שולחן ערוך יורה דעה פא
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · יורה דעה · סימן פא | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור יורה דעה ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
פרי חדש · ש"ך · ט"ז · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט
חלב בהמה וחיה טמאה או טריפה, וצירה, ומי רגליה -- אסורים כבשרה. ויש מי שמתיר במי רגליה (רמב"ם פ"ד ד"כ). אבל מי רגלים דאדם לדברי הכל מותרים.
גבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצא טריפה --
- אם הוא טרפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה (ס"א שאירע לה עתה ועיקר) כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא בו -- מותרת, דאמרינן השתא הוא דנטרפה.
- אבל אם ידוע שקודם שחלבה נטרפה -- כגון יתרת אבר שנטרפת בו או הוגלד פי המכה שבידוע ששלשה ימים קודם השחיטה היה -- כל הגבינות שנעשו מחלבה אסורות.
הגה: מיהו בהוגלד פי המכה אין לאסור רק הנעשה ממנה תוך ג' ימים. אבל מה שנעשה מחלבה קודם לזה שרי (סמ"ק והגהוח מיימוני ומהרא"י בהגהת ש"ד ואו"ה כלל מ"ט ואגור) אבל ביתרת או שאר טריפות הבא מן הבטן מה שנעשה ממנה מעולם אסור (או"ה שם)
ואם היתה בעדר עם בהמות אחרות ונתערב חלבה עם חלב האחרות -- הולכים בו אחר שיעור ששים. הגה: ואם יש ס' בהמות בעדר ולא ידעינן בודאי שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת האחרות -- אמרינן מסתמא דאיכא ששים ומותר (סברת עצמו). ודוקא בשנתערב החלב. אבל אם נתערבו הגבינות אינן בטילות דהוי חתיכה הראויה להתכבד ואפילו באלף לא בטיל (תה"ד ובארוך כלל מ"ט ותשו' רשב"א סי' תקי"ז)
ואם נטרפה ע"י סירכא אין אוסרים הגבינות שנעשו מחלבה משום דהוי ספק ספיקא. הגה: ויש אוסרין אפילו בסירכא מה שנחלב תוך שלשה ימים (רשב"א ור"ן). וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה.
יאלי דיחמורתא (פי' כעין ביצי זכר שיחמורת משלכת מרחמה) -- מותרים.
שליא שהחמור נוצר בו מותר דפירשא בעלמא הוא.
מי רגלי בהמה וחיה הטהורים ,וחלב ומי חלב שלהן -- מותר. וה"ה למימי חלב שלהן. ויש מי שאוסר בזה (הר' אליעזר).
כשרה שינקה מן הטריפה חלב הנמצא בקיבתה -- מותר. וכ"ש טריפה שינקה מן הכשירה. משום דחלב המכונס בקיבה פירשא בעלמא הוא. ויש אוסרים בחלב צלול הנמצא בקיבת כשרה שינקה מהטריפה.
- הגה: והכי נהוג. ומיהו אין חוששין שמא ינקה מן הטריפה או מן הטמאה והכל מותר כל זמן שלא ידענו בודאי שינקה מהם (מרדכי פכ"ה). ויש אוסרים לכתחילה להעמיד בקיבת טריפה שינקה מן הכשירה אפילו בקרוש משום מראית העין דנראה כאוכלין טריפות (הגהת מהרא"י וש"ד והגהת מיימוני). וכן נוהגין לכתחילה אבל בדיעבד או שנתערבה באחרות הכל מותר (שם).
חלב אשה מותר; והוא שפירש כגון שחלבתו לתוך כלי (או לתוך היד) (ב"י). אבל גדול היונק משדי אשה כיונק שרץ (אפילו חולבת לתוך פיו) (ב"י) והיו מכין אותו מכת מרדות (פי' על שמרד בדברי סופרים).
ותינוק יונק עד סוף ד' שנים לבריא וה' לחולה אם לא פירש. אבל אם פירש -- שגמלוהו שלשה ימים מעת לעת אחר כ"ד חדש -- לא יחזירוהו. והוא שפירש מתוך בוריו, אבל אם לא פירש אלא מתוך חולי שאינו יכול לינק ופירש -- יכולים להחזירו. ואם יש סכנה מחזירים אפילו אחר כמה ימים. ובתוך כ"ד חדש אפי' פירש מתוך בוריו חדש או יותר -- מותר לחזור ולינק עד סוף כ"ד חדש. הגה: ועיין באבן העזר סימן י"ג אם חדש העיבור עולה למנין.
- חלב מצרית כחלב ישראלית ומ"מ לא יניקו תינוק מן המצרית אם אפשר בישראלית דחלב עובדת כוכבים מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע (ר"נ פא"מ בשם הרשב"א). וכן לא תאכל המינקת אפילו ישראלית דברים האסורים (הגהות אשי"רי). וכן התינוק בעצמו -- כי כל זה מזיק לו בזקנותו.
דבש דבורים מותר. ואף על פי שגופי הדבורים מעורבים בו וכשמפרישים הדבש מהם מחממין ומרתיחין אותן עמהן -- מותר משום דהוי נותן טעם לפגם.
דבש צרעין וגיזין (פי' מיני דבורים וצרעין הם) מותר. ויש מי שאוסר (רא"ש ורמב"ן). הגה: ואין אנו צריכין לחוש לו כי אינו מצוי בינינו כלל (הגהות ש"ד וכן מ"כ ב"י על שמו).