רש"י על דברי הימים א טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על דברי הימים א · טז · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויברך את העם בשם ה'" - שנקרא על הארון כדכתיב למעלה את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשפר" - אחד מששה בפר

"ואשישה" - אחד מששה בהין ואשישה דוגמת אשישי ענבים (הושע ג') צלוחית

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולהזכיר ולהודות ולהלל" - להזכיר לומר אותן שני מזמורים שכתוב בהם מזמור לדוד להזכיר (תהלים ל"ח) ולהודות הודו לה' קראו בשמו (שם ק"ה)

"ולהלל" - ואותן מזמורים שמתחילין הללויה

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצצרות תמיד" - חצוצרות כלי שיר של כהנים הוא דוגמא למעלה (ט"ו) ושבניהו וגו' ובניהו ואליעזר הכהנים מחצצרים בחצוצרות

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"להודות לה' ביד אסף ואחיו" - שאסף היה מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואחרי כן כל אחיו עונים אחריו ודוגמא בעזרא (נחמיה י"א) ומתניה בן מיכא בן זבדי בן אסף ראש התהלה יהודה לתפלה לכלי שיר הידות שמו כדכתיב (בעזרא שם י"ב) הלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על הידות

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הודיעו בעמים עלילותיו" - מעשה גבורותיו ונפלאותיו שפעל עם הארון

"קראו בשמו" - קראו ה' ה' יעזור לארונו דוגמא (מלכים א' י"ח) וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה' אצל ה' נופל לומר ל' קריאה שנפלאות עשה

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"התהללו בשם קדשו" - לומר כל מי שמאמין באלהינו הוא יעזרנו דוגמא ובקדוש ישראל תתהלל (ישעיהו מ"א)

"בשם קדשו" - שיש לך אלוה קדוש וכן כה' אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד')

"ישמח לב מבקשי ה'" - ובהיטיב יכול לשמוח לבו מי שמבקש לה' בלב שלם לכך

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דרשו ה' ועזו" - מקדש וארון נקראו עזו דכתיב ויתן לשבי עזו (תהלים עח) שנתן ארונו להביאו בשבי וכתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך (שם קלב) ועל כן נקרא אלעזר השומרו עזא על שם ששמר הארון שנקרא עז דוגמא על שם ד' מאות שקל כסף והוא חשבון גימטריא של עפרן וכן הרבה דן ידין עמו (בראשית כג) יהודה אתה יודוך אחיך (שם)

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זכרו נפלאותיו" - מכת עכברים ושלקחו פרות עלות ובניהם כלו בבית וישרנה הפרות (שמואל א' ו') ולא חזרו לאחוריהם ופרץ בעזא וכל השיר נעשה על הארון (שם) והיו אומרים אותו על תמיד של שחר ושירו לה' על תמיד של בין הערבים ולמי אני אומר שיזכירו נפלאותיו של תמים דעים

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור" - התורה אשר צוה להודיע בעולם אחר אלף דור וראה שאין העולם מתקיים בלא תורה והעביר מהם תשע מאות ושבעים וד' דורות ועתה מספר מה הוא

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לאמר לך אתן ארץ כנען" - שעם כל אחד ואחד כרת ברית לתת להם את ארץ כנען

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בהיותכם מתי מספר" - אז נשבע לתת להם את ארץ כנען חבל נחלתכם וזהו דבר גדול שאין לומר מרוב עם שהייתם תפשתם ארץ כנען אלא בהיותכם מתי מספר וא"ת אפי' לאלף ויותר יש מספר ומהו שכתוב בה בהיותכם מתי מספר לכך נאמר כמעט וגרים בה פתרון אם למיושב אחד הייתי אומר לאברהם לבד ליצחק בלבד ליעקב בלבד לאחד מהם היה אומר לך אתן ארץ כנען לא היה תימה שהרי מיושבים בה היו אלא הוא נשבע לתת להם את הארץ בשעה שהיו אבותיכם גרים בה דכתיב היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק ועוד אם לגר תושב היה אומר לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת לא היה פלא כל כך לזה אמר שאפילו גרים ותושבים לא היו אלא

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויתהלכו מגוי אל גוי" - אברהם הלך למצרים ולגרר וכן יצחק וכן יעקב היה בבית לבן עשרים שנה וגם עתה כי וילכו לא נאמר אלא ויתהלכו (פולאיט"ר בלע"ז)

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא הניח לאיש לעשקם" - אע"פ כן שהלכו ממקום למקום ומנהג להזיק עוברי דרכים כשבאין למלון מוצאין עליהן עלילות אבל אלו לא הניח הקב"ה להזיקם ולעשקם דוגמא או עשק את עמיתו (ויקרא ה') ואם תאמר מה שלא עשקום חומסי דרכים ושאר הארצות שעברו אלו בתוכן לפי שלא הרגישו בם אבל אם היו מרגישים בם היו עושקים אותם לכך נאמר ויוכח עליהם מלכים כלומר ודאי עשקום כגון פרעה לאברהם ואבימלך ליצחק ולבן ושכם ליעקב ואמר להם הקדוש ברוך הוא

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו" - באברהם כתיב (בראשית י"ב) וינגע ה' את פרעה וכתיב (שם כ') ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת וגו' ביעקב כתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם ל"ח) ויאמר לו השמר לך וגו' ועוד ביעקב שבאו אליו להרגו על שהרגו שכם וחמור וכתיב (שם ל"ה) ויסעו ויהי חתת אלהים ובספר (תהלים קה) מפורש יותר כי המזמור אינו מסוים כאן כדכתיב התם ויקרא רעב על הארץ וגו' כדי להגלותם למצרים

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ספרו" - ישועה שעשה לנו כשגלה הארון אל ארץ פלשתים

"בכל העמים נפלאותיו" - שעשה עם הארון

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי כל אלהי העמים אלילים" - תהו מעשה ידי אדם ודוגמתו בנבואת (חבקוק ב') מה הועיל פסל כי פסלו יצרו וגו' עד לעשות אלילים אלמים

"וה' שמים עשה" - באלילים כתוב לעשות אבל הקב"ה עושה שמים וארץ וכל צבאם

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו" - אבל האחרים כמת מוטלים במקום שמשימין אותם שם מונחים לפי שאלהינו הוא אלהים אמת

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הבו לה' משפחות עמים" - ומה יתנו לו מפרש כבוד ועוז

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הבו לה' כבוד שמו" - שמו אדני והוא אדון לכל וזהו הבו לה' כבוד שמו כי כשמו כן תהלתו

"השתחוו לה' בהדרת קודש" - כי כן אמרנו הוד והדר לפניו

"חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט" - מלך כשרואה שדואגים ויראים ממנו אז הוא מטיל עליהם יותר אימה והם דואגים ממנו יותר שלא יחריב כל בתיהם ומדת הקב"ה אינו עושה כן כשהעולם יראים ממנו אז תכון תבל בל תמוט שהוא עושה נקמה והישרים מתקיימים והארץ מתקיימת ואינה מתמוטטת לכן חילו מלפניו כל הארץ אך אל תדאגו כי לא יבא הקב"ה כי אם לתקן העולם לישבו אבל כשאין הבריות דואגים ממנו וחוטאים אז יהפכם ויאבדם

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך" - כשאדם מולך הכל עצבים שאינן יודעים אם יש שטף בדינו אבל כשימלוך הקב"ה ישמחו השמים והארץ וכל הישרים יאמרו עתה מלך ה' שהחזיר לנו את הארון

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ירעם הים ומלואו" - כל בריות שבים דוגמא רנו שמים כי עשה ה' על שהחזיר לנו את הארון ושלח מלאכי חבלה לעשות משפט בפלשתים

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" - זה אינו סיום המזמור בפסוק זה אלא מזמור הודו לה' קראו בשמו וגם אמרו הושיענו אלהי ישענו מאותו מזמור ואף המזמור (תהלים קו) הוא מתחיל בפסוק זה כי היאך נופל כאן ואמרו הושיענו וקבצנו מן הגוים כי היכן גלו בימי דוד שאומר קבצנו מן הגוים וכך סדר בתילים המזמור מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואינו מסיים כי אם עד ברוך ה' אלהי ישראל וגו' (שם) עד אמן הללויה שהכל מענין אחד ולפי שהוא מזמור גדול חלקו ומתחיל הודו לה' כי טוב וכן איוב (איוב כ"ז) כשהוצרך להאריך המענה קצרו וחלקו לשנים ואומר ויוסף איוב שאת משלו כי בשירה מחמת גיעגועי שמחתו לא יכול להאריך וחלקו לשנים וכן לענין קינה מחמת רוב צערו אינו יכול להאריך וחלקו לשנים כי גם שירה וגם קינה כאחת נאמרים שהרי חנה כשבאה להתפלל בעזרה (שמואל א ח) חשבה עלי לשכורה שהיה סבור שמחמת יין עשתה והיא אמרה ויין ושכר לא שתיתי וגו' כי מרוב שיחי וכעסי מכלל שבענין אחד שכור וצער הם מתנהגים

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואמרו הושיענו" - בסוף המזמור (תהלים קה) שמדבר למעלה בשביה וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם וכתיב אחריו ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם ועכשיו נופל לומר הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים כאשר עשית להם ובתהילים אין כתיב ואמרו כי אם הושיענו כי כן נופל לומר ולכך אמר דוד כשהביא הארון ב' מזמורים הללו ומפורש בב"ר לפי שהפרות כששרו אמרו שני מזמורים הללו (עיין ע"ז כד:) רבי שמואל בר נחמני אמר וישרנה הפרות מה שירה אמרו הודו לה' קראו בשמו רבי אליעזר אמר שירו לה' כל הארץ וגו' לפיכך תקנם דוד לאמרם לפני הארון מזמור אחד שחרית ומזמור אחד ערבית מפי רבינו אלעזר בר משולם ז"ל:

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לשרת לפני הארון תמיד" - בשיר

"לדבר יום ביומו" - ערב ובוקר

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועובד אדום ואחיהם" - עזב עם אסף לשורר ועובד אדום בן ידיתון הניח לשוערים לארון

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת צדוק הכהן" - היה ראש ואחיו הכהנים עמו נתן דוד לפני משכן ה' אשר בגבעון ולא עזב שום כהן עם הארון כי לא הוצרכו לעבוד עבודת זבח לקרבן

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושאר הברורים" - המובחרים

"אשר נקבו בשמות" - אנשים גדולים קרויים בשם לשורר לפני המזבח בשעת הקרבת הקרבנות

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובני ידותון לשער" - כמו לשוערים ובשנת הארבעים למלכות בית דוד שמו אותם ראש למשוררים כדכתיב (לקמן כ"ה) לידותון בני ידותון וגו' ששה על ידי אביהם הנביא על הודות והלל לה'