רש"ש על המשנה/תענית/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רש"ש על המשנה מסכת תענית פרק א

משנה תוספתא ירושלמי

רש"ש על המשנה · מסכת תענית · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

א[עריכה]

בתוי"ט ד"ה ר"א אומר כו' בתפלת יוצר כו' ונ"ל דלא איכפת לן להפסיק כו' כיון דצורך תפילה היא. כבר הקדימו בזה הרשב"א בתשובה הביאו הד"מ בסי' קי"א אות ב' ועי"ש וכן הביאו הב"י בסי' רל"ו בקיצור. ואע"ג דהרא"ש בסי' ב' הביא מהירושלמי דאינו יכול להפסיק בהכרזה זה הוא אליבא דר' יהודה אבל ר"א פליג עליה בהא. תדע דבגמ' מספקא לר"א אי מניסוך גמר לה ומזכירין מאורתא אע"ג דלר"י ל"ל להא מטעם הירושלמי שהביא הרא"ש שם:


ב[עריכה]

במשנה רמ"א עד שיצא ניסן שנאמר כו'. הגבו"א הקשה דהא לקמן בגמ' אמר דירד להם רביעה שניה בה' בניסן וא"כ מנ"ל עד שיצא ניסן. ול"נ הואיל דהנביא אמר סתם בראשון ולא ביאר באיזה ימים בחדש כדרך הכתובים בכ"מ ש"מ דכל החדש ראוי לכך ואז מעשה שהיה כך היה: בתוי"ט ד"ה האחרון מזכיר כו'. וקצת י"ל אמאי קרי ליה התם השני והכא ק"ל האחרון. ונ"ל דלהכי קאמר הכא האחרון כדי לזוגו למלת האחרון שקדם לו וכי"ב כ' התוי"ט בעצמו בר"ה שם במשנה הקודמת ע"ש. [וגדולה מזו כתב בשבועות פ"ז מ"ח ד"ה נתגלגלה]. וכה"ג משני ר"א בסנהדרין (י' ב') ואיידי דבעי למיתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש:


ג[עריכה]

במשנה בג' במ"ח שואלין אה"ג רג"א בז' בו. ירושלמי בסוף הלכה תני אם היתה שנה חסרה נותנין לה חסרונה כו' דברי רשב"ג ר' אומר לעולם הולכין אחר סידרה אם היתה השנה מעוברת (פי' הק"ע כגון שעיברו השנה אחר ר"ה מיד כו'. ול"נ דמעוברת היא היפך חסרה ר"ל דהיה בין ניסן לחשוון ה' מלאים כמו שפי' בחסרה. או דר"ל דהשנה שעברה היתה מעוברת ולכן יהיה מועד הגשם בשנה זו קודם ג' חשוון) הולכין אחר עיבורה. וכ"ה בתוספתא רק בחילוף הדעות. מחלפה שיטתיה דרבי תמן הוא אמר אחר סידרה וכה הוא אמר אחר עיבורה. פי' הק"ע תמן בערכין כו' ע"ש. ול"נ דמקשה מיניה וביה מ"ש כשהיתה השנה חסרה אינו משנה מסדר שאר שנים ושואלין בג' מ"ח וכשהשנה מעוברת משנה הסדר. ועי' בבבלי ר"ה (ט"ו) לענין ט"ו בשבט ר"ה לאילנות דמסקינן דאף במעוברת הולכין אחר רוב שנים. ולהגבו"א נעלמו הירושלמי והתוספתא ע"ש: שם כדי שיגיע אחרון שבישראל כו'. משמע שיש שהולכין לבתיהם בתוך החג ועתוי"ט. וק"ל דהא חייבין בשמחה כל שמונה ועיקרה בזמן המקדש בבשר שלמים וא"כ מוכרח כ"א להיות בירושלים כל שמונה וגם שמיני טעון לינה (סוכה מ"ז). ועי' תוס' ר"ה (ה') ועמש"כ במו"ק (ט') בס"ד. ובחשבון ט"ו ימים שיגיע בהם לקצה א"י עי' בתוי"ט דבר נחמד בזה. אבל תמיהני כיון דביום ט"ו גופיה מתחילין לשאול א"כ לא ישאר רק י"ד ימים. וגם לאותן הדרים בהקרנות יעלו יותר מט"ו יום בעבור האלכסון:


ד[עריכה]

בתוי"ט ד"ה היחידים פי' הר"ב ת"ח כו' ותמיהני כו' ש"מ כו'. בגמ' ת"ר אל יאמר אדם תלמיד כו' אלא כל ת"ח יחידים. א"כ משמע דמחוייבים להתענות כיון שהם בכלל יחידים. וכ"נ מהתוס' מדלא הוכיחו דיחיד עדיף מתלמיד מזה דיחיד מחויב ותלמיד רק אם רצה וכ"כ הב"י והאחרונים בר"ס תקע"ה. ולכן בחנם גמגם התוי"ט על הרא"ש והרע"ב שפי' יחידים ת"ח:


ה[עריכה]

בתוי"ט ד"ה הגיע ר"ח כו' שכתב ומתני' דהכא כר' יוסי דהלכה כמותו. ותימה דלדידיה בר"ח כסליו לא התחילו להתענות אלא היחידים כדאמר בעצמו לעיל בגמ' (ו') וכן פירש"י שם דמתני' כר"מ וכ"ה בירושלמי:


ו[עריכה]

במשנה אוכלין ושותין מבעו"י. כתב הגבו"א דלהכי לריו"ח בפסחים (נ"ד ב') בהש"מ שלהם אסור ול"א ספיקא דרבנן לקולא דא"כ ניקל נמי בבה"מ דאפוקי יומא והוי תרי קולי דסתרי אהדדי וע"ש דהאריך בראיות. ומה יענה להא דרבי דס"ל בעירובין (ל"ב ב') דכ"ד שהוא משום שבות ל"ג עליו בבהש"מ וכן לשמואל בפסחים שם דס"ל דבהש"מ שלהם ושל ט"ב מותר (ועמש"כ עליו בס"ד בר"ה כ"ט) וגם אישתמיטתיה מש"כ המרדכי במכילתין (סי' תרל"א). וכן הב"י ר"ס תקס"ב בשם הג"מ דלכ"ע אסור בהש"מ דאפוקי יומא דמספיקא לא נפיק מאיסורא ועמ"א סי' שמ"ב: