רש"י על בראשית רבה/לג/ה
| רש"י על בראשית רבה • פרשה לג | >>
• ג • ה • ו • ז •
הה"ד שלח חשך ויחשיך. היינו העורב שהוא חשך ששלח בעולם שהוא חשך:
ויצא יצא ושוב. התחיל העורב משיב תשובות לנח ואומר לו מכל בהמה וכו':
ושמה ערבו. ואנשים הדרים בה נקראו עורבים על שם מקומם הדא הוא דכתיב והעורבים מביאים:
ולא בכו. כשדרש שהביא עליהם מבול לפי שהיו אכזרים על הבריות ואף הבריות לא נשמו על שברם אבל כשדרש להם מעשה איוב שנעשה רחמן על הבריות בכו וכיון שראה שבכו במעשה איוב ולא בכו במעשה דור המבול קרא עליהם על דור המבול המקרא הזה ישכחהו רחם הם שכחו רחמים מן הבריות אף הקב"ה שכח רחמיו שנותן בלב הבריות שמרחמים אלו על אלו:
מתקו רמה. שמתק רמה מהם שהטעים תולעת ורמה מבשרם:
וישלח את העורב. הדא הוא דכתיב שלח חשך ויחשך וגו'. וזה מרה את דברו:
אמר רבי איבו תעקר אין כתיב אלא ותשבר. ככד הזה שהוא נשבר ואינו מעלה חליפין:
נעשים כמקפא. וזרעו אותה ולא צמחה שהיה סימן קללה שמימי המבול קללה הן ואין קללה בכלל ברכה: