רש"י על בראשית רבה/לג/ז
<< | רש"י על בראשית רבה • פרשה לג |
• ג • ה • ו • ז •
בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש. זה מרחשון שהוא שני לדין ומשבעה עשר בו עד סוף החדש שלשה עשר יום שמרחשון חסר וכתיב ויהי הגשם על הארץ מ' יום נמצאת אומר שכלו מ' יום בשבעה ועשרים בכסליו ונשתייר מכסליו שלשה ימים וכתיב ויגברו המים חמשים ומאת יום שהם חמשה חדשים שלמים נמצינו למדים שכלו תגבורת המים בראש חדש סיון שאותן ג' ימים שנשארו מכסליו הוסף אותן על טבת שבט אדר אדר ניסן ואייר שהם אחד מלא וא' חסר נמצאת למד שמשבעה ועשרים בכסליו עד ר"ח סיון מאה וחמשים יום:
ותנח התיבה בחדש השביעי וגו'. זה סיון שהוא שביעי להפסקת גשמים שמי המבול פסקו מלירד בכ"ז בכסליו ומכסליו עד סיון ז' חדשים לט"ז יום חסרו ד' אמות אמה לד' יום טפח ומחצה בכל יום שהאמה ו' טפחים נמצאת אתה למד כשנחה התיבה בחדש השביעי בי"ז יום על הרי אררט עדיין היתה התיבה משוקעת במים י"א אמה הא כיצד כולן לששים יום חסרו והם התחילו לחסור מר"ח סיון והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים זה אב שהוא עשירי לירידת גשמים וכשאתה מחסר ט"ו אמה שגברו המים מר"ח סיון עד ר"ח אב שהם ששים יום נמצאת מחסר לד' יום אמה לששה עשר יום ד' אמות נמצא כשנחה התיבה בי"ז לחדש השביעי שלא חסרו המים אלא ד' אמות ועדיין היתה משוקעת במים י"א אמה:
נעשית כמין טפיח. כמו ועדיין משקה טופח עליהם כלומר שהיה כאלו הארץ שרויה במים עדיין:
נעשית כגריד. כארץ יבשה שאינה צומחת זרעים כמו גריד של מנחות שהוא ל' יובש:
שהיה סימן קללה. המבול היה סימן קללה ואין סימן קללה חוזר לברכה כלומר אינו דין שיהו צומחין להם על מי מבול שבא: