רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/ד
(ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ וְגוֹמֵר – מְנֵה מֵהֶם אֶת הָרְאוּיִין לַעֲבוֹדַת מַשָּׂא, וְהֵם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה. וְהַפָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים – לֹא נִתְמַלֵּא כֹּחוֹ; מִכָּאן אָמְרוּ: "בֶּן שְׁלֹשִׁים לְכֹחַ" (אבות ה,כא); וְהַיּוֹתֵר עַל בֶּן חֲמִשִּׁים, כֹּחוֹ מַכְחִישׁ מֵעַתָּה.
(ד) קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – הַמְּקֻדָּשׁ שֶׁבְּכֻלָּן: הָאָרוֹן, וְהַשֻּלְחָן וְהַמְּנוֹרָה, וְהַמִּזְבְּחוֹת, וְהַפָּרֹכֶת וּכְלֵי שָׁרֵת.
(ה) וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו וְגוֹמֵר – יַכְנִיסוּ כָּל כְּלִי וּכְלִי לְנַרְתֵּקוֹ הַמְּפֹרָשׁ לוֹ בְּפָרָשָׁה זוֹ, וְלֹא יִצְטָרְכוּ הַלְוִיִּם בְּנֵי קְהָת אֶלָּא לָשֵׂאת.
בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה – כְּשֶׁהֶעָנָן מִסְתַּלֵּק, הֵם יוֹדְעִין שֶׁיִּסְּעוּ.
(ז) קְעָרוֹת וְכַפּוֹת וּקְשָׂוֹת וּמְנַקִּיּוֹת – כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות כה,כט).
הַנָּסֶךְ – הַכִּסּוּי, לְשׁוֹן מָסָךְ, כְּדִכְתִיב: "אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן" (שם).
(ט) מַלְקָחֶיהָ – כְּמִין צְבָת שֶׁמּוֹשֵׁךְ בָּהּ אֶת הַפְּתִילָה לְכָל צַד שֶׁיִּרְצֶה.
מַחְתֹּתֶיהָ – כְּמִין כַּף קְטַנָּה, וְשׁוּלֶיהָ פְּשׁוּטִין וְלֹא סְגַלְגַּלִּים, וְאֵין לָהּ מְחִצָּה לְפָנֶיהָ אֶלָּא מִצִּדֶּיהָ, וְחוֹתֶה בָּהּ אֶת דֶּשֶׁן הַנֵּרוֹת כְּשֶׁמֵּיטִיבָן.
נֵרֹתֶיהָ – לוצי"ש [loces = מנורות[1]] בְּלַעַז, שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶן הַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילוֹת.
(י) אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ – כְּמִין מַרְצוּף.
(יב) אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ – בְּתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא קֹדֶשׁ; וְהֵן כְּלֵי הַקְּטֹרֶת, שֶׁמְּשָׁרְתִין בָּהֶם בַּמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי.
(יג) וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ – מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת.
וְדִשְּׁנוּ – יִטְּלוּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעָלָיו.
וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן – וְאֵשׁ שֶׁיָּרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם רְבוּצָה תַּחַת הַבֶּגֶד כָּאֲרִי (יומא כ"א ע"ב) בִּשְׁעַת הַמַּסָּעוֹת, וְאֵינָהּ שׂוֹרַפְתּוֹ, שֶׁהָיוּ כּוֹפִין עָלֶיהָ פְּסַכְתָּר שֶׁל נְחֹשֶׁת (ספרא צו, פרק ב,י; במ"ר ד,יז).
(יד) מַחְתֹּת – שֶׁבָּהֶן חוֹתִים גֶּחָלִים לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, הָעֲשׂוּיָה כְּמִין מַחֲבַת שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת, וּמִלְּפָנֶיהָ שׁוֹאֶבֶת אֶת הַגֶּחָלִים.
מִזְלָגֹת – צִנּוֹרוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת, שֶׁבָּהֶן מַכִּין בָּאֵיבָרִים שֶׁעַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַפְּכָן, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכְּלוּ יָפֶה וּמַהֵר.
יָעִים – הֵם מַגְרֵפוֹת, וּבְלַעַז וידי"ל [wadil = יעה, מגרפה[2]], וְהֵן שֶׁל נְחֹשֶׁת, וּבָהֶן מְכַבְּדִין אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ.
(טו) לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ – הָאָרוֹן וְהַמִּזְבֵּחַ.
וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ – הַמְּנוֹרָה וּכְלֵי שָׁרֵת.
וָמֵתוּ – שֶׁאִם יִגְּעוּ, חַיָּבִין מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.
(טז) וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר – שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם לָשֵֹאת אוֹתָם: שֶׁמֶן, וּקְטֹרֶת, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמִנְחַת הַתָּמִיד – עָלָיו מֻטָּל לְצַוּוֹת וּלְזָרֵז וּלְהַקְרִיב בְּעֵת חֲנִיָּתָן.
פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן – וְעוֹד הָיָה מְמֻנֶּה עַל מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת, לְצַוּוֹת אִישׁ אִישׁ עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ, וְהוּא הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ, כָּל הַסְּדוּרִים לְמַעְלָה בְּפָרָשָׁה זוֹ. אֲבָל מַשָּׂא בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּמְרָרִי, שֶׁאֵינָן מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַל פִּי אִיתָמָר הָיָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת 'נָשֹׂא' (להלן פס' כח; לג).
(יח) אַל תַּכְרִיתוּ – אַל תִּגְרְמוּ לָהֶם שֶׁיָּמוּתוּ.
(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ – לְתוֹךְ נַרְתִּיק שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַעְלָה בְּפָרָשָׁה זוֹ: "וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד פְּלוֹנִי וְכִסּוּ אוֹתוֹ בְּמִכְסֶה פְּלוֹנִי"; וּבִלּוּעַ שֶׁלּוֹ הוּא כִּסּוּיוֹ.
פרשת נשא
(כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם – כְּמוֹ שֶׁצִּוִּיתִיךָ עַל בְּנֵי קְהָת, לִרְאוֹת כַּמָּה יֵשׁ שֶׁהִגִּיעוּ לִכְלַל עֲבוֹדָה.
(כה) אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן – עֶשֶׂר הַתַּחְתּוֹנוֹת.
וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד – יְרִיעוֹת עִזִּים הָעֲשׂוּיוֹת לְאֹהֶל עָלָיו.
מִכְסֵהוּ – עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים.
מָסַךְ פֶּתַח – וִילוֹן הַמִּזְרָחִי.
(כו) אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן – כְּלוֹמַר, הַקְּלָעִים וְהַמָּסָךְ שֶׁל חָצֵר, הַסּוֹכְכִים וּמְגִנִּים עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת סָבִיב.
וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶֹה לָהֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְיָת כָּל דִּי יִתְמְסַר לְהוֹן", לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹן.
(כז) עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו – וְאֵיזֶה מֵהַבָּנִים מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם? "בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" (פסוק כח).
(לב) וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם – שֶׁל עַמּוּדִים; שֶׁהֲרֵי יִתְדוֹת וּמֵיתְרֵי הַקְּלָעִים – בְּמַשָּׂא בְּנֵי גֵרְשׁוֹן הָיוּ. וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לַיְרִיעוֹת וְלַקְּלָעִים מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא תַּגְבִּיהֵם הָרוּחַ; וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לָעַמּוּדִים סָבִיב, לִתְלוֹת בָּהֶם הַקְּלָעִים בִּשְׂפָתָם הָעֶלְיוֹנָה בִּכְלוֹנָסוֹת וְקֻנְדָּסִין, כְּמוֹ שֶׁשְּׁנוּיָה בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן (ברייתא דמלאכת המשכן פרק ה).
(מז) עֲבֹדַת עֲבֹדָה – הוּא הַשִּׁיר בִּמְצִלְתַּיִם וְכִנּוֹרוֹת, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה אַחֶרֶת (ערכין י"א ע"א).
וַעֲבֹדַת מַשָּׂא – כְּמַשְׁמָעוֹ.
(מט) וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה – וְאוֹתָן הַפְּקֻדִים הָיוּ בַּמִּצְוָה מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים.
הערות[עריכה]
- ^ כפי שרש"י מדגיש בשמות לה,יד מדובר כאן בכלי הקיבול של השמן (ראה לעיל מס' 3144 וכן מס' 3151).
- ^ ר' תיאורים נוספים של הכלי ברש"י על שמות כז,ג ועל חגיגה כ. (אוצר הלעזים מס' 1093).