שולחן ערוך יורה דעה פא ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · פא · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
גבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצא טריפה --
- אם הוא טרפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה (ס"א שאירע לה עתה ועיקר) כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא בו -- מותרת, דאמרינן השתא הוא דנטרפה.
- אבל אם ידוע שקודם שחלבה נטרפה -- כגון יתרת אבר שנטרפת בו או הוגלד פי המכה שבידוע ששלשה ימים קודם השחיטה היה -- כל הגבינות שנעשו מחלבה אסורות.
הגה: מיהו בהוגלד פי המכה אין לאסור רק הנעשה ממנה תוך ג' ימים. אבל מה שנעשה מחלבה קודם לזה שרי (סמ"ק והגהוח מיימוני ומהרא"י בהגהת ש"ד ואו"ה כלל מ"ט ואגור) אבל ביתרת או שאר טריפות הבא מן הבטן מה שנעשה ממנה מעולם אסור (או"ה שם)
ואם היתה בעדר עם בהמות אחרות ונתערב חלבה עם חלב האחרות -- הולכים בו אחר שיעור ששים. הגה: ואם יש ס' בהמות בעדר ולא ידעינן בודאי שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת האחרות -- אמרינן מסתמא דאיכא ששים ומותר (סברת עצמו). ודוקא בשנתערב החלב. אבל אם נתערבו הגבינות אינן בטילות דהוי חתיכה הראויה להתכבד ואפילו באלף לא בטיל (תה"ד ובארוך כלל מ"ט ותשו' רשב"א סי' תקי"ז)
ואם נטרפה ע"י סירכא אין אוסרים הגבינות שנעשו מחלבה משום דהוי ספק ספיקא. הגה: ויש אוסרין אפילו בסירכא מה שנחלב תוך שלשה ימים (רשב"א ור"ן). וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה.
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ד) גבינות שנעשו כו'. עד סוף הסעיף צריך ביאור ודע כי לשון המחבר בכל סעיף זה הוא מדברי הטור וכב"י דמדכתב כל הגבינות שנעשו מחלבה אסורות משמע שהוא אוסר אף הגבינות שנעשו קודם ג' ימים וכדברי הרשב"א והר"ן דכל שיצאה מחיים זמן מה מחזקת הרוב וא"א לומר סמוך לשחיטה ממש נטרפה הכל אסור למפרע עכ"ד (וכן פי' האחרונים דברי הטור מיהו נ"ל שאין כן דעת הרא"ש ע"ש ודוק) וכ"נ מסקנתו בב"י לפסוק הלכה וכן צריך לפרש דבריו כאן בש"ע ומ"ש קודם שחלבההוא לאו דוקא וביש ספרים בטור כתוב קודם שנשחטה תדע דבנטרפה ע"י סירכא התירו מטעם ס"ס משמע דבודאי טרפה אסור דדוקא בניקב קרום של מוח ודכותיה דאיכ' למימר סמוך לשחיטה ממש נעשה הוא דאזלינן בתר רובא ואמרינן עד השתא אוקמא אחזקתה דכשרה היא אפילו תוך שנתה (ועיין בס"ק ט') דרוב בהמות כשרות הן מה שאין כן בהוגלד פי המכה ודכותיה (והוגלד פי המכה היינו כגון מחט שנמצא בעובי בית הכוסות וכה"ג והוגלד פי המכה דאז ודאי נעשה קודם ג' ימים וכמ"ש הט"ו בח"מ סימן רל"ב סי"א) ואם כן מ"ש הר"ב מיהו בהוגלד פי המכה כו' לא דק בלשונו דהל"ל בלשון וי"א אלא משום דבלשון המחבר עצמו אין הכרע כ"כ כתב בסתם מיהו כו' וכן דרכו בכמה מקומות ומ"מ גם לדעת המחבר בהוגלד פי המכה אינו אסור אלא עד י"ב חודש דטרפה אינה חיה יותר מי"ב חודש וכ"כ בספרי בשם ש"ד סימן פ"ד ומרדכי פא"ט ורוקח סימן שפ"ו והרא"ה בס' ב"ה דף פ"ז ע"ב ושאר פוסקים ע"ש אבל ביתר יתבאר דינו בסמוך:
(ה) מה שנעשה ממנה מעולם אסור. משמע אפילו קודם י"ב חודש וכ"כ בת"ח כלל ע"ב ד"ג בשם או"ה בהדיא והטעם דאע"ג דטרפה אינה חיה י"ב חודש ה"מ בספק טרפות (ר"ל כגון ספק דרוסה לעיל סי' נ"ז וכה"ג וע"ל סימן פ"ו) אבל לא ודאי טרפה כמ"ש הרשב"א בתשובה סימן ש"ח (צ"ל צ"ח) עכ"ל וכן נ"ל שהוא דעת הסמ"ג סוף לאוין קמ"א והסמ"ק והגהמי"י ודלא כמהרש"ל באו"ש שהבין דברי הסמ"ג בדרך אחר שנ"ל שמתוך כך פסק שם ובפרק קמא דחולין סימן כ' דאף ביתרת שלא בדרי דאוני ושאר טרפות הבא מן הבטן אינו אסור אלא עד י"ב חדש ואף שמדברי מהרא"י בהגהת ש"ד משמע נמי הכי אין לסמוך עליו בזה וכ"פ הב"ח ודוק ואף שכתבתי בס"ק הקודם דאפי' מאן דאוסר בהוגלד פי המכה הכל למפרע אינו אוסר אלא עד י"ב חדש אע"ג שהוגלד פי המכה נמי ודאי טרפה היא ל"ד דהתם כיון דלא ידעי' בודאי שנעשה קודם שחיטה דומה ממש לספק טרפה אבל ביתרת הרגילות להיות כן שהיא נולדה כך מבטן אמה וא"כ אין אנו מוציאין אותה מרגילותא' מטעם דטריפה אינה חיה דזה לא שייך כי אם בספק טרפה ודוק:
(ו) ואם יש ס' בהמות כו'. וכתב בת"ח שם בשם או"ה אע"ג דלא בדקנו האחרות עדיין דרוב בהמות בחזקת כשרות הן ע"כ:
(ז) ולא ידעינן בודאי שחלב הטרפה היא יותר מחלב כו'. פי' דאם ידעינן בודאי שחלב הטרפה היא יותר מחלב א' מהאחרות אע"פ שאין אנו יודעים בודאי שהיא יותר מחלק ס' נגד הבהמות ואפשר שיש בשאר הבהמות הרבה יותר כדי שיהא ס' בין כולם נגד חלב הטרפה מ"מ כיון שראינו שהיא יותר מאחד מהכשרות אמרי' מסתמא אין האחרות נותנין יותר חלב מזאת האחת הכשרה ומסתמא כולן שוין והכל אסור ודעת הר"ב דאע"פ שהחלב היא ודאי טרפה מ"מ משערים בס' בהמות וכן משמע להדיא באו"ה שם ובתשובת הרשב"א סימן תקי"ח ע"ש דלא כהגהת דרישה ול"ד לסי' פ"ו ס"ה דביצת טריפה צריך ס"א לבטלה ולא סגי בס' דלפי שיש בביצים גדולים וקטנים והבא לבטל ביצה אינו משגיח עליה לראות אם זו וכולן שוין ממש א"נ מפני שהיא בריה הוסיפו אחד בשעורה וכמו שנתבאר שם אבל הכא לא ידעינן כמה חלב יש מן הטרפה וכמה יש מן הכשרות והלכך אמרינן מן הסתם כולן שוות וזה ברור דלא כהדרישה וס' אפי רברבי דף ע"ז ע"ב שדימו דין זה לסי' פ"ו:
(ח) אמרינן מסתמא כו'. דמאחר דשיעור ס' הוא מדרבנן ומדאורייתא חד בתרי בטיל אזלינן לקולא ואמרינן מסתמא דהוה ס' כו' ת"ח שם והכי אמרינן לקמן סי' צ"ח ס"ב גבי מין במינו שהוא מדרבנן ולא ידענו אם יש ס' מותר:
(ט) אבל אם נתערבו הגבינות כו'. כלומר שלא עירבו החלב יחד אלא עשו מכל אחד בפני עצמה גבינה ואח"כ נתערבו אבל וודאי אם כבר נתערבה החלב ואח"כ עשו מן הכל גבינות דבטיל כיון שכבר נתבטלה החלב וכן מבואר בת"ח שם. ומ"ש המחבר ואם נטרפה ע"י סירכא כו' הנה דעת כל הפוסקים שוים בזה דאין סירכא פחותה מג' ימים והרבה פוסקים כתבו כן בפירוש וכמו שיתבאר בסמוך וכן משמע דעת המחבר בב"י אלא דהמתירין מטעם ס"ס אינן מתירין אלא מה שנחלב קודם ג' ימים דהוה ס"ס ספק טרפה או לא משום דבהרבה סירכות אנו מטריפין מספיקא שא"א בקיאין לבדוק כדלעיל סי' ל"ט ואת"ל טרפה שמא לא נטרפה אלא קודם ג' ימים אבל מה שנחלב תוך ג' ימים אין כאן אלא ספק א' והרשב"א והר"ן דאוסרין בסירכא אוסרין אפילו קודם ג' ימים כל זה הוכחתי בספרי וכן הוא דעת הב"י בהדיא ע"ש אבל הר"ב נראה שהבין דהמתירין מטעם ס"ס מתירין אפילו תוך ג' ימים והבין שכן דעת הב"י וכ"נ להדיא מדבריו בת"ח סוף כלל ע"ב ולכן התיר ג"כ במקום הפסד מרובה אף מה שבתוך ג' ימים ולא ירדתי לסוף דעתו ועוד שהרי הרא"ש והטור הם מהמתירין מטעם ס"ס ומשמע מדברי הרא"ש פא"ט והטור ח"מ סימן רל"ב סעיף י' דאין סירכא פחות מג' ימים עיין שם וכן הגהת אשיר"י פ"ק דחולין והאו"ה שם כתבו בשם המרדכי דבסירכא כל מה שנחלב תוך ג' ימים אסור דאין סירכא פחות מג' ימים עכ"ל והמרדכי כתב בפרק א"ט דיש להתיר מטעם ס"ס כהרא"ש אלא ודאי כדפי' והא דלא הזכירו המתירים מטעם ס"ס דמה שבתוך שלשה ימים אסור משום דזה פשוט וכן ברוקח סימן שפ"ו כתב על שם ר"ת וכן כתבו השערים והסמ"ק והגה"מ וכן כתב האו"ה שם בשם א"ז ומרדכי ור"ת וכן הוא בא"ו של מהרי"ל דף צ"ט ע"ב וכן הוא בדברי מהרא"י בהגהת ש"ד ובאגור סימן אלף רמ"ז דאין סירכא פחות מג' ימים וכל מה שבתוך שלשה ימים אסור הלכך אין להתיר כלל אפילו במקום הפסד מרובה מה שבתוך ג' ימים סירכא וכ"נ דעת מהרש"ל באו"ש ובפ"ק דחולין סי' כ' ודעת האחרונים וגם הרב בת"ח שם לא כתב דיש להתיר במקום הפסד מרובה. ומיהו מ"ש הטור והמחבר להתיר בסירכא מטעם ס"ס היינו בסתם סירכות שאנו אוסרים מספק מכח שא"א בקיאין בבדיקה אבל ודאי איכא סירכות טובא דטריפות בודאי וכמו שנתבאר בסי' ל"ט ע"ש ובהכי נ"ל ליישב דהרשב"א והר"ן לא פליגי אהרא"ש ותוספות וסייעתייהו דלא כטור וב"י ע"ש. מיהו אנן קי"ל דאפי' בודאי סירכא יש להתיר הגבינות קודם ג' ימים דומיא דהוגלד פי המכה ולא אמרינן כיון שע"כ קודם לזמן שחיטתה יצאה מחזקתה א"כ הכל יהא אסור למפרע כדלקמן סימן ק"ץ גבי כתם יבש בחלוק דאמרינן מטמא למפרע עד שעת כיבוס דשאני הכא דרוב בהמות בחזקת כשרות הן ויש לנו לומר דעד השתא היתה מן הרוב והשתא היא דנעשית מן המועט ואפילו נמצא הבהמה טרפה תוך שנתה כ' הרא"ש דהכל מותר מטעם זה וכן נ"ל מדברי הרבה פוסקים וע"ל סי' א' ס"ק ח'. מיהו בשאר טריפות כגון ניקב קרום של מוח או לא הוגלד פי המכה וכיוצא בו אפי' תוך ג' הכל שרי כדעת המחבר וכ"נ דעת הר"ב בהגהה וכ"כ בת"ח שם בהדיא וכ"כ באו"ה וכן נ"ל שהוא דעת כל הפוסקים דלא כמהרא"י ומהרש"ל שם דאסרו בכל טריפות מה שבתוך ג' ימים ע"ש:
ט"ז - טורי זהב
שלא אירע לה אלא עתה. פי' סמוך לשחיטתה:
כל הגבינות שנעשו מחלבה אסורות. הטעם דלא שייך כאן חזקה דהיתה כשירה עד השתא דכיון דעכ"פ תוך ג' ימים סמוך לשחיטתה היתה טרפה יצאת מן החזקה ואסרינן למפרע עד עולם. ורמ"א שכ' בהג"ה מיהו בהוגלד פי המכה כו' חולק על המחבר וס"ל כרשב"ם והגה שבש"ד וסמ"ג ונראה לי טעם שלהם דכל שאפשר לנו להעמיד על החזקה אנו מעמידים והלכך בהוגלד אין לאסור רק תוך ג' ימי' שאז א"א להעמיד על החזקה אבל קודם לזה מותר מטעם חזק' ומזה הטעם יש באמת קושיא חזקה על הרשב"א שמביא הטור לחלק בין טרפות דסירכא שא"א לומר השתא סמוך לשחיטה נטרפה ובין שאר טריפות דבסירכא נמי למה אין אנו תולין עד הזמן שאפשר שלא הית' קודם לכן דזהו ממש כשאר טריפות סמוך לשחיטה ממש שוב מצאתי שהרא"ה בבדק הבית הקשה כן עליו בתה"ה דף פ"ז. והרשב"א במשמרת הבית השיב ע"ז וז"ל דהחילוק שחלקו בין הטריפות בזה הוא כן דמה שמתירין הגבינות למפרע כשנמצאת טרפה בטרפות שהיה אפשר שנעשה סמוך לשחיטה ממש לא קודם שחיטה סמוך לשחיטה קאמרי רבנן קשישי אלא החילוק הוא דכל שיצאה מחזקתם מחיים ואין אתה יכול לקבוע לה זמן ולברר כבר יצאה מחזקתה מחיים ושוב אי אתה יכול לומר העמידנה על חזקתה והיינו סירכא דאפשר דסמוך לשחיטה ממש וקודם שחיטה רגע אחד נגמרה הסירכא אלא כשאפשר שנגמר הטריפות סמוך לשחיטה בתר שחיטה ממש קאמר כגון שנמצאת מחט בא' מהמקומות שניקבה טורפת ולא נודע אם נגמרה הנקב משני צדדין מחיים או לאחר שחיטה מיד עם נדנודה וכיוצא בזה אבל סירכא א"א שתסרך אלא מחיים וכן בכל טרפות שידוע שנעשה מחיים כגון שנמצא עליו קורט דם עכ"ל. ונפלאתי מאד ע"ז דהא כתב בפנים תחלה דעת רבותינו הצרפתים דהיינו התוס' שלנו דלא אזלינן כאן בתר חזקה כיון שלא היה מבוררת שעה אחת ואח"כ כתב בשם רבינו שמשון להתיר מכח רוב בהמות כשרות וזו עכשיו נטרפה כו' וכיוצא בה שא"א לתלותם בשעת שחיטה ומביא ראיה מדאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת וכו' ואמרינן עלה קמ"ל אע"ג דאתיליד בה ריעותא ואע"ג דאיכא למימר דהתם שאני דריעותא בעלמא הוא שנולד וגוף הבהמה לא איתרע בודאי אבל כאן דודאי איתרע בהמה דהשתא מיהא טריפ' ודאית היא אפ"ה איכא למשמע מינה דאזלינן בתר חזקה הבא מכח הרוב דרוב בהמות כשרות כו' ומיהו ה"מ בטרפות שאפשר לומר דנעשה השתא סמוך לשחיטה ממש אבל בודאי בטרפות סירכות או בטרפות אחרות שא"א לתלות בשעת שחיטה אסורים דא"ל כאן העמידנה על חזקתה כו' עכ"ל) הרי שלשיטת הר"ש שזכר יש כאן היתר בחלב אפי' במידי שיש טרפות בבהמה בודאי מטעם חזקה דאתיא מכח רוב ולאו דוקא במידי שאפשר שנעשה אחר שחיטה דהא בהדיא כתב שיש כאן טרפות ודאי ולא כמו ההיא דאתיליד בה ריעותא דאינו אלא ספק דזהו עיקר החילוק ביניהם וא"כ ודאי דברי הרא"ש לא מתפרשים כמו שפירשם בעל משמרת הבית. ותו קשה דאם היה מיירי דוקא ביש ספק שמא נעשה לאחר מיתה בזה לא היה צריך לטרוח ולבקש היתר מכח חזקה דאתיא מכח רובא תיפוק ליה דהוה ס"ס ספק שמא גם הבהמה כשרה ואת"ל טרפה שמא נעשה אחר שחלבוה ואף על גב דלהרשב"א לית ליה ספק ספיקא גבי סירכות כמ"ש הטור והב"י שאני התם דאין שייך ספק ספיקא כמו שכתב ב"י משא"כ בהאי ס"ס דודאי אין חולק עליו ואפילו דעה ראשונה שהיא רבותינו הצרפתים דהיינו תוס' שלנו מתירין בזה וכמ"ש התוס' בהדיא פ"ק דחולין (דף י"א) שמביא בסמוך שמתירין אפילו בסירכות מחמת ס"ס ואמאי כתב שם בתה"ה דיש מחלוקת בין תוספות לרבינו שמשון אלא ודאי ברור הוא דשם מיירי דנעשה בודאי הטריפות מחיים ובזה דוקא אוסרים התוספות והר"ש מתיר מכח חזקה דאתיא מכח רוב. וכל כך גדלה התימה בעיני על משמרת הבית עד שלא אאמין שיצאו דברים אלה מפיו ובאמת יש לי להקשות גם אדברי הטור בסגנון זה שהרי דבריו ע"פ התוס' והרא"ש פ"ק דחולין והנה התוספות שם דף י"א כתבו תחלה שאין היתר לגבינות שנעשו מבהמה שנטרפה וכמו שזכר בתה"ה לעיל ואח"כ כתבו מיהו בסירכא יש היתר מכח ס"ס כו' הרי לפניך דמה שאסרו ברישא היינו בענין שאין שם ס"ס והיינו בודאי נעשה הטרפות מחיים וכן מוכח בדברי הרא"ש שכתב ג"כ דברי התוספות האלו ממש אלא שסיים ועי"ל למאי דמסקינן דאזלינן בתר רובא כו' והיינו דברי רבינו שמשון שמביא תה"ה לעיל להתיר מכח חזקה דאתיא מרובא. והנה הטור פסק כהך ועי"ל וכמ"ש הב"י דמ"ה כתב הטור להתיר באפשר שנעשה סמוך לשחיטה ואפי' באין שם ס"ס דאילו ביש ס"ס אפילו דעה ראשונה מתרת אלא ע"כ מיירי אפילו בודאי נעשה הטרפות מחיים מותר ומ"ה כתב הטור בריש הסימן דמותרין הגבינות מחמת הרוב. וא"כ הדרן קושיין דלעיל אדוכתא דאמאי כתב אח"כ בהוגלד פי המכה דכל הגבינות אסורות משמע אפי' קודם ג' ימים ואמאי לא נימא דיהיו מותרין עד ג' ימים קודם השחיטה מכח חזקה. וצ"ל דהם ס"ל דלא מועיל החזקה אלא באין צורך לתת שום זמן לבטל החזקה בעת ההיא והיינו אם יש לומר שנעשה ממש רגע כמימרא קודם השחיטה משא"כ כשתצטרך לבטל החזקה בזמן מיוחד אפילו אם הוא זמן מועט אז בטלה החזקה לגמרי. אבל לענין ספק ספיקא ודאי מהני להתיר עד אותו זמן סמוך לשחיטה שא"א לומר שנעשה באותו זמן וכמו שנזכר בסמוך וכתבו ש"ד ומהר"י ואו"ה דכן נוהגין:
מסתמא דאיכא ס'. הטעם מאחר דשיעור ס' הוא דרבנן ומדאורייתא חד בתרי בטל אזלינן לקולא ונ"ל דלפ"ז ה"ה באין שם ס' רק שאנו יודעים שיש שם בהמות אחרות משובחות הרבה מזו ואפשר שהיה ס' בתערובות אזלינן לקולא כיון דרבנן הוא דאצרכי ס' וכעין שאמרו בסימן צ"ח סעיף ב' במין במינו שנשפך. ומ"ש ודוקא כשנתערבה החלב פי' ואפילו אם עשו גבינות אח"כ מן התערובות לית לן בה אבל אם נתערבו הגבינות פירוש שממנה לבדה עשו גבינה ונתערבה הגבינה אח"כ אז הכל אסור ונראה דאם הוא ספק אם עשו ממנה לבדה אזלינן לקולא דהא דחתיכה הראוי' להתכבד אינה בטילה הוא מדרבנן. ועיין סי' ק"א בשם רש"ל דגבינה לא מקרי חתיכה ראויה להתכבד ומ"ש שם לע"ד להלכה. ויש להקשות למה נקיל כאן יותר מביצה האסורה שנתערבה דאיתא בסימן פ"ו שצריך ס"א בביטולה מטעם שיש ביצים גדולים וקטנים והא גם כאן יש איסור ודאי ביתרת ולמה די בס' בהמות בעדר. ונ"ל דבבצים ידוע לחכמים שיעור שהוא ברור שיש ששים דהיינו אם יש עוד ביצה אחת יתירה על ששים אז ודאי הוה ששים נגד ביצה האסורה אע"פ שהיא גדולה מביצים של היתר ע"כ תקנו חכמים שבכל פעם לא נבטל האיסור רק בס"א אע"פ שגם בס' היה ראוי להתיר מצד שהוא ספיקא דרבנן דהא מדאורייתא חד בתרי בטיל מ"מ כיון דאפשר להו לעשות תקנה עשו וכן משמעות דברי הר"ן בשם הרמב"ן בזה שכתב בפרק ג"ה וז"ל לפי שיש ביצים גדולים וקטנים והבא לבטל ביצה אינו משגיח עליה אם זו וכולן שוות ממש הוסיפו אחת בשיעורה ולא הוצרכו לשער בכל אחת עכ"ל משמע דהחמירו משום דאין בני אדם משגיחים בזה ובמזיד לא ישערו לפי גודל הביצים וקוטנן רק יאמרו שכל הביצים שווים על כן החמירו לשער בכל פעם בס"א ואפילו הם שוות באמת משום דלא אתי לידי מכשול בשום פעם ומש"ה ניחא גבי בהמות כאן שאין בני אדם נכשלי' בזה לומר שכל הבהמות חולבות בשוה שזה פשוט לכל אדם שיש חילוק גדול בין הבהמות בענין חלבם ע"כ לא הוצרכו לשום תקנה בזה דודאי כל אחד ישער לפי הבהמות ובאם אין ידוע כמה היא חלב הבהמו' הניחו הדבר על עיקר הדבר דספיקא דרבנן היא דשמא היו ס' נגדה ולקולא כיון דאין כאן חשש מכשול כנ"ל נכון ועיין מה שכתבתי בסי' י"ד סעיף ה'. ועוד יש לומר בקיצור דגבי ביצים יש אפשרות להוציא מידי ספק דהא קים להו דבס"א הוה ס' עכ"פ ע"כ עשו תקנה וקצבה בזה דבעינן ס"א משא"כ כאן בחלב דא"א לעשות תקנה דאין שייך לומר אם היו ס"א בהמות דאפשר דלא סגי בכך לפי החילוק מה שהבהמות אינן חולבות בשוה חילוק גדול ע"כ שבקוהו להקל כיון דספיקא דרבנן היא דהא מדאורייתא חד בתרי בטיל וכיוצא בזה מוכרחים אנו לתרץ בטור סי' צ"ח סעיף ג' כמו שכתבתי שם דכל היכא שיש אפשרות לתקן להוציא מידי ספק החמירו בו אפי' באיסור דרבנן דמ"ה שיערו שם בכולו גבי כחל ע"ש דתלוי ג"כ בחסרון ידיעה אם יש שם ששים במאי דנפיק מיניה שם אבל הכא דהוי ס"ס שאם היינו בקיאין לברר אפשר שהיה לה היתר ע"י בדיקה אם כן יש ספק שמא אינה טרפה ואת"ל טריפה אימור אח"כ נטרפה ואע"ג דאמרינן בסי' צ"ח במידי דתלוי בחסרון בקיאות לא שמיה ספק ומ"ה לא חשיב רשב"א כאן ס"ס מ"מ הרא"ש ס"ל דשאני הכא שאין שום אדם בזמן הזה יוכל לסמוך עצמו על הבירור להתיר סירכא וכן משמע מדברי רשב"א שהבאתי סי' ק"ץ סעיף מ"ו ונראה פשוט שאע"פ שדעה זאת דהיינו הרא"ש מתרת מכח ס"ס בסירכא מ"מ אינה מתרת עד סמוך לשחיטה דודאי גם הרא"ש מודה דאין הסירכא נעשית סמוך ממש וכן מוכח מדבריו פא"ט בפשט הוגלד פי המכה דלא הפסיד הלוקח אלא מטעם דה"ל להתנות וכן לא מתיר הרא"ש אלא קודם שיעור זה ודלא כרשב"א:
מה שנחלב תוך ג' ימים. דס"ל דודאי אין נעשית סירכא פחות מג' ימים כמו בהוגלד פי המכה ודעה זאת היא בהגהת ש"ד בשם מהרא"י ואע"ג שכתבתי בסמוך דגם הרא"ש אינו מתיר סמוך לשחיטה ממש מ"מ כתב כאן לשון יש אוסרין משום שיעור ג' ימים דלא נתפרש בדברי הרא"ש:
באר היטב
(ג) עתה: פי' סמוך לשחיטתה.
(ד) הוגלד: כתב הש"ך דמדברי המחבר משמע דבהוגלד פי המכה לעולם אסור למפרע עד י"ב חודש דטריפה אינה חיה יותר מי"ב חודש וצ"ע על רמ"א שכתב בהג"ה מיהו בהוגלד וכו' והיה לו לכתוב בלשון יש אומרים אלא משום דבלשון המחבר עצמו אין הכרע כ"כ כתב בסתם מיהו כו' וכן דרכו בכ"מ.
(ה) מעולם: כ' הש"ך משמע אפילו קודם י"ב חדש ואע"ג דטריפה אינה חיה י"ב חדש ה"מ בספק טריפות אבל ודאי טריפה לא ואף שכתבתי לעיל בהוגלד פי המכה דאפילו מאן דאוסר הכל למפרע אינו אוסר אלא עד י"ב חדש אעפ"י שהוא ג"כ ודאי טריפה לא דמי דהתם כיון דלא ידעינן בודאי שנעשה קודם השחיטה דומה ממש לספק טריפה.
(ו) מסתמא: דמאחר דשיעור ס' הוא מדרבנן דמדאוריי' חד בתרי בטל לכך אזלינן לקולא דמסתמא וכו' וכתב הט"ז וכ"ה באין שם ס' רק שאנו יודעים שיש שם בהמות אחרות משובחות הרבה מזו ואפשר שהיה ס' בתערובות אזלינן לקולא וכמ"ש בסי' צ"ח ס"ב במין במינו שנשפך.
(ז) הגבינות: פי' שלא ערבו החלב יחד אלא עשו מכ"א בפ"ע גבינה ואח"כ נתערבו אבל אם כבר נתערבה החלב ואח"כ עשו מהכל גבינות בטיל דכבר נתבטלה החלב (ואם הוא ספק אם עשה ממנה לבדה אזלינן לקולא דחתיכה הראויה להתכבד היא מדרבנן. ט"ז). ואין להקשות מסי' פ"ו ס"ה דביצה טריפה צריך ס"א לבטלה מטעם שיש ביצים גדולים וקטנים ולמה סגי כאן בס' תירץ הט"ז דבביצים קים להו לרבנן דבא' יותר סגי ואפשר לעשות תקנה משא"כ גבי חלב הניחו להקל מן הסתם שכולם שוים והש"ך תירץ עוד דגבי ביצים מפני שהיא בריה הוסיפו א' בשיעורה. וכ' בת"ח דאם יש ס' בהמות בעדר אע"ג דלא בדקנו האחרות עדיין מ"מ אמרינן דרוב בהמות בחזקת כשרות הן. ועי' בסי' ק"א שמביא הט"ז בשם מהרש"ל דגבינה לא מקרי חה"ל והוא השיג עליו ע"ש.
(ח) ספיקא: כ' הש"ך היינו דוקא בסתם סירכות שאנו אוסרים מספק מכח שא"א בקיאין בבדיקה אבל ודאי איכא סירכות טובא דטריפות בודאי מיהו אנן קי"ל דאפילו בודאי סירכא יש להתיר הגבינות קודם ג"י דומי' דהוגלד פי המכה.
(ט) מרובה: ובש"ך פסק דתוך ג"י אפילו בהפסד מרובה יש לאסור דסתם סירכא אינה פחות מג' ימים וגם המחבר לא ס"ל להקל תוך ג' אלא דוקא לפני ג' מיהו בשאר טריפות כגון ניקב קרום של מוח או לא הוגלד פי המכה וכיוצא בו אפילו תוך ג' הכל שרי כדעת המחבר דלא כמהרש"ל דאוסר בכל טריפות מה שבתוך ג"י. ומה שמתירין בודאי סירכא קודם ג"י ולא אמרינן שיהא אסור למפרע כמו גבי כתם בסימן ק"ץ דמטמא למפרע עד שעת כיבוס דשאני הכא דרוב בהמות בחזקת כשרות הן וי"ל דעד השתא היה מן הרוב והשתא נעשית מן המיעוט.