שולחן ערוך יורה דעה פו ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · פו · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
ביצת נבילה וטריפה אפילו נגמרה שכיוצא בה נמכרת בשוק אסורה ואפי' נתערבה באלף כולן אסורות אבל ספק אם היא ביצת נבילה או אם היא ביצת שחוטה מותרת אפילו בלא תערובות אבל ספק אם היא ביצת טריפה או ביצת שחוטה אסורה:
- הגה: ואם נשחטה התרנגולת ונמצאת טריפה דין ביצים כדין חלב שנחלב מבהמה (ב"י) ועיין לעיל סימן פ"א:
מפרשים
(ח) ביצת נבילה וטריפה כו'. ביצת נבילה אינו אסור אלא מדרבנן דמן התורה מותר דהא א"א שתגמר לאחר מיתה וביצת טרפה אסורה מן התורה מפני שאח"כ נגמרה באיסור ואפי' לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה אסור מן התורה דלא פלוג כ"כ ב"י והסכים עמו הרב בת"ח ריש כלל ע"א וע"ל ס"ס ע"ט ובמ"ש שם וע"ל סי' פ"ז ס"ה ובמ"ש שם:
(ט) ואפי' נתערבה כו'. אנבלה נמי קאי דכיון שהיא ביצת נבילה בודאי איתחזק איסורא ולא בטיל משא"כ כשהיא ספק ביצת נבילה דהוי ספיקא בדרבנן לקולא:
(י) באלף כולן אסורות. תימה דזה אינו אלא לסברת סה"ת דס"ל דדבר שדרכו לימכר פעמים באומד ופעמים במנין כמו ביצה לא בטיל אבל לפי מה שפסק המחבר לקמן ר"ס ק"י כהרמב"ם וסייעתו דאפילו דברים שדרכן למנות לעולם בטלים ואף להר"ב בהגהה דפסק שם דדבר שדרכו למנות תמיד לא בטיל מ"מ ביצים שלפעמים מוכרין סל מלא ביצים בטיל וכדאמר בש"ס ריש ביצה בהדיא וכמו שיתבאר שם (וכ"כ בת"ח סוף כלל ס"ג בהדיא) א"כ הכא אמאי באלף אסורות ה"ל ליבטל ברובא דיבש ביבש חד בתרי בטל וכדלקמן סי' ק"ט ואף שהטור כתב ג"כ דבאלף אסורות היינו טעמא משום דדעת הטור דדבר שפעמים נמכר במנין ופעמים באומד כמו ביצה לא בטיל כמו שהביא בשם בעל העיטור בר"ס ק"י ואף שהביא דעת הרמב"ם שם באחרונה מ"מ אפשר דס"ל דעת בעל העיטור עיקר להחמיר וכ"כ בת"ח כלל מ"ב סוף ד"א שדעת הטור כדעת בעל העיטור א"נ דהטור אזיל לטעמיה דס"ל כהתוספות והרא"ש דביצה חשוב בריה דלא בעינן בריית נשמה אבל המחבר שפסק בסי' ק' דדוקא ביצה שיש בה אפרוח הוי בריה כיון שיש בו נשמה אבל ביצה דעלמא לא כיון שלא היה בו חיות א"כ אמאי נתערבה באלף כולן אסורות וצ"ע ולענין דינא ע"ל סי' ק"י ס"ק ט':
(יא) או אם היא ביצת שחוטה כו'. נ"ל דלא מבעיא בספק אם זו הביצה היא מתרנגולת נבלה או מתרנגולת אחרת שהיא שחוטה דמותר אלא אפי' ידענו בודאי מאיזה תרנגולת היא אלא שספק אם התרנגולת היא נבילה או שחוטה כגון ספק בשחיטה דקיימא לן שהוא פסול הביצה מותרת ודוק:
(יב) וע"ל סי' פ"א. ע"ש ס"ב נתבאר על נכון בס"ד:
אפי' נגמרה. וכתב ב"י בשם רשב"א אפילו ילדה מיד שנטרפה אסורה גזירה אטו מעורה בגידין: ואפי' נתערבה באלף כו'. הטעם דהוה דבר שבמנין ותימה על המחבר ש"ע שבסי' ק"י סעיף א' פסק דדבר שדרכו למנותו תמיד בטל ע"ש לענין הלכה:
ספק אם היא ביצת נבילה כו'. דביצת נבילה אפילו ודאי אינו אסור אלא מדרבנן והא דאסורה בנתערבה משום דשם איתחזק איסורא ב"י בשם מרדכי אבל ביצת טרפה אסורה מדאורייתא לפי שנגמרה באיסור ע"כ החמירו בספיקא:
(ו) נבלה: כתב הש"ך דביצת נבילה אינה אסורה אלא מדרבנן דמן התורה מותר דהא א"א שתגמר לאחר מיתה וביצת טריפה אסורה מן התורה מפני שאח"כ נגמרה באיסור ואפילו לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה אסור מן התורה (דלא פלוג) וע"ל ס"ס ע"ט וס"ס פ"ז ס"ה.
(ז) באלף: אביצת נבלה נמי קאי דכיון שהיא ביצת נבלה בודאי איתחזק איסורא ולא בטיל. משא"כ כשהיא ספק ביצת נבלה דהוי ספקא דרבנן ולקולא. ובספק ביצת טריפה דהוא מה"ת החמירו בה. אך צ"ע לפי מה שפסק המחבר ורמ"א בסימן ק"י ה"ל ליבטל ברובא דיבש ביבש חד בתרי בטל ודוקא ביצה שיש בה אפרוח הוי בריה אבל ביצה דעלמא לא. וצ"ע.
(ח) מותרת: דהוי ספיקא דרבנן ואפילו ידענו בודאי מאיזה תרנגולת היא אלא שספק אם התרנגולת היא נבלה או שחוטה כגון ספק בשחיטה דקי"ל שהוא פסול הביצה מותרת.