רש"י על יחזקאל כג לד
<< | רש"י על יחזקאל • פרק כ"ג • פסוק ל"ד | >>
• ב • ג • ד • ה • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כח • ל • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְשָׁתִ֨ית אוֹתָ֜הּ וּמָצִ֗ית וְאֶת־חֲרָשֶׂ֛יהָ תְּגָרֵ֖מִי וְשָׁדַ֣יִךְ תְּנַתֵּ֑קִי כִּ֚י אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃
"ומצית" - לשון מוצץ עד התמצית אישוצרא"ש בלע"ז
"ואת חרשיה" - דימה כוס המשקה פורענות לישראל לכלי חרש שמשנשתבר אין לו תקנה כך משתבא תשועתם וישבר הכוס לא ישוב להשקותם עוד וכשהוא מדבר בהשקאת העכו"ם קורא אותו זהב שנאמר כוס זהב בבל ביד ה' המשכרת כל הארץ (ירמיהו נ)
"תגרמי" - כמו ועצמותיהם יגרם (במדבר כד) לא גרמו לבקר (צפניה ג) רונגיי"ר בלע"ז גורר בשיניו את סביבות העצם או החרש לרדות מעליו בשר הדבוק בו ומנחם חברו לשון שבירה וגם כן פתר ועצמותיהם יגרם וכן לא גרמו לבקר