רש"ש על המשנה/מכשירין/ו

רש"ש על המשנה מסכת מכשירין פרק ו

משנה • תוספתא • ירושלמי •

<< · רש"ש על המשנה · מסכת מכשירין · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

ב

ברע"ב ד"ה של בית השוקים כו' והידים ממשמשין כו'. וכ"פ לקמן גבי הקמחין כו'. ונראה דאין הכוונה מחמת חשש סתם ידים. דהא א"פ את החולין. ודוחק לומר דחיישינן שמא נגע בעוד המשקין עליהם ונעשו תחלה וחוזרין ומטמאין אה"א. אבל נראה דר"ל דהמשמוש הוא בידים והחשש הוא משום טומאת גופו. וכ"כ לקמן גבי דגים והטמא והטהור ממשמשין:

ג

ראבי"א ציר טהור כו'. עי' א"ר. ולכאורה פירושו הוא נגד הגמ' בכורות (כג ב') אשר הביאה גם התוי"ט:

ד

בהרע"ב מנין לרבות היין כו' ת"ל וכל משקה כו'. התו"ח כ"ע דא"ד מובנים דהאי קרא כו' איירי לענין קבלת טומאה ולא לענין הכשר. הן דברי הרע"ב המה מת"כ ע"ש הביאו גם רש"י בקוצר בחולין (טז). אמם כוונתו דזה אתיא כמ"ד אין טומאה למשקין כל עיקר כדאיתא בפסחים (טז). ת"ש וכל משקה כו' מאי יטמא הכשר. מוכח דלמ"ד דטומאת עצמן מיהא יש להן איירי קרא בטומאה (וכ"כ הק"א שם). והרע"ב פסק בפ"ד דטהרות דספק משקין ליטמא טמא. אבל נעלם ממנו דברי המהרש"א בפסחים שם ברש"י ד"ה ותלושין דלכ"ע דרשינן וכ"מ אשר ישתה לענין הכשר ע"ש. ואדרבה דברי הרמב"ם קשים במה שפי' כוונת הת"כ באמרו נאמרו מים למעלה דר"ל לענין טומאה. והרי אשר יבא עליו מים יטמא לכ"ע מיירי לענין הכשר. וכן וכל משקה כו' לדעת הת"כ שב לענין הכשר כנ"ל. רק כוונת הת"כ למילף דאף בטומאת שרץ עצמו עשה הכתוב שאר משקין כמים לענין הכשר. מגז"ש מים מים מטומאת כ"ח בדין הכשר. דמק"ו לא אתיא ליה דכ"ח חמיר דמטמא מאוירו ע"ש. ואולי דהרמב"ם סובר דלדידן דמשקין יש להן טומאת עצמן דרשינן מים יטמא גם בפ"ע ור"ל דגם מים יטמא מכ"ח וכן כל משקה כו'. כמו דדרשינן וכ"מ אשר ישתה למעלה לענין הכשר ולמטה לענין טומאה כמש"כ המהרש"א שהבאתיו לעיל. אבל מ"מ עדיין צ"ע דכיון דגם לענין הכשר מיירי קרא טפי ה"ל למילף הכשר מהכשר מלמילף הכשר מטומאה: תוי"ט ד"ה שבעה. וי"ל דבלשון בנ"א דבש סתם הוא ש"ד. תירוצו לא מחוור כמובן וקושייתו י"ל משום דקי"ל לרבנן דדבש תמרים לא איקרי משקה ולכן ע"כ קרא דויניקהו דבש היינו דבש דבורים. וא"כ לא מצינו בקרא שיקרא דבש תמרים משקה: ד"ה מי רגלים. דאדם כו'. התו"ח מסייעו מלישנא דלדעתו ע"ש. ואין זה סיוע דמצינו בתוספתא הביאה הר"ש ברפ"ב דפרה גבי עלה עליה זכר לישנא דלדעת הבעלים. וה"נ יל"פ לדעתו היינו דבעלים: שם ברע"ב ד"ה ש"ז אינה מכשרת כו'. דיש לה שם לווי. ועיין לשון הרמב"ם בפי'. וקשה א"כ מי רגלם נמי. וי"ל דהם מים ממש וכמו דלא מפקינן מי הים מטעם שם לווי. (ועי' לעיל מ"ד בתוי"ט ד"ה שבעה מש"כ בשם הר"ש וכל הני תולדות כו') וצריך לחלק בין זה להא דפסלינן אזוב יון כו' בנגעים פי"ד ובפרה פי"א מטעם שם לווי. ולולי דבריהם הנל"פ דר"א סבר דאינה חשובה משקה:

ו

במשנה ואם נפל על הדלעת. עתוי"ט. והנה גם בחולין (לו) גבי פלוגתת רבי ור"ח איתא דלעת לענין הכשר:

ז

בהרע"ב ד"ה ר"א מטמא. ומטמאין כו'. וכן בפי' הרמב"ם. ול"י מאין באה להם הטומאה הלא טומאת נבלות אינה עד שתצא נפשה (פ"א דאהלות מ"ו) וכש"כ דלא שייכא טומאה בדם הקזה. ואולי צ"ל ומיטמאים:

ח

תוי"ט ד"ה לרצון. העתיק דברי התוס' אשר דבריהם אינן עולין כלל לפי' הרע"ב והר"ש שם ברפ"א ובכולה מכלתין: ד"ה והמקיז. נ"ב דמכאן ראיה כו' נראה דאישתמיטתיה במחכ"ת דברי התוס' בשבת (ר"ד קמד) שנראה מדבריהם דאזלי בשיטת הרמב"ם ופירשו שהחולב לרפואה כו' קאי על אדם ע"ש וכ' דה"נ ה"מ כו' מחלב בהמה גופה כו' כמו שהקשה התוי"ט ע"ש בדבריהם היטב: סליק מסכת מכשירין. בעזר יוצר מאורות המאירין: