רש"ש על המשנה/מעשר שני/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רש"ש על המשנה מסכת מעשר שני פרק ב

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת מעשר שני · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

א[עריכה]

אבל מפטם הוא אה"י. מדל"ת נמי דלוקחין יין מפוטם. משמע דלכאורה דזה באמת אסור. ולטעם הר"ש ניחא. אבל לטעם הרמב"ם קשה ועמש"כ בפ"ב דפאה מ"ז. ודע של"מ להרמב"ם בחבורו דין זה שאין לוקחין שמן מפוטם והא דאין מפטמין אה"ש וכו' אבל כו' שכתב התוי"ט שג"כ השמיטו ברמב"ם שלפני דפוס בארדיטשוב נמצא שם בהל' י"א: שם עיסה כו' השבח לשני. לפי מה שהסבירו הרמב"ם והר"ש ברישא. דשבח היינו מה שעלה יותר על מחיר ב' חלקי התערובות. יל"פ כאן דר"ל דרק העילוי מהפת על מחירי העיסה והעצים הוא לשני. אבל מחיר העצים ינכה כשפודה ודלא כהרע"ב שכתב ופודה אה"פ בשויו וגם לא יהיה מקום לדברי התוי"ט (ובלא"ה ג"כ ל"ד לשם דאף דיש שבח עצים בפת הכא שבח ניכר בעינן) ועי' לקמן רפ"ד ויש לחלק:


ג[עריכה]

ושל תרומה כו' ובה"א כו'. נ"ל דכמו בבבא דרישא לא תני דין דתרומה מפני שמובן מדיוקא דדוקא של מע"ש תאכל צמחונים. ממילא מובן דש"ת אפילו יבשים. כן בבבא זו סמיך דנידוק דאבל מע"ש א"נ אלא בטהרה. ומה שלא כלל תרווייהו בחד בבא וליתני תלתן של מע"ש תאכל צמחונים ובטהרה משום דע"כ היה צריך למיתני דין התרומה משום פלוגתת ב"ש וב"ה. או מפני דאף לב"ה שרייתה בטהרה. ודוגמת משנה זו נמצא בפסחים (צ"ו) עמש"כ שם בס"ד [וכן בכריתות ספ"ב לא תני ג"כ הצד שכנגדו דהיינו שפחה חרופה ע"ש]: ומה שהקשה התו"ח איך שייך מע"ש במחובר. נעלם ממנו פי' הר"ש דמיירי שזרע מע"ש ואינו רוצה לפדותו בזמן זרעו. גם לפי' הרע"ב בפ"ב דבכורים מ"ב משמע דכשזורעין בירושלים נאסר הגדולים וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהל' מע"ש הט"ו:


ח[עריכה]

רמ"א א"מ כסף ופירות כו'. לפני הראב"ד בעדיות פ"א מ"ט היה הגי' פירות בלא ו' ופירושו שם דחוק ומגומגם. ולענ"ד הנל"פ כסף פירות היינו מעות הרעות ואינך דר"פ הזהב דהוו פירות לגבי מטבע טובה. ולהכי חכמים מתירין משום דהוה כמו פירות על כסף. ונ"ל עוד דגם התוס' שם (מ"ה) ד"ה ליפלוג פי' כן ולא נצטרך לומר דגי' אחרת היה לפניהם כמ"ש התוי"ט. וכוונת הא"נ דשם היינו דגם מתניתין דסלע ש"ח כו' שנתערבו כו' מיירי שאינם שוין ואפ"ה אין מחללין דאתיא כר"מ ונכון בעז"ה:


י[עריכה]

בר"ש בד"א בשאין אחר מערה כו'. ר"ל אלא כ"א מבניו השותים מערה מהכד לתוך כוסו (ועיין ברא"ש) ובזה אפילו יערו הטמאים תחלה אין בכך כלום. ודלא כהתוי"ט שכתב בתחלה הטהורים דמשמע דמפרש שהטמאים מערין מהכד לפיהם דכולם. וזה דוחק גדול: