שו"ת הרא"ש/כלל יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל יא· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל יא[עריכה]

סימן א[עריכה]

וששאלת ראובן שהוא מוחזק כבר חשוד על השבועה ושוב הלוהו שמעון וכפר אם שמעון ישבע ויטול או נאמר איהו דאפסיד אנפשיה שהלוהו אחר כך.


תשובה דע אם שראובן כופר בכל פטור בלא שבועה דלא רמינן עליה שבועה כיון דחשוד ושמעון נמי לא ישבע ויטול דתקנתא לתקנתא לא עבדינן כדאיתא בפ"ק דב"מ (ה’) גבי ההוא רעיא דכל יומא הוו מסרי ליה חיותא בסהדי ואם הוא מודה במקצת או שיש לו עד אחד לשמעון ישבע ויטול ומה שייך כאן איהו אפסיד אנפשיה אדרבה ראובן הוא דאפסיד אנפשיה דמאחר שהוא חשוד היה לו לפרוש ממשא ומתן שמא יתחייב שבועה דאורייתא ושכנגדו ישבע ויטול והנושאים והנותנים עושין טובה לעצמן.


סימן ב[עריכה]

ששאלת על הנשבע להכחיש העד שאמרו רבותינו שהעד ובעל דין מצטרפין יחד לפוסלו אם הוא נפסל מיד ממילא או עד שיעידו עליו בפני ב"ד יראה לי שצריך להעיד עליו דכל זמן שלא העיד עליו הבעל דין מאן נימא לן שתביעתו היתה אמת שמא שקר תבע ממנו נמצא שהיה פסול על פי העד לבדו אבל כשיעידו שניהם בפני בית דין ויאמרו אנו מעידים על זה שעבר על שבועתו מאז והלאה הוא נפסל

סימן ג[עריכה]

ומה ששאלת נשבע לבטל מצוה דרבנן כגון קריאת מגילה והדלקת נר חנוכה אם חלה השבועה ויבטל מצוה דרבנן.

פשיטא לן מהכא (נזיר ג’) מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות יין מצוה מאי ניהו קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא ופרש"י ז"ל מצוה ועומד מהר סיני הוא לשתותו ואיך יכול לאסור עליו והקשה עליו ר"ת נהי דקידוש היום מן התורה על היין אינו מן התורה אלא חז"ל אמרו זכרהו על היין ועוד דאבדלתא לאו דאורייתא ופר"ת מושבע ועומד מהר סיני הוא וכי מושבע הוא לשתות יין קידוש והבדלה דאיצטריך קרא למימר דאיסור נזירות חל עליו לאסרו מיהא דבר פשוט דשבועה חל על כל מצוה דרבנן ואסור לעשותה וכן נמי לעבור עבירה דרבנן יקיים שבועתו.

[תשובה יברכך צור ישראל ותחליף כח ולאל אשר לבב שואל מורי ושארי הח"ר יחיאל אשר כתבת שהנודר לחבירו למול את בנו אם היתה אשתו מעוברת צריך לקיים את הדבר ואף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ שלא בא לעולם כלל אבל אם בא לעולם קצת דבריו קיימין והבאת ראיה לקמן כלל ק"ב סימן י'].


סימן ד[עריכה]

שאלה שלשה שותפין חכרו חכירות והעמידו בשבילם נאמן סופר לקבל חשבונם ולכתוב הכל בפנקס ואירע שתפס גוי לאחד מן השותפין ובא גוי אלם ונכנס בחכירות עם שני השותפין במקומו של זה התפוס והגוי הנזכר ושני השותפין הכריחו את הסופר הנזכר שנשבע שלא יגלה חשבונם לשום אדם בעולם לא לשותף היהודי הנתפס ולא לאדם אחר לסוף יצא היהודי הנתפס ותובע לסופר שיתן לו החשבון לידע כמה הזיקו הגוי האלם שנכנס במקומו ואמר הסופר שהיה עושה ברצון אם לא מצד השבועה שנשבע וזה אומר שאין השבועה חלה.


תשובה יראה כיון שבררו הנאמן לקבל חשבונות לכותבם בפנקס לא חלתה שבועה עליו להפסיד לאותו היהודי הנתפס דשמא ישתדל שיצטרך הגוי להחזיר לו מה שגזל ממנו וצריך לידע כמה גזל משלו וכיון שיוכל לבא לידי הפסד אם לא יגלה לו החשבון לא חלתה עליו שבועה דנשבע לעשות עבירה אין לו לקיים שבועתו דשבועת שוא היא ונענש אם התרו בו למ"ד עקימת שפתיו הוה מעשה והכי אמרינן בירושלמי דשבועות שבועה שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל והכי נמי אמרינן בפרק שלישי דשבועות (כ"ט) שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא אכלה עובר על שבועת שוא לא אכלה עובר על שבועת ביטוי ומפרש בגמרא (שם כ"ט) אף על שבועת ביטוי דאף ע"ג דקיים שבועתו ולא אכלה אפילו הכי לוקה משום שבועת שוא שמיד כשנשבע לבטל את המצוה נשבע לשוא ויצא שבועה לשקר מפיו ואפי' יקיימנה לוקה משום שבועת שוא הילכך בנידון זה אם אנסו הגוי לישבע אין לו עונש של שבועת שוא ואם היה יכול לישמט מן הערבי ולא עשה יש לו עונש של שבועת שוא וממה נפשך צריך הוא לומר ליהודי לעשות חשבון מה שנגבה תחלה קודם שנתפס ומה שנגבה בסוף אולי יכול להציל מהגוי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ה[עריכה]

על השאלה ששאלתם אותי אשיבכם מה שהוא דין מן הדת שלנו כי הנשבע לעשות דבר אחד ואמר אח"כ אני עברתי על שבועתי ולא עשיתי הדבר שנשבעתי לעשותו ואין הדבר יכול להתברר בעדים שעבר על שבועתו אלא בהודאת פיו אינו נפסל ואין עונשין אותו כי אין אדם משים עצמו רשע וזה האיש נשבע לעשות הפנקס ביושר ואמת לפי אומד דעתו ואם הוא אומר עתה שעשאו בשקר וברעה לא מהמנינן ליה הילכך מן הדין אינו יכול לעונשו כיון דאין הדבר יכול להתברר שבמזיד עבר על שבועתו דאיכא למימר שמא לפי אומד דעתו עשה הכל ואם יראה לכם שיש לענשו כיון שהחציף פניו ואמר שעבר על שבועתו וראוי הוא לכך הטילו עליו העונש כפי שיראה לכם נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן ו[עריכה]

שאלה ראובן מת בלא זרע ונשארה אלמנתו זקוקה ליבם ונפלה קטטה ביניהם עד שלבסוף נתפשר שנתנה ליבם הגדול סכום ומחל לה כל תביעות שהיו לו עליה ונסתלק מממון אחיו לגמרי ועל מנת שיחלוץ לה תוך זמן פלוני ונשבע על זה שבועה בתורה ושוב נתחרט ואמר שנשבע לבטל המצוה שהרי מושבע ועומד הוא ליבם ורוצה שתתיבם לאחיו הקטן שהוא פנוי יען כי הוא נשוי.


תשובה יראה שעל הממון אין להם עוד טענה כי נסתלק היבם הגדול ומחל לה הכל חלקו וחלק אחיו בהרשאת אחיו וחייב לקיים שבועה זו שנשבע לחלוץ לה ואין זה נשבע לבטל המצוה דבדידיה תלה רחמנא אי ניחא ליה ליבם אי ניחא ליה לחלוץ וכיון שבאותה שעה נתרצה לחלוץ זהו מצותו ולא נשבע לבטל המצוה אלא כנשבע שלא ישב בסוכה ושלא ליטול לולב אבל לחלוץ לא מיקרי נשבע לבטל המצוה כיון דאי בעי לחלוץ ליתא לעשה דמצות יבום וגם כי רגלים לדבר שבשביל הממון הן עושין החליצה היא עיקר המצוה כאן אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.


