שו"ת הרא"ש/כלל כח

<< · שו"ת הרא"ש · כלל כח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל כח

סימן א

מי שנדוהו בחלום צריך עשרה בני אדם להתיר לו כדאיתא ריש נדרים (ח’) ואפילו תלמידי חכמים.

ומה שכתב מר על ראובן שנדה עצמו אם ישהה עוד חתנו עם אשתו והבאת ראיות שיכולין להתיר לו תמהני למה הוצרכת להביא ראיה שיש לו התרה לאותו נדוי מאי שנא מכל נדוי דעלמא דהמנדה יכול להתיר נדויו גם זה שנדה את עצמו יכול להתיר לעצמו גבי נדר דרשינן לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אבל נדוי לא בעי חרטה ועקירה מעיקרא אלא המנדה מתיר לכשירצה דטוט אסר וטוט שרי תלמיד חכם מנדה לעצמו ומתיר לעצמו ומה שכתב מר מפני שתלה בדבר אחר שאין לו התרה עד שיחול הנדר לא הבנתי הדבר ודאי אם אמר כך אם לא יגרש חתנו את אשתו ביום פלוני שיהא מנודה ורצה להתיר את עצמו קודם שיגיע הזמן על זה שייך למימר עדיין לא חל הנדוי אבל לפי הלשון שכתבת שנדה את עצמו אם ישהה עוד חתנו עם אשתו משמע שהנדוי חל מיד ויהא בנדוי עד שיגרשנה ואף אם הוא כך שקבע זמן ועדיין לא חל הזמן נראה לי שיכול להתיר הנדוי דלא דמי לנדר דרבי נתן ורבנן דפליגי בברייתא בהפרה אם בעל מפר קודם שחל הנדר או לא והלכה כרבנן דאמרי מפר ועוד דסתמא דמתניתין קתני הרי זה מפר וסתמא דמתניתין ומחלוקת דברייתא הלכה כסתמא דמתני' ובשאלה איכא תרי לישני רב פפא אמר מחלוקת בהפרה אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר אלא אם כן חל הנדר ורבי יונה משמיה דרב פפי קאמר מחלוקת בהפרה אבל בשאלה דברי הכל מתיר אעפ"י שלא חל הנדר ופסקי רבוואתא הלכתא כרב פפא משום דמסיק גמרא תיובתא דרב פפי ונדוי נראה דקל טפי מהפרה דהמנדה מתיר לעצמו ואין צריך אחר להתיר הילכך לכולי עלמא הנדוי שנדה על תנאי יכול להתירו אף על פי שלא חל.

ומה שכתב מר אם אדם יכול לנדות לכבודו במקום גדול ממנו וכתבת דנראה לך שאינו יכול והבאת ראיה מההיא דפרק הדר (ס"ג) מההוא גברא דקא קטר לחמרא בצניתא בשבתא ורבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי וחזייה רמא ביה קלא ולא אשגח ביה אמר ליהוי ההוא גברא בשמתא אמר רבינא לרב אשי כי האי גוונא מאי מי מיחזי כאפקרותא א"ל אין חכמה ואין תבונה וכו' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב יראה לי שאין ראיה משם דהתם דמי למורה בפני רבו דבהכי מיירי כולה שמועה והכי קאמר התם קמיה דהאי עובדא אמר רבא ולאפרושי מאיסורא אפילו בפניו שפיר דמי ורבינא לא הוה מורה בפני רב אשי אף על גב דתלמיד חבר הוה אלא חוץ לשלשים פרסאות היה מורה מדקאמר רבינא סר סכינא בבבל ולהכי אמר ליה בכי האי גוונא דדמי להוראה מאי מה שעשיתי לפניך מי מחזי כאפקרותא אבל תלמיד שנדה לכבודו במקום גדול ממנו אין זה כמורה הוראה וא"ת משום דמחזי כיוהרא שהוא חס על כבודו במקום שיש גדול הימנו איכא למימר גם הרב לא ניחא ליה שמביישין תלמידיו כי כבודם הוא כבודו ואינו מקפיד אם התלמיד לוקח נקמתו ממנו ואינו פוגם כבוד הרב כלום ומה שכתב מר דבירושלמי איתא ת"ח שנדה לכבודו אין נדויו נדוי ומוקי לה בנדה במקום רבו ראיתי בירושלמי וכתוב בו רבי תנחום ברבי חייא בשם רבי יוחנן זקן שנדה לצורך עצמו ואפילו כהלכה אין נדויו נדוי ולא מוקי לה במקום רבו וצריך עיון לפרש הירושלמי דכיון דנדהו כהלכה אמאי אין נדויו נדוי ואיפשר דמיירי כההיא עובדא דמייתי לעיל מיניה דריש לקיש נדה באותו שגנב תאנים שלו דקאמר דאינו נדוי והא דקאמר ואפילו כהלכה הכי קאמר אף על גב דגזל ממונו ונראה לו דכהלכה נדהו אפילו הכי אין נדויו נדוי דאם ממון נתחייב לו לא נתחייב לו נדוי ולהכי קאמר לצורך עצמו ולא קאמר לכבודו דלצורך עצמו משמע ממון שוב מצאתי בספר אבי העזרי ז"ל ורבי חייא בשם רבי יוחנן זקן שנדה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נדויו נדוי ולא ידענא מאי פירושא דהא מנדין על כבוד הרב ושמא הכי קאמר שנדוהו כהלכה אין נדויו נדוי ומיהו לא נתכוון אלא לריוח שלו שישתכר בהתרת הנדוי הילכך אינו נדוי עכ"ל ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ב

וששאלת אם אחד מבני העם נדה לעצמו בדרך שבועה אם יכול להתיר לעצמו.

תשובה אינו יכול להתיר לעצמו דאמרינן בפ"ק דנדרים (ז’) אמר אמר רב גידל אמר רב ת"ח מנדה לעצמו ומתיר לעצמו פשיטא מהו דתימא אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין קא משמע לן ודוקא ת"ח אבל איניש אחרינא דעלמא לא ועוד בנדון זה שהיה הנדוי דרך שבועה אפילו ת"ח אינו מתיר לעצמו דדוקא נדוי יכול להתיר לעצמו אבל שבועות ונדרים הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו.

סימן ג

ששאלת שנים שאינם ת"ח שנדו זה לזה במדינה (אולי צ"ל במריבה) אם צריכין חכם או ג' הדיוטות להתיר נדוי כזה.

תשובה כל אחד מתיר לחברו שכל מי שמנדה לחברו יכול להתיר לו ואפילו עם הארץ כדאמרינן בנדרים (ח’) גבי נדוהו בחלום א"ל רבינא לרב אשי ידע מאן שמתיה מהו דלשרייא ליה אמר ליה לשמותיה שוייה שליח לישרייה ליה לא שוייה שליח אלמא כל המנדה יכול להתיר אפילו עם הארץ וכן בפרק בתרא דמו"ק (י"ז) בההוא גברא דשמתיה לריש לקיש דאמרי ליה זיל לגביה דלישרי לך ואפי' הוא עם הארץ.

סימן ד

ששאלת מנודה לעירו שהוא מנודה לעיר אחרת אם יש הפרש בין מנודה לדבר מצוה או מנודה לדבר הרשות כגון שנדוהו אם לא יפרע מס עד יום פלוני ואם יש הפרש אם תהיה העיר האחרת גדולה במנין או בחכמה מן העיר שנדוהו או לא.

תשובה כל נדוי הוא לדבר מצוה כי לדבר הרשות אין מנדין את האדם ולפרוע ממון שהוא חייב היינו לדבר מצוה בין שהיה חוב בין שהיה מס הכל הוא מחויב לפרוע ואם אינו רוצה לפרוע משמתינן ליה עד דפרע וחזינן ליה לגמרא שרצה אביי לחלק בין ממונא לאפקרותא דממונא כי פרע שרינן ליה לאלתר ובאפקרותא אף על גב דמפייס ליה לבעל דיניה לא שרינן ליה לאלתר עד דחייל עליה תלתין יומין (ומסיק דל"ש לאפקרותא כי מפייס ליה לבעל דיניה שרינן) הילכך בין שנדוהו בשביל ממון בין שנדוהו על פי עבירה שעשה כיון שמן הדין נדוהו מנודה לכל העולם הוא אפילו לעיר שהיא גדולה בחכמה ובמנין דתניא בפרק אין מגלחין (י"ז) מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב ומוקי לה בתלמיד שנדה לכבוד עצמו אבל למילי דשמיא אף מנודה לרב.

סימן ה

מי שאמר שאהיה בנדוי אם אעשה דבר פלוני ועבר ועשאו הוא בנדוי של עצמו ואם ת"ח הוא הוא מתיר לעצמו כדאמרינן בפ"ק דנדרים (ז’) אמר רב ת"ח מנדה לעצמו ומפר לעצמו ואם אינו ת"ח יתירו לו עשרה כמו נדוהו בחלום שצריך עשרה בני אדם להתירו אבל לא בעינן דמתנו הלכתא כי התם דהתם חמיר נדויו שנדוהו מן השמים.