דחיישינן שמא לא יחתמו כלם ופסול הגט אף לרבי יוחנן דתנאי גמור הטיל בגט דלא ליהוי גט עד שיחתמו כולם ועוד אף כשחותמין בגט אין רגילות שהבעל אומר כולכם חתומו אלא אומר הבעל בציווי הגדול ממונה על הגטין שמנוהו אמור לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו והוא עונה אחריו וכי האי גוונא לא מיקרי כולכם ובשילהי התקבל גרסינן איבעיא להו מנה אותם מהו ופליגי אמוראי ומסיק רב פפא דלא פליגי הא דמנה מקצתם הא דמנה כולהו אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא אלמא אפילו במנה זימנין דלא הוי ככולכם כל שכן בכי האי גוונא כדפרישית לעיל והא ליכא למימר דבדוכתא דנהיגי למחתם תלתא הוו כתרי עדים דעלמא וצריך השליח להעיד על כלן דכיון דחכמי הגמרא לא הצריכו ג' עדים אלא בגט מקושר משום מנהגא בעלמא דנהיגי לא פסלינן לגיטא ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.