שו"ת הרא"ש/כלל כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל כז· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל כז[עריכה]

סימן א[עריכה]

מעשה שאירע אבל לאדוני אבי שמת לו ילד בשבת שמונה ימים קודם ראש השנה למוצאי שבת לא התפלל כדין אונן שפטור מן התפלה ומכל המצות ואין לו לברך לא המוציא ולא ברכת המזון ואפילו אם אחרים מברכין אינו עונה אחריהם אמן כדאיתא בירושלמי ואפילו אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולברך אינו רשאי וגם לא הבדיל וכן יום ראשון בבוקר לא התפלל תפלת הבוקר ולאחר שקברו המת התפלל תפלת הבקר כיון שעדיין לא עבר זמנה וכן הבדיל כיון שעדיין הוא זמן הבדלה למי שלא הבדיל בלילה אבל תפלת הערב לא התפלל כיון שעבר זמנה ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כיון שמן הדין נפטר בלילה מלהתפלל ולמד כל ימי אבלו בחבורים של הלכות אבלות וכן לא נמנע מלישן עם אשתו במטה אעפ"י שאבל אסור בתשמיש המטה מותר לישן עם אשתו במטה וביום ששי ערב ראש השנה לא רחץ כיון שהוא יום ששי לאבלו לא אמרינן ביה מקצת היום ככולו וליל ראש השנה נכנס לבית הכנסת לערבית ומנחה התפללו עמו בבית ולא ישב במקומו כדתניא (מו"ק כ"ג) שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו שבת שניה יוצא ואינו יושב במקומו ומיד אחר ראש השנה ישב במקומו כדתניא שבת שלישית יושב במקומו וראש השנה שהוא רגל חשיב כשבעה ימים נמצא שלאחר ראש השנה מיד נכנס בשבת שלישית ונהג מצות שלשים יום עד יום הכפורים אבל כשהגיע יום הכפורים בטל מצות ל' יום כיון שכבר חלו עליו מצות ל' יום אתי יום הכפורים שנקרא רגל ומבטלה.


סימן ב[עריכה]

ואבל אינו יוצא מפתח ביתו שבת ראשונה לשמוע ברכת מילה וברכת חתנים והאי דקשיא לך דאבל חייב בכל המצות האמורות בתורה היינו במצות עשה שבגופו ציצית ותפילין או למול את בנו אבל לילך למילה ולחופה ולשמוע הברכה בשביל גמילות חסדים אין לו לצאת מפתח ביתו וכשמתפללין בבית האבל אם אין שם אחר שיתפלל יכול האבל להתפלל ולהוציא אחרים ידי חובתם כי האבל חייב בכל המצות.


סימן ג[עריכה]

וששאלת וז"ל שמע שמועה ממקום קרוב אם הוא מונה עמהם אעפ"י שלא הלך שם ואעפ"י ששמועה קרובה נוהג ז' ול' היינו כשאינו במקום קרוב דע שלא הוזכר מקום קרוב אלא כשלא היה אחד מן האחין במיתת המת ובא אחר כך שמה ומצא אחיו אבלים בזה נוהג עמהם אם היה במקום קרוב לרבנן אם בא בתוך ג' ימים ולר"ש כל שבעה בעוד המנחמים אצלו אבל לא הלך שמה מונה לעצמו אפילו היה במקום קרוב ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ד[עריכה]

ילמדנו רבינו באחד שמת לו בנו והוא היה בעיר אחרת רחוקה עשרה פרסאות והודיעו לו לאחר שנקבר בנו באותו יום לאחר חשכה ולא נתאבל שם ולא נהג אבלות כלל ובא ביום שני ואמר ראובן דכיון שהוא היה גדול הבית ולא נתאבל ביום ראשון ולא נהג אבלות כלל כששמע שמת בנו שמונה לעצמו מיום שני וזהו לדעת רבי' יצחק אלפסי ז"ל אבל אחרים היו אומרים דכיון ששמע ביום ראשון שמת בנו אעפ"י שלא נתאבל כלל מונה מיום ששמע ותודיענו הדין עם מי.


תשובה מה שהזכרת בשאלתך גדול הבית אין ענינו לכאן דלא שייך גדול הבית אלא כשאחד מן האבלים לא היה בעיר כשנקבר המת ובא בתוך שבעת ימי האבל אם יש גדול הבית בבית מונה עמהם כדתניא (מו"ק כ"א) ר"ש אומר אפילו בא ביום שביעי ממקום קרוב מונה עמהם וא"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן והוא שיש גדול הבית בבית אבל בנדון זה ראובן שהיה בעיר אחרת ומת לו מת בביתו והודיעוהו ולא נהג אבלות עד יום שני שבא לבית ויש מי שאומר כיון שלא נהג אבלות כלל כששמע שמת בנו שמונה לעצמו מיום שני אין הדין עמו דמיד ששמע שמת בנו היה לו להתאבל ואם עבר ולא התאבל ביום ראשון אין צריך להשלימו ואף על פי שדקדק הראב"ד ז"ל מתוך ברייתא דתניא קיים כפיית המטה קודם הרגל ג' ימים הרגל מפסיקו (לפני הרגל) אלמא בעינן קיום אבלות לפני הרגל אבל אם עבר ולא קיים או אפילו שוגג אין הרגל מפסיקו שלא יהא חוטא נשכר ומינה ילפינן לכל אבל שבעולם שלא נהג אבלות כלל בתוך ז' שמשלים אותה כל ל' יום חוץ מן הקריעה שאם עבר ולא קרע בשעת חימום שאינו קורע לאחר ז' לשאר מתים חוץ מאביו ואמו הני מילי כשלא נהג אבלות כל שבעה דומיא דההיא דקיים כפיית המטה קודם הרגל אבל אם זלזל במקצת הימים ולא נהג בהם אבילות אין צריך להשלימם לאחר ז' נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ה[עריכה]

הלכה למעשה התיר אדוני אבי לאחד ששדך נערה אחת והכין צרכי חופה בענין שהיה לו הפסד אם לא היה כונס ומתה לו אחות נערה והוא לא קיים פריה ורביה כר"ת שעשה מעשה שהתיר לישא ולבעול אחר ז' משום פריה ורביה אעפ"י שקשה לדבריו מההיא דמסכת שמחות (פ"ז) בד"א בשיש לו בנים וכו' כדאיתא בפ"ק דכתובות (ד’) כיון שהיה לו הפסד סמך על ר"ת אבל בלא הפסד אמר שלא היה מתיר והראב"ד מפרש כר"ת שמי שלא קיים פריה ורביה שמותר לכנוס ולבעול מיד אחר ז' ומותר לישא לאלתר דקתני בגמרא דילן בברייתא לאחר ז' מיד קאמר וכי קתני לא בא עליה אלא לאחר זמן מרובה למי שנושא אותה לפרנס בנים קטנים וכן הנושא מפני שאין לו מי שישמשנו אבל הנושא מפני שאין לו בנים מפני ביטול פריה ורביה שמותר לישא לאלתר כמו כן מותר לבא עליה לאלתר שאם לא יבא עליה למה ישאנה לאלתר ע"כ וכן יראה מדברי הרב אלפסי ז"ל שאחר שהביא הברייתא כצורתה ואם אין לו בנים מותר לישא לאלתר משום פריה ורביה ע"כ ועובדא דר' טרפון מתה אשתו וכו' בירושלמי ועובדא דיוסף הכהן כתב אין לו בנים מותר לישא לאלתר משום פריה ורביה ע"כ והרמב"ם ז"ל כתב בספר שופטים בפ"ה בהלכות אבל מי שמתה אשתו אם כבר קיים מצות פריה ורביה ויש לו מי שישמשנו ואין לו בנים קטנים הרי זה אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו ג' רגלים אבל מי שלא קיים עדיין פריה ורביה או שקיים ויש לו בנים קטנים או שאין לו מי שישמשנו הרי זה מותר לארוס ולכנוס מיד ואסור לו לבא עליה עד ל' יום ע"כ ויראה שאינו מחלק בין מי שנושא לקיים פריה ורביה בין מי שנושא מפני שאין לו מי שישמשנו ותמה הוא דסברא הוא לחלק כמו שחלק ר"ת ז"ל והראב"ד ז"ל והרמב"ן ז"ל כתב בספר תורת האדם מתה אשתו מותר ליכנס בבית המשתה אחר ל' יום ואסור לישא אחרת עד שיעברו עליו שני רגלים ונושא בשלישי ואם אין לו בנים או שיש לו והם קטנים או שאין לו מי שישמשנו מותר לישא אחרת אחר ל' יום כשאר האבלים ע"כ.


סימן ו[עריכה]

וששאלת בתשעה באב מן המנחה ולמעלה או סמוך למנחה קטנה אם יכול אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו להקר אי אמרינן מקצת היום ככולו כיון דהוי אבלות ישנה.

חלילה וחס אלא כל היום אסור דאי אמרת מקצת היום ככולו בבקר כיון שנהגו קצת אבלות יפסוק איסור תשעה באב ולא הוזכר אבלות ישנה לענין זה בפרק החולץ (מ"ג).


סימן ז[עריכה]

בתענית נהגו על פי הגמרא דידן כשאדם הולך לישן שמתנה לשתות כל הלילה אף ע"ג דבירושלמי משמע שאין תנאי מועיל אחר שינה בגמרא דידן משמע שמותר בתנאי וכן נוהגין אשר בן הר"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ח[עריכה]

ילמדנו על צלוב שצלבוהו גוים ובאו והודיעו את אחיו שהיה בעיר אחרת ונהג אבלות מיד ולאחר שלשה ימים הודיעוהו שעומד עדיין בצליבתו עד שיתנו ממון רב והלכו זקני העיר ההיא ופייסום במקצת ממון ולא נתפייסו עד שנתיאשו מלקברו מאימתי חל אבלות משעת שמועה או משעת יאוש ויש מי שהורה שישלים אבלתו משעת שמועה ולבי מהסס בדבר כי לא נתיאשו מלקברו עד סוף שלשה ימים.

דע כי אבלות קודם קבורה או קודם יאוש לאו אבלות הוא כלל כי לא נתחייב עדיין להתאבל והוה ליה כשמע על החולה שמת והתחיל להתאבל עליו ואחר כך אמרו לו חי הוה והשתא הוא דמת שצריך עתה להתחיל שבעה ימי אבלות כן הדבר הזה נאם אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.


סימן ט[עריכה]

וששאלת אם הרשות בידו ללבוש שחורים על חמיו שנפטר או על אוהבו י"ב חדש.

על חמיו פשיטא דהרשות בידו דאף להתאבל עליו בפני אשתו חייב כל שכן דלכבודה יכול ללבוש שחורים ושפיר קא עביד ועל אוהבו נמי אם רוצה להצטער עליו בלבישת שחורים או בשביל כבודו הרשות בידו וכן מצינו בדוד שקבל הבראה על אבנר.

שאלה אחד מהגדולים העתיק מתשובת הרא"ש ז"ל מי שנדר להתענות שני וחמישי ואירע ט' באב ביום שלישי נשאל על נדרו או דלוה תעניתו ויפרענו ע"כ בתרומת הדשן סי רע"ה.