רש"ש על המשנה/שביעית/ז
רש"ש על המשנה מסכת שביעית פרק ז
<< · רש"ש על המשנה · מסכת שביעית · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
ב[עריכה]
עי' היטב פי' הרמב"ם. ומשמע לי ממש"כ ושאמר בזו הלכה וממין הצובעים (כוונתו להשנוי בסיפא) אינו מפרש כו' אבל הוא תחלת הדבר כו' וכן לקמן וחזר והחל כו'. שלא היה גורס ברישא ומתקיים בארץ וזה דלא כהר"י קורקס שבכ"מ בפ"ז דהל' שמיטה הי"ד והתוי"ט. והאחרון שגה עוד במחכ"ת במש"כ אבל שאינו מאכל אדם ובהמה אע"פ כו' דהל"ל עוד ולא ממין הצובעים כמבואר בפי' הרמב"ם ובחבורו ובדברי הרי"ק ומאי דמשמע לפי פירושו דלא שנה התנא חילוק דהמתקיים בארץ אין לו ביעור אלא במין הצובעים דבמאכל אדם ובהמה אף המתקיים יש לו ביעור ומאי דהתנה בריש מתניתין דלעיל ואינו מתקיים צ"ל דלא קאי אלא אאו ממין הצובעים דסמיך ליה צע"ג. דמנ"ל לתנא זה דאדרבה דהא עיקר ד"ז ילפינן מקרא דולבהמתך ולחיה כו' כלה כו' משמעו דבמאכל בהמה איירי:
ג[עריכה]
במשנה והגלעינין. בשנ"א וגרעינין חזו להסקה. קשה הא עצי הסקה אין בהם קדושת שביעית כאשר הביא לעיל מ"ח בשם הירושל' האיזוב כו' שלקטן לעצים אין קדושת שביעית חלה עליהן ועי' סוכה (מ') וב"ק (ק"א ב') ולשון הר"ש וחזו נמי לבהמה כו' ועי' ברכות (ל"ו ב') תוס' ד"ה קליפי ובמה שציינתי ע"ד ועי' כ"מ בפ"ז מהל' שמיטה הט"ו: שם ולא יהא לוקח כו' ומוכר בשוק כו' ועי' ר"ש. ובפשוטו נראה דללקוט ולמכור רשאי ודנקיט ובנו מוכר ע"י הוא לרבותא דאף דבנו אינו לוקט בעצמו ומחזי כלוקח מאביו ומוכר קמ"ל וכ"נ שפי' השנ"א ועי' בע"ג ר"פ השוכר בתוס' שנדחקו הרבה בפי' משנה זו: בהרע"ב ד"ה ולא בנבלות סתם יינם כו' אסור לעשות בו סחורה. תימה דתיפוק ליה שאסור בהנאה כמבואר בכ"ד במס' ע"ג ועי' פסחים (למ"ד) בתד"ה אמר רבא ובגה"ש שם ובמש"כ עליו בעז"ה: [בתוס' חדשים על סה"ד בתוי"ט לסחורה שריא. ונראה דלק"מ דבפסחים כו'. נ"ב עי' שו"ת ח"ס חיו"ד סי' ק"ו ובסי' ק"ח ובנו"ב מ"ת חיו"ד סי' ס"ב שתירצו כך. - מהגרמ"ש]: [בתוס' רע"א אות ל"ב בד"ה וכך הקשה במ"ל פ"ח מהל' מאכלות אסורות כו' נ"ב וכן בפר"ח יו"ד סי' קי"ז ותירץ כן וחידוש על המל"מ שלא הביא מהתוי"ט ועי' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' ס"ב שהביא ג"כ תירוץ זה משם הפרי תואר. והוא הקשה עליו הרי שר האלף לא נזדמנו בביתו ואיך יקחם לכתחלה למוכרם ע"ש וכן הקשה הב"ד כאן. ועי' במראה הפנים בירושלמי ספ"ז דב"ק. ועי' בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' ק"ח. מהנ"ל]:
ד[עריכה]
במשנה רי"א אף מי שנתמנה לו לפ"ד לוקח ומוכר כו'. נל"פ דר"ל דמי שנתמנה לקנות בדרך מקרה שרי ואינו אסור אלא למי שאומנתו בכך לקנות ולמכור ומה שפסק הרמב"ם כר"י התוי"ט הניחו בצ"ע ובירושלמי פסקו כר"י ואף דמשמע דעל ר"י דסנהדרין קאמר כי כן כל הסוגיא דהכא איתא שם והתם לא הובאו דרבי יהודה דהכא וכן בבבלי שם פסק אותו אמורא כוותיה והתם ודאי לא קאי רק אהא דסנהדרין מ"מ הא משמע מהירושלמי דר"י דהכא אזיל לשיטתיה דשם ועי' בשנ"א:
ז[עריכה]
בתוי"ט ד"ה ורד חדש כו' ופי' בו הר"ש כדברי הר"ב ודבר תימה מאי ק"ל אפי' כו' דשמן נו"ט בוורד כו'. ואנכי תמה על תמיהתו כיון דחזינן דהירושלמי ס"ל דגם ורד נו"ט בשמן אלא שאינו אוסר קודם הביעור לכן שפיר מקשה מסיפא דחייב בביעור ומאי דאיצטריך תנא לאשמעינן דין דאשתהי בחרובין ולא נקטו בוורד גופא י"ל דוורד שהוא רך אין דרך לשהותו בשמן שנימוח שם וכיון שקלט השמן ריחו נוטלהו מתוכו. ועוי"ל דוורד אפי' אישתהי מותר דכל טעמו נפלט ממנו בשעה מועטת וכמו בשבת דתנן בפ"ג דעוקצין מ"ד משנתן טעמו בקדירה אין בו משום תרומה: