שו"ת הרא"ש/כלל ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל ט· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל ט[עריכה]

סימן א[עריכה]

ילמדני אדוני שר שבא לעיר לגבות מס וממשכן באשר ימצא איש על רעהו והלך ראובן קודם לכן ונתן אשר לו ומשכונות של גוים לשמעון שהוא פטור מן המס ונתן במתנה גמורה בלא תנאי אם יוכלו שניהם לישבע זה שאין לו וזה שהוא שלו כל מה שבביתו אף על פי שידוע שלא עשה כי אם להבריחו ולבסוף יחזיר לו מ"מ במתנה גמורה נתן והחזרה תלוי בדעתו.

נראה שהמתנה קיימת כמו שכתב ר"ת ז"ל אחד שהבריח נכסיו שלא ישתעבדו לבעל חוב ששטר מתנה קיימת שאם לא קנה המקבל היה קונה הבעל חוב הכי נמי אדעתא דהכי נתן שאם יבא לידי שבועה שיכול לישבע שאין לו נמצא גם האחר נשבע באמת ואפי' לא ישבע הוא דעתו שישבע שמעון באמת ולא דמי לשטר מברחת שאינה מכוונת להקנות לו אלא שלא יקנה הבעל והוא אינו קונה כדאמרינן בכתובות (ע"ט) עשאום כנכסים שאינן ידועין לבעל ואליבא דרבי שמעון ולא דמי לשאר אומדנא דמוכח.


תשובה מה שכתבת מענין הברחה קשה מאד הדבר ומעולם החמרתי בו מאד שלא יזלזלו בו וגם אם יבא הפסד לחברו בהברחה זו נמצא לאו עכברא גנב אלא חורא גנב אף על פי שהוא אמת כאשר כתבת ואפילו מתנה על מנת להחזיר היא מתנה לשעתא וכ"ש מתנה זו שהיא בלא חזרה אם ירצה מ"מ יש ליזהר מפני חלול השם אם ירגיש בדבר וגם שלא יקלו עמי הארץ בדבר.


סימן ב[עריכה]

עוד ילמדני אם ראובן הפקיד ביד שמעון ובא הגוי להשביעו שיוציא מרשותו מה שאינו שלו אם יכול ליתנו לו בהיתר שבדין הוא בא לגבות ובר מתא אבר מתא מיעביט.


תשובה מה ששאלת ראובן שהפקיד ביד שמעון ובא גוי גובה המס להשביעו שיוציא מרשותו כל שאינו שלו דע לך אם האנס מרגיש שיש ממון ראובן ביד שמעון ראוי להחמיר מאד בדבר מפני חלול השם ולא יתחלל שם שמים על ידו להציל ממון אחרים ואם אין חלול שמים בדבר דין זה כראשון ושלום אביך אשר.

ומצאתי תשובה בשם ה"ר יצחק אור זרוע ראובן הנפקד שאנסוהו הקהל מכח החרם לתת הפקדון של שמעון שדר חוץ לעיר לתתו בשבילו למנת ההגמון אם לא היה חייב המפקיד לתת מס עמהם בטענתו הנפקד חייב דלא מיבעיא היכא דלא חלה עליו שבועה שהשביעוהו לגזלו ולאו אנוס הוא אלא אפילו היה אנוס חייב דנשא ונתן ביד חייב כההוא דהגוזל בתרא (קי"ז) ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חברו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב ואם כדברי הקהל שחייב ליתן למנת ההגמון הנפקד פטור דמשועבד לקהל מדרבי נתן כההוא דשור שנגח ד' או ה' (מ') שאלו בחזקת תם וכו' ומה שטוען שלא החזירו כשתבעו קודם הקהל אפי' גרמא אין כאן וכ"ש גרמא של בעל חוב ולא דמי לירושלמי פרק החובל ובפרק בתרא דכתובות גבי פריעת בעל חוב של חברו והניח מעותיו על קרן הצבי דמפרש טעמא הוינא מפייסנא ליה והוה מחל לי הגע עצמך דהוה גביה המשכון מפייס הוינא ליה ויהיב משכוניה ואפילו בבעל חוב דוחק דהתם אמר ליה מי הזקיקך לפרוע בדבר שלא נשתעבדת אבל המשועבד בדין פרע והא דירושלמי דהגוזל בתרא נטלוה מסיקין מיד הגזלן מחמת הנגזל מהו דניכול למימר ליה מ"מ הב לי דידי ומאן דבעי ייתי ויסב מנאי גזלן ודאי חייב באונסין דבעי למיעבד השבה מעלייתא ותו דלא נשתעבד הגזלן למסיקין שהן באין באונסיות בדין.


סימן ג[עריכה]

עוד ילמדני ציבור שממשמשים ובאין להטיל חרם שכל מי שיש לו מעות במזומן שילוום לגוי פלוני והלך ראובן מיד ונתן מה שהיה במזומן לשמעון שלא היה בכלל התקנה כדי שלא להלוות לגוי ונתן לו במתנה גמורה בלא תנאי והודיעני אם המתנה מתנה הואיל ואיכא אומדנא דמוכח אי דמיא לשטר מברחת ושכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר ולא איצטריכו ליה זוזי ואף אם אינו [כמתנה מכל מקום נהי דמתנה אינו לא גרע מהלואה ופקדון] שהרי דעתו היה שישתמש בהם או נאמר שהחרם חל למפרע משעה שהיו עסוקין בענין ומי שמתעסק בשל אחרים אם יכולין לכופו להלוות לאותו גוי כי אינו נותן רבית כמו אחרים והקהל צריכין להלוותו מפני דרך שלום.


תשובה על חרם הקהל דע לך דלא שייכא הערמה והברחה בחרם שעושין הקהל על דעת המקום ב"ה ועל דעתם ולאפוקי מכל מיני ערמות עושין כן ודבר ידוע שזה לא כיון ליתן אלא להברחה בעלמא ואומדנא דמוכח הוא אפי' להוציא ממון בכל הני שכתבת אמנם שוגג היה כי לא היה סבור לעבור על החרם וכי היכי דאומדנא דמוכח מפקא מכלל מתנה מפקא נמי מהלואה ולא תועיל ערמתו כלל וחייב להלוות והמתעסק בשל אחרים אם צורך הקהל הוא שהלוו לאותו גוי כגון שהוא יכול להרע ולהיטיב לקהל וצריכין לשחדו ולהפיק רצונו וגם הוא דין ומנהג בעיר שהמתעסק בשל אחרים פורע מס הקהל ממעות אחרים אם כן חייב להלוות ממעות אחרים כמו פריעת מס.