רמב"ן על שמות ד כ
<< | רמב"ן על שמות • פרק ד' • פסוק כ' | >>
• א • ג • ה • ט • י • יא • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כז • כח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה אֶת־אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת־בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַֽל־הַחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שׇׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־מַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ׃
"וטעם ויקח משה את אשתו ואת בניו" - כמו ובני פלוא אליאב (במדבר כו ח) כי לא היה לו רק גרשום כאשר הזכיר הכתוב (לעיל ב כב) ואליעזר נתעברה ממנו בדרך או במצרים אם הלכה שם ויתכן כי קודם הדבור הנדבר לו בהר האלהים לא נולד לו רק גרשום אבל היתה צפורה הרה וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה ובעבור כי היה דבר המלך נחוץ לא מל אותו ולא קרא לו שם ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם כי משה היה נפגש מן המלאך ואחרי לכתו למצרים וראה שנצל מכל המבקשים את נפשו אז קרא לו אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה (להלן י"ח י"ט) וכך הזכירו רבותינו כי הנמול הזה הוא אליעזר (שמו"ר ה ח) וטעם וישב ארצה מצרים עם הנזכרים ור"א אמר וישב ארצה מצרים הוא לבדו שב כי כאשר פגש השם משה נמול אליעזר ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה ויתכן זה כי בעבור שנימול אליעזר לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד ולא רצה לעכב שליחותו של הקב"ה ולכן עזבם במלון וצוה אותה לשוב אל בית אביה בהתרפאו וזהו שנאמר אחר שלוחיה (להלן יח ב) גם אפשר שהלכו למצרים וכאשר נתעכבו שם נכספה אל אביה ושלחה עם הבנים וזה טעם שלוחיה כי פחד יתרו שמא היה דעתו לגרש אותה ובאלה שמות רבה (ד ד) וילך משה להיכן הלך שהלך ליטול אשתו ובניו אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן למצרים אמר לו משהם מבקשים לצאת את מוליכן למצרים אמר לו למחר עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני ולשמוע מפי הגבורה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ובני לא ישמעו עמהם אמר לו יתרו לך לשלום ועל דעתם ראוי שנפרש אחרי שהסכימו בכך צוהו הקב"ה שישלים עצתו וישוב למצרים עם בניו ואשתו כאשר פירשתי (בפסוק יט)