רש"י על רות ד ז
לא בדוק
וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאֻלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כׇּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
על הגאולה – זו המכירה.
תמורה – זו חליפין.
שלף איש נעלו – זהו קנין, כמו שאנו קונין בסודר במקום נעל.
ורבותינו ז"ל נחלקו בדבר מי נתן למי:
- יש אומרים קונין בכליו של קונה, ובועז נתן לגואל.
- ויש אומרים: קונין בכליו של מקנה, וגואל נתן לבועז.
וזאת התעודה בישראל – משפט העדות.