שו"ת הרא"ש/כלל י
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלל י[עריכה]
סימן א[עריכה]
שאלה ראובן נשבע לאשתו שלא יצא ממנה בלי רשותה ונשבע על דעת רבים ולא הזכיר הרבים בשבועתו אם נקרא על דעת רבים.
תשובה נדר על דעת רבים פי' רבנו תם דהיינו דוקא כשמזכיר בפירוש פלוני ופלוני כל שמות האנשים שהוא נודר על דעתם אבל אם אמר על דעת רבים סתם יש לו התרה כיון שלא פירש במי תלה נדרו.
סימן ב[עריכה]
עוד שאל בענין השבועה שלא האמינה עליו באותה שבועה לא בשני עדים ולא בעד אחד ופייסה שתתיר לו השבועה ונתפייסה והתירה לו שלא בפני עדים עתה טוענת שלא התירה לו מעולם והוא אמר שהתירה לו איזה מהם נאמן.
תשובה כיון שלא האמינה עליו בעדים נאמן ראובן לומר מרצונה אני יוצא שאמרה שמרצונה הוא שאצא כל זמן שארצה ופטרתני משבועה כי דברים הללו בינו ליוצרו כי כבר נשבע שלא יצא כי אם ברצונה כי אם תטעון אתה עובר על שבועתך אינה נאמנת לפסלו כי הוא אומר שפטרה אותו מן השבועה דלא עדיף ממה שהיה חייב לה ממון והוא אומר שפטרה אותו מן הממון היה חייב לה שבועה והכא לא שייך לחייבו שבועה שהרי כבר נשבע שלא יצא כי אם ברשותה והוא אומר שפטרה אותו ואם הוא משקר הרי הוא עובר על שבועתו שאין שבועה חלה על שבועה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
סימן ג[עריכה]
שאלה אשר שאלת על הציבור שהטילו חרם והתנו על דעת פלוני כלומר ע"מ שירצה ובא ונתרצה ונתקיימה ואח"כ נמלך היוכל לבטל החרם.
תשובה יפה כתבת שאין בידו לבטלה ואפי' אם התנו מתחלה שיוכל לבטלה אחר שקיימו אם חרם הציבור יש לה דין נדרים וחרמים דכל נדר שחל פעם אחת אינו בטל בלא פתח של חרטה וחרטה אפי' פירש והתנה מתחלת הנדר שאימת שירצה שיתבטל הנדר מעיקרא או שתלה באחד שיבטלנו כשירצה מיד כשחל הנדר קרינן ביה לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו ואין תנאי מועיל לבטל הנדר אחר שחל ודאי אם התנה עד זמן כגון קונם אין אתה נהנה לי עד זמן פלוני לכשיגיע הזמן כלה הנדר ומותר ליהנות ממנו שעיקר הנדר לא היה כי אם עד אותו זמן וכן נטיעות הללו קרבן עד שיקצצו ושור זה עולה כל שלשים יום ולאחר שלשים יום שלמים וכן שאיני נושא פלונית שאביה רע שאיני נכנס לבית פלוני שכלב רע בתוכו דחשיב ליה לר' מאיר כאלו פירש והנדר בטל מאליו אם מת אביה או מת הכלב דגם זה הוא קביעות זמן כאלו פירש לא אשאנה עד שימות אביה לא אכנס לבית זה עד שימות הכלב והנדר קיים עד זמן שקבע ואינו צריך התרה אבל נדר שלא קבע לו זמן אלא שהתנה לכשירצה שיבטלנו או כשירצה פלוני יבטלנו או אפי' אם אמר כשירצה יהיה הנדר בטל מעיקרו אינו מועיל ודמי להתרת נדר כיון שלא קבע לו זמן ואין התרה לנדר אלא בחרטה ובג' הדיוטות או ביחיד מומחה ונראה להביא ראיה ממה דאמרינן בפ"ג דנדרים (כ"ג) דרבי אליעזר בן יעקב אומר הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כולה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור כל השנה כולה יהא בטל ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר ומשמע לישנא דמתני' שהנדר יהא בטל מעיקרו וכן משמע מתוך הגמרא דפריך אי זכור בשעת נדריה עקריה ליה לתנאיה ומקיים לנדריה ואי קאי התנאי על הביטול שאחר קיום הנדר אם כן אמאי קאמר עקריה לתנאיה ומקיים ליה לנדריה לא עוקר התנאי אלא חפץ הוא עתה לידור ולכשירצה יהא הנדר בטל מעקרו ולהכי פריך אם הוא זכור התנאי נמצא שעוקר התנאי בשעה שנדר שאם הוא רוצה שהתנאי יהיה קיים למה הוא נודר כיון שהוא יודע שהנדר בטל ואם איתא שיוכל אדם להתנות שאף לאחר שחל הנדר שיהא בטל לכשירצה לאשמעינן רבותא טפי שיוכל להתנות על הנדר שנתקיים שיהיה בטל כשירצה אלא ודאי אין התרה לנדר בלא זמן שנתקיים שעה אחת בלא חרטה והתרה ועוד נראה להביא ראיה מנדרי אשה שהבעל מיפר ואמרו חז"ל שטעם ההפרה הוא משום שהאשה נודרת על דעת בעלה והוא טעם עיקרי ולא למדרש טעמא דקרא כר' שמעון דדרש טעמא דקרא שהרי סמכו על זה הטעם ואמרו שהיבם מיפר לזקוקתו בפרק ארבעה אחין (כ"ט) ובנדרים פרק נערה מאורסה (ע"ד) וגם אמר מטעם זה בפרק יוצא דופן (מ"ו) דאדם מפר נדרי אשתו קטנה אעפ"י שמופלא סמוך לאיש דאורייתא והיא אינה אשתו אלא מדרבנן ומסתמא האשה סומכת על דעת בעלה אם ירצה שלא יתקיים הנדר כלל וגם אם ירצה עתה לקיימו ואחר זמן ירצה לבטלו ושיהא בטל ואפילו הכי אמרה תורה שיכול לבטלו ביום שמעו אבל אם קיימו שוב אינו יכול להפר אלמא נדר שחל שעה אחת שוב אין לו ביטול אלא בהתרת חכם הילכך נדר שחל שעה אחת בין תלה בדעת עצמו בין תלה בדעת אחרים אין לו ביטול אלא ע"י חרטה והתרה ואף אם תלה בדעת אחר וקיימו ואחר כך נשאל על קיומו אינו מועיל דדוקא גבי בעל הוא דבעי רבא אם יש שאלה בהקם משום שהאשה נתלית וסומכת לגמרי על דעת בעלה כל ימי היותה יושבת תחתיו אבל התולה נדרו בדעת אחר אחרי שעשה האחר מה שיש לו לעשות באותו הנדר וקיים לו את נדרו אינו נסמך עליו יותר ולא הועיל לו שאלת ההקם כך נראה לי מתוך שיטת ההלכה והבא להקל צריך להביא ראיה וכן הדין בנדרים.
אמנם צריך לידע מהו דין החרמות שהקהל מטילין ומתירין כשרוצין בלא פתח וחרטה ובלא יחיד מומחה או ג' הדיוטות ואם יש להם דין נדרים וחרמים היאך פשטה שגגה זו בכל תפוצות הגולה בארצנו ובצרפת ובכל המקומות שעברתי דבר שתינוקות של בית רבן יודעין אותו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אע"כ אין הציבור מכוונין לחרם או לשבועה אלא מנדין ומחרימין כל מי שיעבור על גזרתם כחרמו של עכן וכההיא דעזרא יחרם כל רכושו ואפילו אם הזכירו הצבור לשון שבועה אין דעתם אלא לנדות ולהחרים כל מי שיעבור על גזירתם וכן מצינו בפלגש בגבעה דכתיב כי השבועה גדולה היתה לאשר לא יעלה לשם למצפה ותניא בילמדנו וכי שבועה היתה שם אלא ללמדך שהחרם היא השבועה והשבועה היא החרם וכן שבועת שאול לא היתה אלא גזרה ונידוי על מי שיעבור על גזרתו וכן שבועת יהושע ביריחו לא היתה אלא גזרה ונידוי דאי אפשר להשביע את הנולדים לאחר זמן אבל נידוי החרם חל על הדורות הבאים הילכך כיון שתורת נידוי יש לו יש להם כח להתיר החרם.
ולבטל הנידוי וגם מי שעבר על נידוים מתירין לו הנידוי וגם יש להם כח לתלות כח הנידוי וקיומו והתרתו ככל מה שירצו.