רש"י על בראשית רבה/י/ט
<< | רש"י על בראשית רבה • פרשה י |
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט •
ויכל אלהים ביום השביעי אתמהא. וכי אפשר דבר זה שעשה מלאכה בשביעי:
אמר כזה שהוא מכה בקורנס וכו'. והקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בשביעי כחוט השערה:
ס"א משכני הוליכני:
ולא היה צריך לאקשויי. תירוצא היא כלומר אין לתמוה על דבר זה דחמרייא סלקי וכו':
איבעית מקשה הדין קשי. אלא אם אתה רוצה להקשות בדבר הזה יש להקשות דאמר ר' חנינא משכני כו' עד דיומא קאים בעוד שיתפללו יחשיך היום ויהיה לילה והטעם מפורש בהלכות גדולות במס' ברכות:
והדרא משתחשך. והחזיר ידו מן המלאכה משתחשך:
והקב"ה שיודע עתיו ורגעיו וכו':
מה העולם חסר שבת. יום הקילוס וכן מפורש בספר יצירה כשברא הקב"ה שמים וארץ עשה ממונים לכל מה שברא למזלות ולדשאים ואילנות ולימים וכשבא יום השבת נתקבצו כל הממונים וקלסו להקב"ה ואמרו מזמור שיר ליום השבת ע"כ:
מה נברא בו מאחר ששבת. מלאכתו בשבת שאנן ובטח שלוה והשקט:
אסטאטיבה. מנוחה:
דונטיבה. מתנה. ס"א ראיתי בפסיקתא רבתי ותאמר ציון וכו' בשעה שבא נבוכדנצר ושרף ביהמ"ק ושבה את א"י בשבי לא עשה אסטאטיבה בכל הארץ אלא רוד"פ חוששי' בנפשם לומר אלוה של אומה זו מצפה להם שיעשו תשובה שמא יעשו תשובה עד שהם בתוך ארצם והוא עושה לנו כדרך שעשה לסנחריב לכך לא היה להם אסטאטיבה בכל א"י וכיון שבאו על נהרות בבל וראו עצמן שהם נתונים בתוך ארצם מיד עשו אסטאטיבה אלו נפנו לאכילה ושתייה ואלו נפנו לבכי ולהספד ועל זאת אמר דוד המזמור על נהרות וגו' מכאן סמך למה שאומר כאן הקב"ה נתן אסטאטיבה וכו':