סימן ז[עריכה]

וששאלת למאן דאמר פריעת בעל חוב מצוה ואי לא בעי למעבד מצוה כייפינן ליה בגופיה היאך תתקיים לדבריו כל אותה הלכה דסוף פרק המקבל (קי"ג וקי"ד) ואותן הפסוקים דנתוח ומשכון.

יראה לי דההיא דכתובות (פ"ו) מיירי כגון דלית ליה מקרקעי דאי הוה ליה מקרקעי הוה נחתינן לנכסיה דהא רב פפא גופיה דאמר (ערכין כ"ב) פריעת בעל חוב מצוה איהו הוא דקאמר בפ"ק דקידושין (י"ג) מלוה על פה גובה מן היורשין דשעבודא דאורייתא (וכיון דמשעבדי מדאורייתא) נחתיה לנכסיה אלא מיירי דלית ליה מקרקעי אלא מטלטלי והבריחם ואמר לא בעי למעבד מצוה כייפינן ליה בגופיה ומכין אותו עד שיתן כיון דידענא דאית ליה ואינו רוצה ליתן וההיא דהמקבל מיירי דלא אמר לא בעינא למעבד מצוה אלא דוחה את המלוה בדברים וצריך למשכנו בההיא קאמר (שם) דלא יכנס לביתו אלא מנתח נתוחי.

והא דקשיא לך הדיינים חותמים את השטר אף על פי שלא קדמוהו ליחוש דלמא היו קרובים הלוה או המלוה ונמצא מעידים לקרובים או לזכות או לחובה ליכא למיחש למידי דמאן מקיים שטרא מלוה והוא יזהר בטוב שלא יפסל שטרו כי אם יקיימנו הקרובים אז יפסלנו ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן ח[עריכה]

שאלה ראובן נשבע בפני טובי העיר שלא לשחק בקוביא עד תשלום שנה ובתוך הזמן שחק בקוביא בפני רוב הקהל ושנה ושלש באולתו ואמרו כי הרבה פעמים הרשיע לעשות כך וראה לוי שלא עשו בו הקהל דין או שלא היה להם יכולת מפני המושל והלך והגיד למושל והמושל תפסו ונתנו ע"י ערב והוא מבקש מהמוקדמין לקנסו על כך בממון ילמדנו רבינו מה לעשות וכמה קנס יותן עליו ומה לעשות בו יותר שלא ישחק עד תשלום זמן השבועה כי יש לו ממון לקנסו.


תשובה לקנסו בממון על מה שעבר בזה איני מדקדק אם רב אם מעט אלא יש לו לקנסו בממון עד שיתפייס בו המושל ויש לכם לעסוק עם המושל שיתן לכם כח ורשות ליסרו כאשר כתבתי ויתקדש שם שמים על ידיכם ומכאן ולהבא תעשו עליו קנס למושל שאם ישחק בקוביא קודם תשלום הזמן שיתחייב ממון רב כפי עשרו ואפי' שיתחייב בגופו מותר לקנסו לקיים שבועתו אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן ט[עריכה]

תשובה שלומך יהא נצח החכם ר' נתן ש"ץ מי שקבל עליו בשבועה שלא ישחוק שום שחוק אם המראה הוי בכלל שחוק דע שכל שחוק של קוביא הוא המראה כדאיתא בפרק זה בורר (כ"ה) גבי מפריחי יונים למ"ד תקדמי יוני ליונך ועיקר כוונת השבועה היתה כדי להמנע אבל שחוק הוא המביא לידי הפסד ממון.