שב שמעתתא/שמעתא ג/פרק יח
פרק יח[עריכה]
כתב בשו"ע סי' פ"ו סעיף ג', ספק אם היא ביצת נבילה או אם היא ביצת שחוטה מותרת וע"ש, והוא משום דביצת נבילה כל שכמוה נמכרת בשוק אינו אלא מדרבנן וספיקו לקולא. וכתב שם הש"ך ז"ל, אפילו אם ידענו בודאי מאיזו תרנגולת אלא שספק הוא אם היא נבילה או לא, כגון ספק בשחיטה דקיי"ל שהוא פסול, הביצה מותרת עכ"ל.
וכתב עליו בספר מנחת יעקב ז"ל, וצ"ע דהא הש"ך בסי' ק"י בדיני ספיקות פסק דאפילו איסור דרבנן כל שיש לו חזקת איסור אסור בספק, וא"כ כיון דקיי"ל כל ספק בשחיטה פסול דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, וא"כ ביצה זו יש לה חזקת איסור דמנבילה קאתי, א"כ יש לאסור מספק עכ"ל.
ובספר פרי מגדים כתב עלה וז"ל, אמאי לא הוקשה לו אפילו למאן דמתיר ספיקא דרבנן באתחזק איסורא, אמאי לא נגרר הביצה אחר העוף, עיין סי' א' בט"ז בשוחט שלא קבל קבלה עכ"ל. ולענ"ד נראה בט"ז סי' א' שם כתב דאין להתיר הכלים לאוקמינהו בחזקת היתר כו', כיון דאיכא ריעותא במקוה ובטבל שם ה"נ כן הוא כאן ע"ש, והיינו כיון דאין הספק בעצמותו על הכלים אלא על הטבול, וכיון דהטבול טמא מחמת תרתי לריעותא ואוקי הטבול בחזקת טמא, א"כ ממילא כל הנוגע בו טמא, והספק בשוחט אם הבהמה אסורה ממילא כל הכלים אח"כ לא מצינן לאוקמי בחזקתייהו, כיון דאין הספק בכלים אלא גוף הספק בבהמה, דכיון דהבהמה אסורה ממילא אסורין הכלים, אבל הכא הביצה שהיא בתרנגולת והספק אם הוא שחוט או לא, א"כ אותו הספק שנולד בתרנגולת אם נבילה היא או לאו, אותו הספק בעצמותו על הביצה, אין ספיקו נגרר אחר התרנגולת כיון דספיקו מחמת עצמו, ותרנגולת דהוא דאורייתא ספיקו אסור, והביצה דהוא מדרבנן וספיקו אינו נגרר אחר התרנגולת כיון שהספק בעצמותו בזה כמו בזה.
ומה שהקשה בספר מנחת יעקב דהא בספק בשחיטה דהו"ל חזקת איסור ואסור ספיקו אפילו בדרבנן, נראה כיון דטעמא דספק בשחיטה פסול היינו משום דמוקי לה בחזקת שאינו זבוח, וביצה זו אם היתה יוצאת קודם שחיטה היתה מותרת, דאין בביצה משום אבר מן החי כל שהיא נגמרת, ואין איסורה אלא משום ביצת נבילה ולא משום אינו זבוח, א"כ אין החזקה אלא בתרנגולת, דאם לא נגמרה אסורה ודאי כמו התרנגולת, ואם נגמרה לא שייך איסור אמ"ה או אינו זבוח כיון דאם היתה יוצאת קודם שחיטה אין בה משום אינו זבוח וכמ"ש, ואין איסור כלל רק מצד ביצת נבילה מדרבנן וספיקו להקל, וס"ל להש"ך דאע"ג דספק אחד על התרנגולת ועל הביצה, התרנגולת שיש לה חזקת שאינו זבוח אסורה ודאי, והביצה שאין בה חזקה וכמ"ש מותרת היא לגמרי, ודוק. ועמ"ש שמעתא ד' פ"ג.