רש"י על בראשית רבה/לג/ג

| רש"י על בראשית רבה • פרשה לג |
• ג • ה • ו • ז • 

לדף המדרש • לכל הפרשה במדרש

מיד נתכרכמו פניו ^*{*) דברי רש"י זה עד וישלח את העורב שייך לדף סט.}. כיון שראה שנתכרכמו פניו א"ל ארונו הוא אמר ליה רבי פוק חמי מאן בעי לך לברא נפק ולא אשכח בר נש:

כיון דאתי רבי חייא רבה לגבי רבינו א"ל מה עבדא ההיא שינך א"ל מן עונתא דיהבת ידך עלה אתנשמת וכו':

ס"א ר' הוה מתניה שבחיה דרבי חייא רבה קמיה דרבי ישמעאל ב"ר יוסי א"ל אדם גדול הוא אדם קדוש הוא חד זמן חזייה בי בני ולא אתכנע מיניה א"ל הדין גברא דאת מתני שבחיה חמיתיה בי בני ולא אתכנע מינאי א"ל ולמה לא איתכנעתא א"ל ייתו עלאי דאין סחית ביה. כך וכך יבא עלי אם רחצתי עמו במרחץ היום באותה שעה מסתכל הייתי באגדת תהלים כיון ששמע רבי כן מסר ליה תרין תלמידין דהויין עיילין עימיה לאשונא בכל עת דלא לישיה ולא לזעיר נפשיה:

ס"א. משל את הצדיקים בדירתן בבית דירה הראויה להן לעתיד ואת הרשעים בדירתן הראויה להן דכתיב ביום רדתו שאולה האבלתי הובלתי כתיב כמו יובל שי:

כסיתי עליו את התהום. הראוי לו:

בטפיטין. טפיט בלע"ז:

דמחית. גזית מכלה אותו:

מלכא קציא. בקץ העולם:

גידמי דדהב. לחם של זהב בפסיקתא כתיב דבר זה עיגול דדהב ובתרגום ירושלמי כתוב וככר לחם אחד ועיגול דלחם חד וגידומי דבר אחד הוא:

דיסקוס דדהב. לוחות של זהב:

קביל על חבריה. צעק על חבירו:

קלקלתא. אשפה:

לא עשיתי עמו. אלא עד הררי אל כלומר לא נראה הצדקה שעשיתי עמו עד שנחה התיבה בהרי אררט שכל זמן שצפה על פני המים ונח גר בתיבה לא היה מאמין בחייו אבל כשראה שנתמעטו המים ונחת התיבה אז נודע לו שלצדקה הכניסו הקב"ה להעמיד העולם ממנו:

העולם שהוא קטן בעיני הקב"ה שהוא גדול כענין שנאמר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך:

עיקמן. עקם עליהם כדי לתפסם וכמון ארב תרגום ואשר לא צדה ודלא כמן:

מנהרין. זוכרין:

ומרחמיו הוא נותן לבריותיו. שנותן בלב הבריות שירחמו אלו על אלו:

בתר יומין. כשהגיע זמן שרצה הקב"ה לרפאתו עבר חד שרץ קמי ברתיה וכו' ובאותו זכות נתרפא כיצד נתרפא ר' הוה ענותן סגי וכו':

והוא מן דוכרין ואנא מן נקבתא. כלומר ובאותו צד שאני מן יהודה ולכך אני נשיא הוא מן נוקבתא אבל רב הונא מן הזכרים:

מאן בעי לך לברא. לא רצה להסירו מעל פניו בנזיפה לפי שאדם קדוש היה אלא בלשון הגון:

אלין הלכתא דבבלאי. תלמוד בבלי:

שרי נהיג ביה יקר. שהבין שאליהו זכור לטוב ריפא אותו בדמות רבי חייא כדי שיתפייס עמו:

ומעייל ליה מלגאו. שצוה להכניסו לפנים מן התלמידים וכשצוה כן א"ל ר' ישמעאל בר יוסי ולפנים ממני א"ל רבי לא יעשה כן בישראל:

חמתיה בי בני. חמי' רבי חייא רבה לרבי ישמעאל בר יוסי ולא איתכנע רבי חייא מקמי רבי ישמעאל א"ל רבי ישמעאל לרבי וכו':

דהוו עיילין עמיה לאשונא. שהיו נכנסין ויוצאין עמו בכל שעה אשונא הוא עת תרגום ירושלמי ויהי בעת לדתה והוה באשונה דמילדה:

דלא ישהי ותזער נפשיה. שלא ישהה על הגדת תהלים ויחשוב ביותר ויצטער בעצמו:

י"ב של חדש חמה. היה דור המבול והתחילו בי"ז במרחשוון והיה לו לומר כשנשלמה שנת המבול בי"ו בחדש השני יבשה הארץ ומהו בכ"ז יום אלא אלו י"א יום שימות התמה יתרים על ימות הלבנה:

א"ר יוחנן לא שמשו המזלות כל י"ב חדש. וכל זמן שלא שמשו אף הרוח לא נשבה והארץ לא יבשה שאלמלא שמשו היתה הארץ יבשה קודם לכן:

לא שמשו המזלות. לא הלך גלגל עולם כל י"ב חדש של מבול דדריש רבי יוחנן ויעבר אלהים רוח על הארץ ואין רוח בלא מזל:

לא שבתו. לא נחו משמושן מעולם אפי' בימי המבול:

מכאן ששבתו. כלומר לא ישבותו משמע מכאן ולהבא לא ינוחו משמושן דהאי קרא נאמר אחר המבול ומכאן אתה למד דכבר היו ימים ששבתו והן ימי המבול: