לדלג לתוכן

רש"י על רות ד ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על רותפרק ד' • פסוק ז' |
א • ד • ה • ו • ז • י • יא • יב • יח • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות  לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב


רות ד', ז':

וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאֻלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כׇּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃


על הגאולה – זו המכירה.

תמורה – זו חליפין.

שלף איש נעלו – זהו קנין, כמו שאנו קונין בסודר במקום נעל.

ורבותינו ז"ל נחלקו בדבר מי נתן למי:

  • יש אומרים קונין בכליו של קונה, ובועז נתן לגואל.
  • ויש אומרים: קונין בכליו של מקנה, וגואל נתן לבועז.

וזאת התעודה בישראל – משפט העדות.