רש"ש על המשנה/שבת/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רש"ש על המשנה מסכת שבת פרק ב

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת שבת · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

א[עריכה]

ברע"ב ד"ה ולא בשמן קיק כו' ופתילות שא"ח כו' ומתוך שאין הנר דולקת יפה חיישינן שמא יטה כו' [רש"י] א"נ שמא יניח הנר ויצא ואנן קי"ל דנר של שבת חובה [רמב"ם] ותמוה דכי מפני שהאור פה חלוש יניחנו וילך למקום חושך לגמרי. ועוד ה"ל לאביי להקשות כאן לרבא כדמקשה ליה לקמן (כ"ה ב') על טעמו בדברי רי"ש ועוד הא רבנן לא חיישי שמא יניחנו ויצא אף מפני ריח רע ויותר הלל"פ כדפי' הת"י לקמן דמפני טעמים אלו חיישינן שמא יכבה ולא יהיה שלום בית. או כפשוטו כיון דהאור חלוש אין כאן שלום בית:


ג[עריכה]

וכל היוצא מן העץ כו' גם באיני יוצא מה"ע א"מ אלא אותן שהיו במשכן כדמשמע בגמ' ובתוס' סד"ה וכל. אלא דהתנא לא בא בכאן רק לזווג לה דכה"י מה"ע דהדלקה:


ד[עריכה]

בתוי"ט ד"ה לא ימלא כו' ואיכא למידק כו' ולשתוק מביצה כו' וי"ל דלר"י כו'. תירוצו ל"נ כלל. דא"כ מדוע לא קאמר הש"ס דלרבנן איצטריך קערה משום האי סברא דהפתילה מונחת בתוכה. ול"נ דסתם קערה היא של חרס (ועי' חולין קי"א ע"ב. קערה שמלא בה בשר כו' דמוקי לה הר"פ בטור סי' ס"ט בשל חרס דוקא) ואולי דוקא בש"ח התיר ר"י אבל לא בשאר כלים כיון דמופסקת. ומה שפי' שם בכוונת הרמב"ם דבקערה כיון דמחוברת קרוב יותר שיהיה חייב משום מכבה. משמע דבשפופרת ודאי אין כבוי דאורייתא בזה נדחו דברי הרא"ש בפ"ב דביצה סי' י"ז מה שהביא מהך דשפופרת לסתור דברי התוס' דשם [ועי' ברמב"ם בחבורו פ"ה מהל' שבת הל' י"ב]:


ה[עריכה]

בתוי"ט סד"ה כחס כו' עוד נמצא בברייתא כלך לד"ז ואפשר דבל"ח רגילין בכ"ף נוספת כו'. ונמצא ג"כ במקרא כ' נוספת בסוף התיבה כמו ערכך בפ' בחוקותי שכ' רש"י של"י כפל הכפי"ן:


ו[עריכה]

בתוס' רע"א (אות מ"ב) הא דלא תני סתם ובנר כמו דתני ובחלה כו'. ולענד"נ דזה אין סברא דליהוי להו עונש מיתה בעבור שאינן נזהרות להדליק אה"נ. שהוא אינו רק מד"ס (עי' רמב"ם רפ"ה). דבשלמא נידה הוא בכרת עיסה הטבולה לחלה במיתה ביד"ש. אמת הוא שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה בידי שמים (ועי' מש"כ בהרא"ש למו"ק סי' נ' בס"ד) אבל לחשבה בהדי הני אין לנו (עי' מו"ק כ"ד בתוד"ה הא וברא"ש שם). לכן נ"ל דהכוונה בכאן על שאינן זהירות בהדה"נ מבע"י ומחללת אה"ש באיסור סקילה [דומיא דא"ר אחא לקמן בברייתא בעון שמכבסות כו' בשבת]. ולזאת סמך לה ג' דברים צא"ל כו' עם חשכה כו' הדליקו אה"נ וכן ספק חשכה כו' ואין מדליקין אה"נ דנדחק רש"י לומר דזו ואצ"ל זו קתני והגהמ"ר והרע"ב פי' דהיינו ע"י נכרי אבל למש"כ א"ש משום דכולן לא תני הכא רק אגב דאין מדליקין בזה עסיק תנא ואזיל ועי' לעיל כ"ה ב' בתוד"ה הדלקת הנר:


ז[עריכה]

ברע"ב ד"ה עשרתם כו' שאף אכילת עראי ש"ש קובעת למעשר [רש"י] ל"י מה דחקו לזה דאפילו הוי שרי עראי צריך לשאלה משום אכילת קבע. ואין לומר משום הא דרבא ביומא ע"ט ב' דפרי לא בעי סוכה ולשון הרא"ש בפ"ב דסוכה (סי' י"ג) דקבע דידהו כאכילת עראי. ליתא דלא אמרינן אלא לענין סוכה אבל למעשרות ודאי יש קבע כדמוכח בכמה דוכתי במס' מעשרות. ועוד משום פרי דנגמרו מלאכתן צריך לישאל. ולזה י"ל כיון דחזקה ע"ח שא"מ מת"י דבר שא"מ. א"כ תיכף כשנגמרו עשורי מעשר להו כדמוכח בפסחים ט'. ואולי יכוין למש"כ הר"ן בע"פ גבי שבתא קבעה נפשה דטעם איסור הפרשה בשבת ביה"ש הוא כיון דאסור לאכול אפי' עראי חשיב כמתקן. וכ"כ הרמב"ן שם במלחמות: