רש"י על דברי הימים א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על דברי הימים א · ב · >>

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רע בעיני ה'" - מפורש בב"ר שהיה חורש בגנות בא עליה שלא כדרכה

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותמר כלתו" - תמיה אני היאך מזכיר גנות זקינתו של דוד

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואיתן והימן וכלכל ודרע" - כולם בימי דוד ובימי שלמה היו והיו חכמים ביותר ועל זה נאמר (מלכים א' ה') ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול להלן לענין חכמת שלמה נופל לשון זה דרדע אע"פ שנקרא דור דיעה בשביל חכמתו נתחכם שלמה מכולם ומה שאמר האזרחי אל"ף יתיר כמו הזרחי (במדבר כ"ז) מזרח יצא ובהרבה מקומות נכנסת האל"ף בתיבה ואינה נקראת ודוגמתו (איוב יג) ואחותי והאזניחו (ישעיהו ט') וכן והאספסוף (במדבר י"א) ופעמים נחסרת כמו ותמרו (שמואל ב' י"ט) ויכו הרמים (לקמן ב' כ"ב) כמו הארמים ופסיקתא דורש מכל אדם זה אדם הראשון איתן זה אברהם הימן זה משה וכלכל זה יוסף ודרדע זה דור המדבר מחול שמחל להם מעשה עגל

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובני כרמי עכר" - ולמה אני קורהו עכר והלא עכן שמו (ומפורש) לפי שהוא עכר את ישראל שעבר על החרם ונפלו על ידו ל"ו אלף איש והוא מה שפירשתי שכל מה שיכול לספר בגנות מספר (ואעפ"כ) (ס"א ועל כן לא) יצא מלכות מהם

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובני איתן עזריה" - כמו ובני דן חושים (בראשית מ"ג)

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת כלובי" - זהו כלב כמו שמוכיח למטה וכלב בן חצרון ובספר (שמואל א' כ"ה) כתיב והוא כלבי ותרגום מדבית כלב וכך תרגום כלבי מחזיק היה ומתפאר בעצמו שאין מיוחס בכל שבט כמוהו כלומר אם שמואל נתן לו מלוכה לי תבוא המלוכה ועל כן נאמר מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים שהרי יצא מרות המואביה וירחמאל אחיו נשא נכרית כמ"ש למטה וזה כלובי מתנשא ומתגאה (בכל) אשר נשאו לבו

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נחשון נשיא בני יהודה" - לא בא לפרש אלא מפני כבודו של דוד

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושלמא הוליד את בועז" - רבותינו אמרו אבצן זה בועז ותימה יש היאך יכול להיות והלא נחשון בשנה שנייה ליציאת מצרים מת ושלמון בנו מת כבר והוא היה מבאי הארץ ובועז בנו שהוא אבצן בכניסתו לארץ נולד ומיציאת מצרים עד יפתח היו שלש מאות שנה וחכמים אמרו בשעה שבא בועז על רות והרתה מיד מת בועז ואבצן היה שופט לאחר מות יפתח דכתיב (שופטים י"ב) וישפוט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם ועל זה אני תמיה שהרי מצינו באברם שהוא אמר לאחר שנצרר דמו וכו' ואמר הלבן מאה שנה יולד ואיך הוליד בועז בן ג' מאות שנה וי"ל על כן אמר (רות ד') ויתן ה' לה הריון דוגמתו ויראהו ה' (דברים ל"ב)

"אבצן" - אב לכל הצנונים שהרי אשה בחורה שכבה אצלו ונצטנן ולא נגע בה סא"א

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואישי הוליד את בכורו" - מלא אל"ף כלומר איש גבור חיל

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דויד השביעי" - מלא יו"ד מפני כבודו של דוד ועתה מצא המרגלית לפיכך לא מנה השמיני אליהו

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואחיותיהם צרויה ואביגיל" - מפני כבודו של דוד שהיו בני אחותו גבורים ואנשי חיל ושרים כך מפורש

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יתר הישמעאלי" - ובשמואל (ב' י"ז) כתוב הישראלי בארץ ישמעאל היה דר דוגמת בית עובד אדום הגתי (שם ב' ו') וכן (מלכים א' ו') וישלח המלך ויקח את חירם מצור בן אשה אלמנה ואביו איש צורי

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה" - לפי שהיתה לו אשה ששמה עזובה לכך כינה את שם בתו עזובה אשה כדכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת מכאן שהיתה לו אשה ששמה עזובה

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל" - צא וחשוב שכל אחד מהם היה פחות מן שמונה שנים כשהולידו שהרי כלב היה בן מ' שנים במרגלים דכתיב (יהושע י"ד) בן ארבעים שנה אנכי בשלוח וגו' ואותה שעה כבר נולדו כולם שהרי הוקם המשכן שעשה בצלאל כלב היה בן ח' כשהוליד עזובה אשה ובן ט' כשהוליד יריעות ואחר מיתת עזובה אשתו לקח את אפרת והולידה את חור בשנה אחרת הרי בן י' שנים וחור בן ח' כשהוליד את אורי ואורי בן ח' כשהוליד בצלאל הרי כ"ו שנים וכתיב (שמות ל"ו) ואת כל איש חכם לב ואין איש פחות מי"ג שנה הרי בצלאל בשעה שעשה המשכן בן י"ח שנה הרי מ' שנה חסר אחת נמצא שכל אחד מהם היה פחות מן ח' כשהולידו וכן מפורש בפרק בן סורר ומורה ומדרש בן שש ושש הולידו

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואחר בא חצרון אל בת מכיר" - כל זה משום כבודו של דוד שהרי חצרון בא אל בת מכיר לקחה לפילגש שלא לשום אישות דוגמא כאשר בא אל בת שבע (תהלים נ"א) והוא היה בן ס' הרי ב' דברים לבת מכיר לגריעותא אחת שלא לקחה לשום אישות וא' שחצרון היה זקן מפני כבוד משפחות יהודה נתנוה לו וכשהוליד יאיר נתנו לו בני מכיר כ"ג ערים ליקח אשה אחת מבנותיו

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויקח גשור וארם" - גשור הוא גשורי והמעכתי לפי שהיו קרובים לארמים שהיו יושבים במזרחה של ארץ ישראל וארם היו יושבים במזרח דכתיב (ישעיהו ט') ארם מקדם ופלשתים מאחור ובימי השופטים כשחטאו ישראל מסרם ביד אויב ביד ארם ואז הלכו (אלו סא"א) ולקחום מהם וכשבא דוד החזירן ולפי שהחזירן כתבן כאן

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בכלב אפרתה" - על שם (כלב) אשתו קראו את העיר (כלב) אפרתה

"ותלד לו את אשחור" - לאחר מיתת חצרון

"אבי תקוע" - שר של עיר תקוע שהוא של שבט יהודה

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי בני ירחמאל בכור חצרון" - לפי שהפסיק במשפחתו של כלב ע"כ הוצרך לומר בכור חצרון בכור ירחמאל בכור של ירחמאל

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה" - לפי פשוטו ישראלית היתה וביבמות ירושלמי כתב שלקח נכרית להתעטר בה יפה ושרית היתה

"היא אם אונם" - (שמעתי) אם כמו שקמתי אם בישראל (שופטים ה') והיא היתה אונם שפל וחלש היה לשון אונן וכמו לא אכלתי באוני ממנו (דברים כ"ו) וכמו כמתאוננים (במדבר י"א) ויצא ממנו ששן שנתן בתו לירחע המצרי עבדו ומספר בגנותן כלומר לא היו ראויין למלכות ויצא ממנו ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שהרג גדליה בן אחיקם (ירמיהו מ"א)

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא היה לששן בנים כי אם בנות" - ומה שאמר למעלה ובני ששן אחלי חולה שפל היה ומת בלא בנים

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה" - מכאן אמרו בתך בגרה שחרר עבדך ותנהו לה ומכאן אמרו חכמים ביבמות ירושלמי אל תאמן בגר עד ט"ו דורות וט"ו דורות הם מן עתי המצרי עד ישמעאל וי"א ט"ז דורות עם ירחע ומדרש רבותינו אפשר כן שהיה מזרע המלוכה והלא ישמעאל מזרע ירחמאל היה ולא מן רם אלא שהעביר מזרעו למולך

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובני כלב אחי ירחמאל" - לפי שיחס למעלה קצת משפחות כלב והפסיק ביחס ירחמאל צריך לומר כלב אחי ירחמאל שלא תאמר כבר יחס כל משפחות כלב לכך הוצרך לומר כלב אחי ירחמאל שזה לא כלב אחר היה וכן דרך כל היחס אינו מיחס כסדר אלא מיחס קצת ממשפחת פלוני ותופש משפחה אחרת וכשיחס קצת ממשפחה זו מתחיל ליחס משפחה ראשונה כבתחילה ושוב האחרת וכן מעורבב כל ספר היחס הזה

"הוא אבי זיף" - שר של זיף ושר כל בני מרשה ושר חברון ושם העיירות האלה כתובות בספר (ביהושע ט"ו) וכדכתיב זיף וטלם ובעלות (וכתיב) קעילה (שם) ואכזיב ומרשה וחברון

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אבי ירקעם" - כל אבי שנאמר כאן שר על אותה העיר הכתובה בסמוך

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובני יהדי" - אחד מבנים של עיפה היה ומה שלא הזכיר מי היה אביו לפי שאינו צריך להזכיר שום מבנים של עיפה כי אם זה יהדי

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותלד שעף אבי מדמנה את שוא אבי מכבנא ואבי גבעא" - שתי עיירות הללו שלו היו

"ובת כלב עכסה" - עתה מתחיל לראש ומקדים בעכסה משום שהיתה אשת עתניאל כדכתיב שם ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר וגו'

פסוק נ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אלה היו בני כלב בן חור בכור אפרתה" - פתרון אלה היו בני כלב בן חור כמו בנו חור והוא חור היה בנו הבכור לאפרת אשתו ולא בכור לכלב וכן מפורש למעלה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור ע"א אלה היו וגו' חור היה בן לכלב והוליד בן ויקרא שמו כלב לכך פירושו ואלה היו בניו של כלב בנו של חור שובל וגו'

"בכור אפרתה" - ולא בכור לכלב על חור הוא אומר כן נראה לנו

פסוק נב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הרואה חצי המנחות" - מדינה אחת היתה בארץ ומנוחות שמה דכתיב ויגלם אל מנחת (לקמן ח') והוא המושל על חצי מדינה ולקמן נאמר מי משל על חצי מדינה האחרת

"הרואה" - (פירמדדיפי"ו בלע"ז)

פסוק נג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומשפחות קרית יערים" - יושבי קרית יערים

"מאלה יצאו הצרעתי והאשתאולי" - יושבי צרעה ואל תתמה שכתב (שופטים יג) ותחל רוח ה' לפעמו בין צרעה ובין אשתאול דמשמע שהיו שתי עיירות הללו של בני דן כי כל אלה שנאמר כאן של בני יהודה היו שאנו יכולין לומר העיירות והגבול שהיה בין צרעה ואשתאול היה של דן אבל צרעה ואשתאול עצמן של בני יהודה היו

פסוק נד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בני שלמא בית לחם" - בני שלמא היו מיושבי בית לחם

"ונטופתי עטרות בית יואב" - וגם מיושבי נטופות ועטרות בית יואב חצי מדינת המנחתי תפשו להם בני צרעה והיו יושבים בהם שם מקומות הן מהרי הנטופתי בענה הנטופתי (שמואל ב כ"ג) גבורי דוד ומנחת ויגלום אל מנחת (לקמן א ח)

פסוק נה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומשפחות סופרים יושבי יעבץ" - סיעת יעבץ שהיה מושל עליהם כדכתיב למטה ויהי יעבץ נכבד מאחיו

"תרעתים שמעתים שוכתים" - כולם שמות בית אביהם

"המה הקינים" - והיכן מקומם של אלו והלא הם יושבי קין שם מקום דכתיב הקין וגבעה ותמנה ערים עשר (יהושע טז)

"הבאים מחמת אבי בית רכב" - שיצאו מחמת שהיה של בית רכב וישב בקין ע"א יעבץ שם של עיר ושל יששכר היתה כדכתיב והרבית וקשיון ואבץ (שם יט)

"המה הקינים" - צורפים ויתנהו לצורף תרגומו לקינאה (שופטים י"ז)